מתוך בית דוד, פרשת כי תשא תשע"א
תגים של Technorati: גדולי אשכנז,ספרד,תחנון,סוכה,שמיני עצרת,הרי"ף,קומת קרקע,הרמת קול,אכילה,שבת,חידות הלכתיות,טריוויה יהודית
יום ראשון, 20 בפברואר 2011
יום שבת, 19 בפברואר 2011
יום חמישי, 17 בפברואר 2011
מי הבוס? כמעט כל כעס נובע מהתחושה ש"אני יכול לשלוט במצב"
(MMPI-2), שכולל קטע שנועד לאמוד רמות כעס, והעניקו לכל אחד מהנבדקים ציון שאמד את רמת הכעס והעוינות האישית שלו. הגברים חזרו לבדיקות גופניות כוללות אחת לשבע שנים, כשבכל פעם בדקו אם הם סובלים ממחלת לב.
כשהמחקר התחיל, כל המשתתפים היו בריאים בגופם; אבל במשך שבע שנות המעקב, 110 מהם פתחו מחלות לב. הגברים עם ציוני הכעס הגבוהים ביותר נמצאו בסיכון הגבוה ביותר לפתח מחלות לב. והסיכון היה ברור: מחלות לב אובחנו בשיעורים גבוהים פי שלושה אצל הכעסנים ביותר לעומת הפחות כעסנים.
הסטטיסטיקות האלה מפחידות, אבל לשמחתנו ניתן להתגבר על כעס.
לשנות את טבענו
מקורו של כל כעס כמעט, נעוץ במחשבה ש"אני שולט במצב". מחשבה זאת מובילה אותנו ליצור דמיונות מוקדמים של מה אמור לקרות לנו, וכיצד אנשים צריכים להתייחס אלינו. וכשהציפיות המוקדמות האלה לא מתממשות, אנחנו כועסים.
ניתן לראות את העיקרון הזה בבירור במערכת היחסים בין הורים לילדיהם. אחת הסיבות שבגללן אנשים כועסים פעמים רבות כל כך על ילדיהם היא שלהורים יש רגשות עמוקים של שליטה עליהם. אחרי שהם הביאו אותם לעולם וסיפקו להם את כל צרכיהם – לבוש, מזון וחינוך – ההורים מרגישים כאילו הם ה"בעלים" של ילדיהם, בדיוק כמו שהרכוש שייך להם. מכיוון שיש להם ציור מנטאלי כיצד הילדים אמורים להתנהג, מתעורר בהם תסכול כשהילדים סוטים ממנו.
מובן שעל ההורים מוטלת האחריות לחנך את ילדיהם ולוודא שהם מתנהגים כראוי, אבל בסופו של דבר, גם לילדים יש בחירה חופשית משל עצמם. אם הם לא שומעים בקול ההורים, התגובה הנכונה אינה כעס חסר רסן, אלא ניסיון נוסף ללמד אותם בצורה טובה יותר, ברוגע. אפילו במקרים בהם דרך החינוך האפקטיבית ביותר היא גילוי כעס, הוא אמור להיות חיצוני, הצגה מתוכננת של כעס, ולעולם לא כעס אמיתי, פנימי, תוצאה של להט הרגע.
לא רק שהאדם משכנע את עצמו שהוא שולט בבני אדם אחרים, הוא גם מדמיין שהוא שולט בזמן שלו. לכן אין דבר שמעצבן אותו יותר מסדר יום שתוכנן בקפידה והשתבש. ... מתוך שכנוע שיש לנו סוג כלשהו של בעלות על הזמן, אנחנו מתרגזים כשאנחנו עומדים מול המציאות הקשה, שאחרי הכל אנחנו לא שולטים באמת.
מי שולט באמת?
מכיוון שכעס נעוץ פעמים רבות בנושאים של שליטה, אחת הדרכים להתגבר על כעס היא להשלים עם המציאות שלא אנחנו שולטים בחיינו – רק אלוקים. כמו שאמר המלך שלמה, "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום". החיים דורשים גמישות; היכולת להסתגל בקלות לפערים בין התוכניות האישיות החזויות, לבין אלה של המתכנן הראשי, היא מרכיב בסיסי בכיבוש הכעס והתמודדות רגועה עם הבלתי צפוי.
מה שהכי חשוב הוא לא אם נגיע בזמן, אלא אם נהיה בני האדם הטובים ביותר שבאפשרותנו, לאורך הדרך.
כשהאדם זוכר שאלוקים נמצא בשליטה, הפרספקטיבה שלו משתנה, מכיוון שהוא מבין שהתוצאה הסופית לא נמצאת בידיו, אלא בידי האלוקים. מי שמאחר כבר לא מתעצבן, מכיוון שהוא מבין שמה שהכי חשוב זה לא אם הוא יגיע בזמן, אלא אם הוא יהיה האדם הטוב ביותר שהוא יכול להיות, לאורך הדרך.ברגע שהאדם מבין ומקבל את העובדה שהשליטה בידי אלוקים, מידה ניכרת של כעס יכולה להיעלם מחייו. ... .. עלינו לחשוב בצורה מעמיקה יותר על צעדי הביניים. ..
