תפילתה של העגונה - סיפורים בני ימינו

תפילתה של העגונה דוד זקליקובסקי

רבי מרדכי אליהו זצ"ל – שלימים כיהן כרב הספרדי הראשי של ישראל – היה הדיין הצעיר ביותר בישראל כאשר הצטרף לבית הדין בעיר באר-שבע. אפילו בגיל צעיר-יחסית זה, הוא נודע כתלמיד מבריק, יוצא דופן בדאגתו האישית לצרכיהם של כל האנשים שפגש. זמן קצר לאחר שנתמנה למשרה זו, הבחין באישה היושבת מחוץ למשרדי הרבנים וקוראת פרקי תהלים כשדמעות בעיניה. מחזה זה חזר ונשמה במשך ימים רבים, כשהיא יושבת מחוץ לבית הדין מבוקר ועד ערב. "אמרי לי מה מעשייך כאן", שאל אותה יום אחד הרבי אליהו. "מדוע את יושבת ליד בית הדין וקוראת פרקי תהלים בכל יום?" היא השיבה במבטא מרוקאי כבד, "לאחרונה עליתי ממרוקו לישראל. ומיד כשהתיישבתי בבאר שבע חיפשתי את הרבנות המקומית. " במרוקו בעלי היה נהג מונית. עשרה ימים אחרי החתונה שלנו הוא נסע מעיר אחת לשנייה ומאז לא ראיתי אותו שוב. שמעתי שהוא מת בתאונה מעולם לא מצאתי את גופתו או את מי שקבר אותו, ומכיוון שכך נותרתי עגונה. "כעת כשהגעתי לארץ חשבתי לעצמי שאולי בארץ יהיה רב שיוכל לעזור לי ואוכל להינשא השנית. לכן אני מגיעה לכאן מדי יום להתפלל." "אז מדוע לא נכנסת לבית הדין כדי לשוחח עמנו?" לא הבין הרב. "מי אתם?" השיבה האישה. "אינכם אלא שליחים. אני מתפללת לאלוקים, בורא עולם. רק בידו נתון גורלי!" הרב אליהו נדהם והתפלא נוכח אמונתה העזה של האישה. הוא נסע לנתיבות, לרבי ישראל אבו-חצירא, "הבבא סאלי", שבא ממרוקו. הבבא סאלי הפנה אותו לאחיו, הבבא שאקי. "הוא מכיר את כולם. הוא יוכל לומר לך מי היה אחראי על הקבורה באותה תקופה", אמר לו. הרב אליהו לא בזבז זמן ומיהר לנסוע מנתיבות לרמלה, שם התגורר הבאבא שאקי. החכם מרמלה אמר לו שהאחראים על הקבורה עלו ארצה לפני שמונה חודשים. "אחד גר בקרית אתא והשני גר בדימונה". הוא נתן לרב אליהו את כתובתם המדויקת של שניהם. המשיך הרב ונסע לדימונה, העיר הקרובה בין השתיים. כשהגיע לביתו של חופר הקברים, ראה פתק על הדלת האומר כי אב הבית הלך לעולמו לפני ימים ספורים. הרב אליהו הגיע בדיוק בזמן לתפילת מנחה. הוא הצטרף לתפילות ולאחר מכן אמר כמה מלות תנחומים למשפחה. בתקווה שמישהו שם יוכל לתת לו רמז שיעזור לו בחיפושיו, חזר על סיפורה של האישה. כאשר סיפר את הסיפור עם המונית והזכיר את שמו של המנוח, איש זקן, לבוש גלימה מרוקנית מסורתית, זינק מפינת החדר. "אני וחברי – עליו השלום – יחדיו חפרנו את הקבר וקברנו את נהג המונית!" הרב אליהו מיהר להושיב עוד שניים ויצר 'בית דין' שגבה עדות מהאיש. כבר למחרת העניק הרב אליהו היתר לאישה להינשא שנית. כאשר סיפר לדיינים בבית הדין בבאר-שבע את הסיפור כולו, הכריז הרב אליהו, "זוהי כוחה של תפילה הבאה מלב כנה".

מתוך אתר בית חבד:

תפילתה של העגונה - סיפורים בני ימינו