כשאדם מצפה לתסכולים ומתכונן לקראתם מבחינה נפשית, הוא מסוגל להתמודד כמעט מול כל אתגר. הסיבה שבעטיה בני אדם מתוסכלים לעתים קרובות כל כך היא שהם לא מצפים לניסיון. הן חושבים רק על התוצאה הסופית – להגיע בזמן לפגישה או להיות מוכן לשבת – ורואים את המכשולים לאורך הדרך כמטרד. אבל ה"מכשול" אינו מכשול כלל; זהו שיא ההתרחשות. העמידה באתגר וריסון התכונות השליליות שלנו, הם שנותנים משמעות לחיינו.
מאמר זה תורגם מתוך ספרו החדש של הרב רוט "Relevance: Pirkei Avos for the Twenty-First Century". הספר לוקח מובאות מתוך פרקי אבות, ומראה כיצד הן מתאימות לעולם המודרני, ומלאות חיים כאילו נכתבו היום.
יום רביעי, 16 בפברואר 2011
בית הקברות הצבאי היהודי היחידי שקיים מחוץ לגבולות ישראל
יהודים רבים שירתו בצבא הדרום בעת מלחמת האזרחים בארה"ב.
כנראה בגלל אנטישמיות, צבא הדרום סירב לקבור את החיילים היהודים בבתי הקברות שלו, והקים בית עלמין מיוחד עבורם.
התוצאה היא, שבעיר ריצ'מונד, במדינת ורג'יניה, קיים בית הקברות הצבאי היהודי היחידי מחוץ לגבולות מדינת ישראל.
כ20 חיילי הדרום קבורים בו. אחרים נקברו בבתי קבורות יהודים אזרחיים.
אחד החיילים היה יצחק לוי ז"ל, שנהרג בקרבות בחודש אוגוסט 1864.
לוי, יהודי שומר מצוות, כתב לאחותו שהוא וחיילים יהודים אחרים הצליחו להשיג אוכל כשר לפסח, ולקיים ליל סדר כהלכה...
January 05, 2011
America's Only Jewish Military Cemetery
The Hebrew Confederate Cemetery, located in Richmond, Virginia, is the only Jewish military cemetery in the world outside of Israel. It was created by the anti-Semitism of the two Confederate military cemeteries, in Spotsylvania Court House and Fredericksburg. They refused to bury the Jewish Confederate soldiers killed in the battles of Fredericksburg, Chancellorsville and Wilderness. They didn’t want “Jewish boys” in their cemeteries.
One of these soldiers was Isaac Levy of Richmond, Virginia.
He was 21 years old when he was killed in the trenches near Petersburg on August 21, 1864. He was an orthodox Jew, who wrote his sister that he and other Jewish Confederate soldiers managed to have a Passover Seder with Kosher food.
TO THE GLORY OF GOD AND IN MEMORY OF THE HEBREW CONFEDERATE SOLDIERS RESTING IN THIS HALLOWED SPOT ERECTED BY HEBREW LADIES MEMORIAL ASSOC. RICHMOND, VA. ORGANIZED 1866.
LIST OF BURIALS
M. Levy, Mississippi, killed May 31, 1862.
J. Rosenberg, Ga.
Henry Adler, 46th Va.
E.J. Sampson, 4th Texas, killed June 27th, 1862.
G. Wolfe, N.C.
I. Hessberg, Caroline co.
Unknown soldier
Henry Gersberg, Salem, Va., killed June 2, 1864.
T. Foltz, 16th Miss.
I. Cohen, Hampton (S.C.) Legion.
Sam Bear, Ga.
S. Bachrach, Lynchburg, Va.
Jonathan Sheuer, La.
J. Frank, Ga.
Henry Cohen, S.C. killed June 29, 1864.
Capt. Jacob A. Cohen, Co. A, 10th La., killed at 2nd Manassas, August 30, 1862, age, 33 years.
M. Aaron, N.C.
A. Lehman, S.C.
Julius Zark, 7th Louisiana.
A. Heyman, Georgia.
Lieut. W.M. Wolf, Hagood's S.C. Brigade, died May 9, 1864.
Lieut. L.S. Lipman, 5th Louisiana, died May 9, 1863.
Erected by his brothers to the memory of Isaac Seldner, of the 6th Virg. Inf. Reg., born December 23, 1837, killed at the battle of Chancellorsville, Va., May 3rd, 1863. None knew him but to love him.
S. Weiss, Ga.
H. Jacobs, S.C.
E.B. Miller, died April 6, 1864.
Corpl. G. Eiseman, 12th Miss.
M. Bachrach, Lynchburg, Va.
S. Oury, 16th Miss.; died June 10, 1861.
A. Robinson, 15th Ga., died Jan. 26, 1863.
http://www.seraphicpress.com/archives/confederate_jewish_cemetery
סיפור: חיכה לאורח (מתוך שיחת השבוע-חב"ד)
יצחק, אברך חסידי תושב סטמפורד־ היל בלונדון, יצא לנסיעת עסקים שגרתית בצפון אנגליה. תמיד הקפיד לחזור לביתו לקראת השבת, אבל הפעם ההשגחה העליונה סובבה את הדברים אחרת.
זה קרה לפני כיובל שנים. תקלה במכוניתו אילצה אותו לגרור את הרכב אל מוסך סמוך. שם בילה שעות רבות עד תיקון התקלה. התברר לו כי כבר לא יצליח לחזור ללונדון לפני כניסת השבת. יצחק מצא את עצמו מתכונן לשבת בעיירה קטנה, שאין הוא מכיר בה איש. הוא שכר חדר במלון, הצטייד במעט מזון כשר, ולקראת כניסת השבת פנה אל בית־הכנסת. זה היה בית־כנסת מהודר יחסית, אולם שררה בו עזובה. אך בקושי התקבץ מניין מתפללים, וגם הללו לא נראו שומרי תורה ומצוות.
לפתע ניגש אליו זקן, עטור זקן עבות, לחץ את ידו לשלום ובאנגלית עילגת שאל, כמעט בתחינה: "האם תואיל להיות אורחי בשבת?". יצחק הופתע וענה ביידיש כי ישמח להיענות להזמנה. פני הזקן אורו, הוא חזר למקומו והתפילה החלה.
אחרי התפילה שאל יצחק את הזקן לשמו, והוא ענה כי שמו יעקב פרנקינוביץ', אך הוא קרוי יענקל. בינתיים הגיעו אל דירתו. היה עליהם לטפס במדרגות רבות, ויצחק הבחין כי הדבר מכביד מאוד על הזקן.
בדירה הקטנה היה השולחן ערוך לשני סועדים. יצחק הבין כי הזקן מתגורר לבדו, ותמה למה ערך שולחן לשניים. יענקל חייך והשיב כי מאז ומעולם הוא ממתין לאורח ונוהג להכין לו מקום. זו הייתה סעודה מיוחדת במינה. השניים בילו בצוותא בדברי תורה ובשירי שבת עד שעה מאוחרת. בסיומה פנה האורח לחזור אל מלונו, אך הזקן התחנן שיישאר ללון אצלו. כל אותה עת ניקרה במוחו של יצחק השאלה מדוע אין מארחו עובר לגור בעיר גדולה, בין יהודים שומרי מצוות כמותו. בטרם שכב לישון אמר לו יענקל כי הוא מבטיח לספר לו בסעודה השלישית את סיפור חייו.
במשך הלילה השתעל הזקן תכופות שיעול קשה וממושך. בבוקר ניסה יצחק לשכנע אותו שלא יֵ לך לבית־ הכנסת, אולם הזקן לא היה מוכן לשמוע על כך. בהילוכם האיטי הלוך וחזור לבית־ הכנסת ובמשך השבת כולה נקשרה בין השניים ידידות חמה. במיוחד התפעל יצחק מאמונתו העזה של האיש ומהתמימות שבה עבד את בוראו.
בהגיע הסעודה השלישית פתח הזקן בסיפורו, כפי שהבטיח. הוא נולד ברוסיה. בשלב מסויים החליט סבו כי רוסיה אינה מקום בטוח, והמשפחה היגרה לאנגליה. הם הגיעו לעיירה זו, וכאן חיו חיי עוני, אולם בלי פחד ורדיפות. בעקבותיהם היגרו לעיירה עוד משפחות יהודיות, ונוצרה קהילה יהודית מכובדת. סבו וסבתו היו מכניסי אורחים, וסבו נהג לתת מתנה הגונה לכל נצרך, או הלוואה למי שהתבייש לקבל מתת־יד. ברבות הימים סחפה רוח ה'ק ִ דמה' את בני הקהילה. הדור הצעיר התפזר הרחק מההורים, וגם בניו ביניהם. עוד בחיי סבו הציע לו יענקל לעבור למקום שבו יש חיים יהודיים הולמים יותר. הסב סירב. הוא טען כי בהיותם מעמודי התווך של הקהילה, חובה עליהם להישאר. לפני פטירתו ביקש הסב מנכדו לא לעזוב את המקום. הוא סבר כי עצם העובדה שבביתו יוכל יהודי להתארח ולאכול כשר, היא סיבה מספקת להישאר.
"מי יודע, אולי יבוא לכאן אורח באחד הימים, ואתה תקיים בו את מצוות הכנסת אורחים", אמר לו.
יצחק קלט לפתע כי בעצם הוא האורח שהזקן חיכה לו כל ימיו.
דמעות עמדו בעיניו. הזקן נתקף שוב בשיעול קשה ואמר: "אינך צריך לרחם עליי. להפך, אינך יודע כמה אני אסיר תודה לך על שזיכית אותי במצוות הכנסת אורחים. עתה אני חש שמילאתי את שליחותי". במוצאי השבת מיהר יצחק לחזור לביתו, אולם הבטיח לשוב לעיירה. הוא רצה להביא לזקן מתנה נאה ולדרוש בשלומו.
כעבור כמה ימים אכן חזר, ופנה היישר אל דירתו של הזקן. לדפיקותיו לא בא מענה. מודאג מיהר יצחק אל בית־הכנסת ושאל את הגבאי לשלום הזקן.
הגבאי הביט בו בעצב ואמר: "ביום ראשון הוא בא לבית־הכנסת, נתקף בשיעול קשה ונפטר. "רגע אחד", המשיך הגבאי, "אתה האורח שהיה כאן? יש לי משהו בשבילך". הוא הוציא חבילה ועליה רשום שמו של יצחק. "את החבילה השאיר יענקל על השולחן בדירתו". נרגש פתח יצחק את החבילה. היו בה כמה ספרים ומכתב. הוא החל לקרוא: "ידידי היקר, הנני מרגיש כי אלה ימיי האחרונים. ביקורך הסב לי נחת ועונג, ואני מקווה שזכות המצווה תעמוד לי בעולם האמת.
את הסידור והחומש אני מעביר לרשותך, ומאחל לך כי תגדל את ילדיך בדרך התורה". דמעות עמדו בעיניו. כששמע שאין מי שיאמר קדיש אחרי הזקן, הבטיח לעשות זאת. מאז הנהיג יצחק בביתו להכין תמיד מקום לאורח שאולי יבוא. היה בכך גם זיכרון להקרבה הגדולה של יענקל כל חייו בעבור מצוות הכנסת אורחים.
מתוך שיחת השבוע גליון מספר 1259 פרשת כי תשא תשע"א
יום שלישי, 15 בפברואר 2011
יום שני, 14 בפברואר 2011
איך בכלל אפשר להיות בטוחים במשהו?
קטעים מתוך מאמר מעורר מחשבה מאתר AISH: איך בכלל אפשר להיות בטוחים במשהו?
לאורך מאות בשנים, הצליח העם היהודי לשרוד כמיעוט קטן הפוסע נגד הזרם, נצמד בחוזקה לדרכו הייחודית תוך רדיפות בלתי פוסקות.
איך הוא עשה זאת?
ובכן, העם היהודי לא חדל לרגע להאמין בביטחון מוחלט בנכונות דרכו.
ואנחנו? האם אנחנו יכולים להאמין במאת האחוזים שמה שאנחנו רואים זו אכן המציאות? האם אנחנו אובייקטיביים? איך בכלל נוכל אי פעם להיות בטוחים לגמרי במשהו?
אמונה תחת לחץ
כולנו עלולים להיות מושפעים תחת לחץ. אילו היית עיתונאי שמחפש סיפור טוב לעיתון, האם היה לך אומץ להיכנס לתוך קומונה של אנשי כת מסוימת ולהגיד:
"שלום חבר'ה! הגעתי. אני כל-כך בטוח במה שאני מאמין, שאין לי שום חשש לבלות איתכם חודש שלם."
סביר להניח שתגלה חוסר בטחון לעשות זאת, משום שתמיד ישנו סיכוי, שבסופו של דבר תאמין שה"גורו" שלהם הוא האדם המושלם והטוב ביותר בעולם. אחרי הכול, לאנשי הכתות יש הצלחה מרשימה בשטיפת מוח.
חוסר ביטחון זה נובע מפגם בשלמות האמונה. אבל אם אתה "יודע מה שאתה יודע", אז אפילו ה"גורו" הכי כריזמטי, לא יזיז לך בכלל.
השפעה חברתית
אנחנו חיים בחברה שמשפיעה על דרך החשיבה שלנו באופן משמעותי, לכן הכרחי עבורנו להגיע לבהירות מוחלטת לגבי הכרתנו ותפיסת עולמנו. תאר לך שהיית נולד בסין, ייתכן שהיית הופך לקומוניסט נאמן, ואילו היית נולד לתוך שבט מסורתי בהאיטי, עוד היית מוצא את עצמך מנופף בסיכות וודו.
...
אך בעצם, אם חושבים על זה, חייבת להיות אמת אבסולוטית כלשהי. או שיש אלוקים, או שאין. הוא לא יתחיל להתקיים אם תאמין בו וייעלם כשאתאיסט יכחיש את קיומו. זה מגוחך. או שהוא שם ואז האתאיסט טועה, או שהוא לא שם ואז הרב טועה. לא ייתכן ששתי האפשרויות יתקיימו במקביל.
עליך להגיע לעצמאות אינטלקטואלית. להתנתקות מנטאלית מהחברה שבה גדלת ושעיצבה את דעותיך. אם לא תעשה זאת, אינך אלא בובת תיאטרון של החברה. והחברָה עלולה לעשות כמה טעויות חמורות במיוחד...
...
בהירות מוחלטת – זה אפשרי!
החיים עלולים להיות מבלבלים. אם תרצה להגיע לבהירות מוחלטת, להיות בטוח מה אתה יודע באמת, יהיה עליך להעמיד את עצמך תחת מבול של שאלות – לחקור היטב, ולברר את העובדות.
אם לא מצאת את האמת, זה רק משום שלא חיפשת!אתה רואה מסביבך אנשים רבים שאינם מצליחים להגיע לאותה בהירות אפילו בקשר לדברים הבסיסיים ביותר בחייהם. אל תטעה להאמין שבהירות מוחלטת אינה ניתנת להשגה. חפש בכנות ובהתמדה, וללא כל ספק תצליח למצוא את האמת.
חיי היומיום שלנו מלאים בחוויות וניסיונות שמאשרים את האמונה שלנו ב"אמת המוחלטת". לעיתים קרובות אנחנו מתווכחים עם אדם, ומרגישים שאילו הוא היה מעז להקשיב לנו באמת ולהיות קצת יותר פתוח לקבל, הוא היה מבין שהאמת לצידנו. אלמלא היינו משוכנעים שישנה דרך אחת – אמיתית ונכונה – לא היינו מתווכחים כלל.
לדוגמא: אתה משוכנע שיש לך 5 אצבעות? ודאי! אם מישהו יטען שיש לך 7 אצבעות, או עשרים ואחת בסך הכול, האם זה ישנה את מידת הביטחון שלך בדבר? ודאי שלא – אתה יכול לספור חמש אצבעות בכל יד, ואתה משוכנע בכך ללא כל צל של ספק.
התודעה היהודית מצפה מאיתנו להגיע לאותה רמה של ודאות, ללא כל צל של ספק, לגבי אמונתנו ותפיסת עולמנו.
...
לאחר שתבודד ותבהיר מַהם הדברים שאינם ברורים לך דיים, תוכל להישאר בטוח ויציב בתחומים האחרים. הנקודות השונות בהן אתה בטוח לחלוטין, מייצגות את החוליות החזקות בשרשרת, ומאפשרות לך להגדיל ולחזק את הביטחון בידיעותיך השונות.
ידע, השערה, אמונה ותפישה חברתית
את כל הידע שלנו נוכל לחלק לארבע קטגוריות כלליות:
- ידע – אתה בטוח לחלוטין – לדוגמא, העובדה שיש לך חמש אצבעות.
- השערה – יש לך כמה ראיות, אולם לא מושלמות לגמרי.
- אמונה – אתה רוצה להאמין, אבל אין לך עובדות תומכות.
- תפישה חברתית – אתה מקבל את הרעיון תוך התבססות על תפישת החברה שמסביבך.
...
האמונה מנוגדת מעט להיגיון – והיא תוצר של רצון או שאיפה. האם הציעו לך להפקיד את כספך אצל סוחר ממולח בבורסה, ולהכפיל בקלות את ערך ההפקדה? אנשים רבים, בעלי היגיון בריא, הפסידו את כל חסכונותיהם, כשנכנעו לפיתוי "לעשות כסף קל". זוהי אמונה.
החיוב היהודי לדעת
תפישה חברתית – כוללת את המושגים שאתה מקבל מהחברה כמובנים מאליהם, מבלי שתנסה אפילו לבדוק אותם. באמריקה – קפיטליזם, בסין – קומוניזם. עבור האיראניים – מוחמד הוא האלוהים, עבור האיטלקים זהו ישו. האם בדקת את העובדות – או שאתה סתם נסחף עם הזרם?
הדיבר הראשון מעשרת הדברות אומר: "אנוכי ה' אלוקיך." – דע כי יש אלוקים!
ההיגיון שעומד מאחורי דיבר זה נראה מוזר וקשה להבנה. מי שכבר מקיים את מצוות האלוקים, ודאי מאמין גם במציאותו – אז לשם מה צריך דיבר שלם להודיע על קיומו של הא-ל? ואם מישהו לא יודע שה' קיים, למה שישמע למצוותיו, ובכללן למצווה זו?!
אמונה באלוקים היא דבר נחמד, אולם אנחנו מצווים לחקור, לברר, לבדוק את העובדות ולא להרפות, עד שנגיע למצב שבו תהיה לנו ידיעה ברורה, מעבר לכל ספק, שיש אלוקים. זהו עיקרון בסיסי ביהדות: עליך לדעת ולא רק להאמין.
שמור על עצמך והיזהר מכל מערכת שמדכאת חקירה ושאלת שאלות. אם מישהו מפחד משאלות, סימן שהוא חושש שמא יתגלה השקר באמונה שהוא מייצג.
לאלוקים ביטחון מלא שאם נשתמש במוחותינו ונחפש אחר האמת במלוא הכנות, נצליח לחשוף ולגלות את מציאותו בצורה הברורה ביותר.
אם כך איך הצליח העם היהודי לשרוד את כל אותן רדיפות? על ידי אמונה יציבה כסלע איתן באמיתותן של דעותיהם.
האם הם צדקו? את זה יהיה עליך לברר בעצמך. בדוק מה מטריד אותך, ונסה לקבל על כך תשובות. שמור על כנות בחיפושך אחר ידע ואמת, עשה את המאמץ ולמד "לדעת מה אתה יודע."
יום חמישי, 3 בפברואר 2011
חרדי הצליח לחדור לאיראן; יומן מרתק, גלריה מיוחדת
לכתבה המלאה הכוללת את התמונות יש להכנס לקישור הבא מתוך אתר "כיכר השבת":
חרדי הצליח לחדור לאיראן; יומן מרתק, גלריה מיוחדת
חרדי הצליח לחדור לאיראן; יומן מרתק, גלריה מיוחדתיו"ר "אהלי צדיקים", הרב ישראל-מאיר גבאי, הצליח להיכנס לאיראן, ותיעד את חיי היהודים במדינה ● הוא תיעד את מצב הקברים המוזנחים ובתי-הכנסת העזובים ● "הפחד ברחובות, אצל המקומיים, ניכר היטב על כל צעד ושעל", מספר גבאי. "למחרת בואי למקום, זומן מארחי המקומי, לחקירה בשב"כ האיראני" (בעולם) | |||||||
| |||||||
מחזה לא שגרתי בעליל נצפה ברחבי איראן במשך למעלה משבוע, בעת שיו"ר אהלי צדיקים הרב ישראל-מאיר גבאי - המחזיק באזרחות צרפתית - ביקר ברחבי המדינה ועמד מקרוב על מצבם של בתי הקברות, בתי הכנסת וקברי הצדיקים במדינה. הנסיעה כולה יצאה לפועל בזכות ידיד אהלי צדיקים - גדר אבות, הרה"ג ר´ אברהם חיים שליט"א, שליחו של הגר"ש עמאר שליט"א לטורקיה, שיצר את הקשר בין הרב גבאי לבני קהילה היהודית בטהרן, על מנת שיסייעו לו בארגון הנסיעה. לאחר שביקר בתימן והעמיד מצבה על קברו של המקובל אבא שלום שבזי, ולאחר שביקר בסוריה ועמד מקרוב אחר מצב בתי הקברות היהודיים וביקר גם בציונו של רבי חיים ויטאל תלמידו של האר"י ז"ל, הגיע הרב גבאי גם לאיראן, כדי לעמוד מקרוב אחר מצב בתי הקברות היהודיים ואחר מצבם של קברי הצדיקים במדינה. בעקבות מרדכי ואסתרבתחילה תוכננה הנסיעה לתקופת חג הפורים, שכן איזה תאריך מתאים יותר מזה לנסיעה לקברם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה... - אולם הידיעות על כך שסטודנטים קיצונים מאוניברסיטת אבו עלי סינא מאיימים לפגוע בקברם של מרדכי ואסתר אם מדינת ישראל תפגע במסגד אל אקצא, זירזו את פעילי אהלי צדיקים להוציא את הנסיעה לפועל. כאשר הגיע הרב גבאי לראשונה לקונסוליה האיראנית בצרפת, על מנת לבקש אשרת כניסה (ויזה) לאיראן, הוא נענה בשלילה מוחלטת. הם לא הסכימו אפילו לשמוע על כך... כיון שכך, פנה אל היהודים תושבי המקום איתם היה בקשר, והם פנו למשרד החוץ בטהרן וביקשו לאשר לו את הכניסה לאירן כאורחה של הקהילה היהודית. לאחר שהקהילה היהודית הגישה את הבקשה אישר משרד החוץ האיראני לשגרירות להעניק לרב גבאי אשרת כניסה למדינה. הרב גבאי, שהסתובב ברחובות ערי אירן בלבוש חסידי מלא, לבוש בחליפה ירושלמית ועטור בכובע חסידי, ביקר בבתי הקברות היהודיים ועמד על מצבם העגום. "הזדעזעתי עד עומק נשמתי ממצב בתי הקברות. בתי קברות מלפני אלפיים וחמש מאות שנה הולכים ונעלמים, בתי קברות רבים הפכו לפארקים למשחקים ולשעשועים, למעט כמה בתי קברות, ביניהם בערים איספאהן ויאזד, שם עדיין עומדים בתי הקברות על תילם, אולם יש לחשוש כי זה רק עניין של זמן עד שגם בתי קברות אלו יהפכו לפארק שעשועים", הוא מתאר. פחד ברחובותבשדה התעופה בטהרן, המתין לרב גבאי נציג מטעם הקהילה היהודית, שקיבל את פניו ונסע יחד איתו לבית הכנסת המקומי. מטהרן, יצא הרב גבאי לסיוריו ברחבי ישוביה היהודיים העתיקים של אירן, ארץ בה מתקיים ישוב יהודי במשך אלפי שנים. "הפחד ברחובות, אצל המקומיים, ניכר היטב על כל צעד ושעל. למחרת בואי למקום, זומן מארחי המקומי, לראשונה בחייו, לחקירה במשרדי השב"כ האיראני, ה"באטלעט", שם נחקר מספר שעות אודות האורח הזר שהגיע אליו. לבסוף כששוחרר נאמר לו כי נאסר עלי ליצור קשר עם אנשים זרים וכי אסור לי לדרוש בבית הכנסת. "הפחד והחשש בין המקומיים, הזכירו לי את השלטון הקומוניסטי, מנסיעותי ברחבי ברית המועצות לפני עשרות שנים, כשנסעתי לראשונה ללא אישורים מתאימים להתפלל בקברם של אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש ורבנו נחמן מברסלב, שם התחלתי את הפעילות של הצלת בתי קברות, קברי אחים וקברי צדיקים ברחבי העולם. בפועל המצב שונה, שכן שאני עצמי לא נעצרתי ואפילו לא עוכבתי, לא לחקירה ולא לתשאול. הייתי חופשי לנפשי לחלוטין". מטהרן, יצא הרב גבאי בטיסה לדרום מערב המדינה, הוא נחת ב´אהואז´, ומשם יצא לעיר שוש, שם על פי המסורת קבור דניאל הנביא. בעיר שוש כמעט ולא גרים כיום יהודים, אולם רבים מהמוסלמים המקומיים מגיעים להתפלל במתחם הקבר של דניאל הנביא ומתנהגים במקום ביראת כבוד שאפשר ללמוד ממנה... המקום כולו עשוי מאבנים יפות, מכסף ותכשיטים, והמקום נשמר בצורה הטובה ביותר. בדרך כלל לא נותנים לאנשים להיכנס על מנת להתפלל סמוך למצבה ממש, אולם בשל כבודו של הרב גבאי ניתנה לו הרשות, והוא נכנס אל תוך האוהל פנימה שם שפך צקון שיח לבורא עולם. שבת באיראןלאחר מכן יצא הרב גבאי לנסיעה בת כמה שעות, באמצעות התחבורה הציבורית, לעיר האמדן, מקום קבורתם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה. להאמדן הגיע הרב גבאי בשעות הלילה כשמתחם הקבר של מרדכי ואסתר היה כבר סגור, הוא הלך למלון מקומי ללינת לילה, ובבוקר יצא לעבר מתחם הקבר שם על פי המסורת שנמסרה מדור לדור בין יהודי איראן, במשך אלפיים וחמש מאות שנה, קבורים מרדכי ואסתר. לאחר שהתפלל תפילת שחרית, ביקש הרב גבאי מהשומר המקומי שיפתח לו את השער גם למחרת, ביום שב"ק, אז המתחם סגור בד"כ. הרב גבאי דיבר עם השומר בשפתו שלו, ולאחר דין ודברים הסכים השומר להגיע גם למחרת על מנת לפתוח את השער בכדי שהרב גבאי יוכל להיות במקום. משם יצא הרב גבאי לביקור קצר בעיר טויסרקנט שם על פי המסורת המקומית קבור חבקוק הנביא. בספר ´מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל´ שיצא לאור לפני כשנה על ידי אגודת אהלי צדיקים, לאחר מחקר שנערך במשך כ-12 במחלקת ארץ ישראל של האגודה, נמצא, על פי יומני מסע של עולי רגל מלפני מאות בשנים כי אסתר המלכה קבורה בכפר ברעם שבגליל המערבי, ובעיקר, כי הנביא חבקוק קבור בכפר חוקוק בגליל, זאת, כאמור, על פי יומני מסע של עולים מלפני מאות בשנים, ביניהם גם רבי אשתורי הפרחי בעל ה´כפתור ופרח´ שכותב בספרו כי הנביא חבקוק קבור שם, מאידך על פי המסורת שנמסרה מדור לדור בין יהודי איראן, קבורה אסתר סמוך למרדכי בעיר האמדן וחבקוק הנביא קבור בעיר טויסרקנט – ולא בארץ ישראל. לאחר שביקר במקום בו קבור על פי המסורת חבקוק הנביא, חזר הרב גבאי להאמדן, שם עשה את השבת יחד עם מלווהו במהלך הנסיעה, כשסעודותיהם מורכבות מלחמניות, עליהם קידשו, קופסאות טונה, גבינה ופירות בלבד, שכן כאשר יצאו להאמדן, לא היה בכוונתם להישאר שם גם בשבת קודש. התושבים מתעלמיםבשבת בבוקר, עם שחר, יצא הרב גבאי לבדו לעבר מתחם הקבר של מרדכי היהודי ואסתר המלכה, מרחק של מחצית השעה, תוך שהוא שואל עוברים ושבים היכן הדרך, "עוברי אורח שניסיתי להתעניין אצלם לגבי מיקומם של בתי קברות בכלל, וכן כאן, לגבי הדרך לקבר מרדכי ואסתר, חששו מפני ופחדו לשוחח איתי ורובם כלל לא התייחסו לשאלותי", אומר הרב גבאי. השומר של המתחם כבר חיכה לו במקום ופתח לו את הדלתות. הרב גבאי שהה במקום מספר שעות במהלכם הגיע למקום גם מלווהו, הוא התפלל במקום את תפילת השבת. "מתחם קברם של מרדכי ואסתר הינו מבנה עתיק יומין", אומר הרב גבאי, "נראה שזה אחד המבנים העתיקים ביותר ברחבי איראן כולה, והוא, וקדושתו, נשמרים על ידי המקומיים והשלטונות בצורה טובה ביותר, כראוי וכיאות למקום קדוש זה". עם צאת השבת יצא הרב גבאי חזרה לטהרן וביום ראשון עם שחר יצא אל העיר קזבין, מקום קבורתם של חנניה מישאל ועזריה. המתחם כולו בנוי בפאר והדר נדירים ממש, והשמירה שם מעולה, באשר המקום מקודש גם למוסלמים. לאחר שהתפלל במקום המשיך בנסיעתו לעבר העיר יאזד, שם קבור המקובל חכם אור שרגא יזדי, שנפטר לפני למעלה מ-200 שנה. בלילה ישן הרב גבאי בחדר צדדי במסעדה מקומית, ולמחרת בבוקר שם את פעמיו לעבר העיר איספהאן ,שם ישנו בית קברות הקרוי על שם סרח בת אשר. ישנם אנשים שמצדדים כי סרח בת אשר נקברה במקום ולכן המקום נקרא על שמה, אולם על פי המקורות סרח בת אשר עלתה בעודה בחיים בסערה השמימה כחנוך וכאליהו הנביא, ולכן ניתן לומר אולי כי סרח בת אשר עברה במקום ולכן המקום נקרא על שמה. באיספאהן ישנו בית קברות יהודי שחלקו שמור ומשופץ וחלקו מחולל עד כדי כך שלא ניתן לזהות בו בכלל את הקברים. הרבה אוהלים שונים מסוגים שונים ישנם ברחבת בית הקברות מעל קבריהם של הצדיקים שככל הנראה נקברו שם. ככלל, על מצבותיהם של הצדיקים הקבורים ברחבי איראן מופיעות שוב ושוב המילים: "צדיקים במיתתן קרויין חיים". באיספהן ישנם כיום כאלף יהודים המתגוררים באזור שנקרא ´הרובע היהודי´. ליד הרובע ישנה מערת קבורה שם קבורים צדיקים בשם רבי יעקב ורבי אהרן, המערה נמצאת בסמוך לבית כנסת שקרוי על שמו של הצדיק רבי יעקב, שעד כה לא ידועים לנו פרטים אודותיו. אך יש לציין כי המקום נשמר בצורה יפה וטובה, המערה כולה מכוסה בחרסינות יפות ובציורים של מנורות עם שבעה קנים גם על הקירות וגם על התקרה. לעת ערב חזר הרב גבאי לטהרן, ולמחרת ביום שני עם שחר עזב את איראן לעבר צרפת. פארקים מעל בתי-קברותבמהלך ביקורו, ביקר הרב גבאי גם בבתי הכנסיות שבאירן, ובבתי קברות רבים בה, ועמד על מצבם. בסיוריו, כאשר חיפש את מיקומי בתי הקברות ושאל את המקומיים אודות מיקומם, מילאו רבים מהנשאלים את פיהם מים, בסופו של דבר התברר, כאמור, כי הם פשוט לא ידעו, שכן אם בשל העובדה שאין מי שישמור עליהם, ואם בשל מצבם שהידרדר במשך השנים, כיום מצבם של בתי הקברות יהודיים רבים הינו בכי רע, חלקם נמחקו ומעליהם הוקמו פארקים לשעשועים וגינות נוי, רח"ל. למרות שניתן לומר בפה מלא כי שלטונות אירן משקיעים משאבים רבים בשימור המקומות הקדושים, הרי שמצב בתי הקברות היהודיים (והמוסלמים...) באירן דורש טיפול דחוף. ראוי לציין גם כי תושבי אירן אינם מתנכלים לבתי הקברות היהודיים ביודעים, ואין בה את הפגיעות שנראות חדשות לבקרים בבתי קברות באירופה... לסיכומה של נסיעה, מבקש הרב גבאי להודות לבני הקהילה היהודית באירן, המתגאה בנאמנותה לשלטון האירני, על קבלת הפנים החמה שזכה לה ועל הסיוע שקיבל מחברים בקהילה בנסיעתו. |
הירשם ל-
רשומות (Atom)