ש. מתגורר בארה”ב באזור מונסי. מוצאו ממשפחה מתבוללת ובתקופה בה מתרחש הסיפור הוא לא יודע כלום מ”אידישקייט”. לא רק שהוא לא שומר תורה ומצוות, אלא שהוא אף נשוי לגויה רח”ל. הוא מתפרנס כקבלן, וסדר יומו מתחיל תמיד בלגימת קפה בבית קפה, ומשם ישר לעבודה.
בתקופה מסוימת הייתה לו עבודה במונסי, וכך הוא "נפל" במקרה למסעדה יהודית כשרה. הזמין קפה ובייגל, שהוגשו לו ע”י אישה חרדית מבוגרת. כאשר סיים את ארוחת הבוקר המהירה, ניגש לשלם. פשפש בארנקו ומצא בדיוק את הסכום של עלות הבייגל והקפה. אך בארנק לא נותרה טיפה עבור "טיפ" - כמקובל.
במקוריותו ניגש למלצרית המבוגרת, שלף כרטיס הגרלה ואמר לה:
“אם אזכה בהגרלה, חצי מזה יהיה שלך! וזה יהיה הטיפ!”
המלצרית נדה לו בראשה, כאומרת: “איזה סיכוי יש... אחד ממיליונים זוכה...” נו, מילא, לא היתה זו הפעם הראשונה בה לקוח מדלג על ה"טיפ".
***
”אתה לא התכוונת ברצינות!”
“אתה נורמלי?!”
“לתת בחינם 2,500,000$?!”
את הצרחות יכלו לשמוע עד סוף הרחוב. הייתה זו אשתו הגויה...
ההתפרצות שלה הגיעה שבועיים לאחר אותו בוקר, בו סעד בייגל וקפה במסעדה החרדית במונסי.
כאשר הקשיב לתוצאות ההגרלה, המספר הראשון התאים! המספר השני - גם כן! כבר בשלב זה ביקש מאשתו להצטרף ולשמוע את המספרים. לקראת המספר האחרון מצא את עצמו מתפלל בחזקה ו-הופ! כל המספרים נכונים! הוא זכה בחמשה מיליון דולר!
כמו כל אמריקאי הוא התחיל לקפוץ לגובה ולשגר קריאות התלהבות. אך לפתע כאילו התפוצץ לו הבלון. הוא שקע בתוך עצמו ונעשה מהורהר.
אשתו הבחינה מיידית בשינוי המוזר והתעניינה מה קרה לו. “הרי זכית בפרס!”
מה שקרה זה שהוא נזכר במילים שיצאו מפיו באותה מסעדה קטנה במונסי. היה מנוי וגמור עימו לקיים את התחייבותו ולהעביר 2,500,000$ לאותה יהודיה מבוגרת. ואז הגיעו הצרחות של אשתו הגויה. “לעולם לא תעשה דבר כזה! ואם תעשה זאת אלך לדרכי ואספר לכולם שאתה מטורף!” הוא ישב מכונס בעצמו, אך דיבר בקול יציב וברור: “אני איש אמת! לא
אשנה מדיבורי!”
למחרת בבוקר מצא בבית ארוחת בוקר חגיגית ומפוארת. הגויה עדיין חשבה שתוכל להניא אותו מהמחשבה “המטופשת” להעביר לאיזו קשישה יהודיה 2.5 מיליון דולר. אבל ש. לא התפתה, קולו היה שוב יציב וברור: “מעולם לא שיקרתי, ועכשיו אשקר?”
ברגע של היסח הדעת התפתה לומר שהוא לא יעביר ליהודיה המבוגרת את מלוא הסכום, אך כדי להחליט על כך עליו לבדוק מה מצבה. באותו בוקר נכנס לבית הקפה, ושוב הזמין קפה ובייגל.
“בסוף זכיתי!” בישר למלצרית המבוגרת. “במה זכית?” שאלה האשה ולא הבינה מה הוא רוצה. “זכיתי בהגרלה!” האשה עדיין לא הבינה מה הוא רוצה, עד שהזכיר לה את ההתחייבות שלו מלפני שבועיים.
“תעזוב אותי!” התחננה בפניו “אני אשה זקנה, אל תתעלל בי... תגמור את הקפה שלך ותעזוב. הוא קם מהמקום, מיהר לקנות עיתון כדי להראות לה שהמספר שלו תואם- - -”
להפתעתו, ואולי שלא להפתעתו, החלה המבוגרת לצחוק ולבכות חליפות ולספר את סיפורה:
“אני ובעלי נישאנו לפני הרבה שנים, ונולדה לנו בת אחת. כעבור שנים רבות בהן ציפינו לבן, הוא אכן נולד - אך לצערנו חולה. הטיפולים הרבים, הריצות לבתי החולים, לא אפשרו לנו לעבוד וזאת למרות כל עלויות התרופות שנפלו עלינו. אתה המלאך שבא להושיע אותנו!” סיימה בבכי.
באותו רגע החליט מה עליו לעשות. היה ברור שאת דברתו לא ישנה!
בסופו של דבר התחלק הסכום בו זכה כך: 2.5 מיליון למלצרית המבוגרת. 1.25 מיליון לעצמו, ו-1.25 לגויה שתסכים להיפרד ממנו לחיים ולשלום.
***
כאשר הגיע לבית האשה המבוגרת על מנת להעביר למשפחתה את חלקם, הופתע לראות אותם עסוקים בדבר חשוב יותר. הם ביקשו ממנו להמתין כמה דקות עד שיסיימו להדליק נרות. איזה נרות? ולמה הם כה חשובים?
הם הסבירו לו את מהות נס חנוכה. והוא התרשם מאוד מכך שהנס שארע לפני אלפי שנים, גורם להם לעכב את הנס שמתרחש כעת מול עיניהם! “תשמעו” סיפר “גם אני במקור יהודי!” הם שמחו לשמוע זאת ומיד הזמינו אותו להצטרף להדלקת הנרות. הגפרור שהדליק את הנר, הצית גם את הניצוץ היהודי החבוי בתוכו.
באותו רגע חל בו השינוי!
דמעות עלו לו בעיניים כאשר הילד החולה ניגש להדליק נרות. הוא גמגם בקושי כמה הברות, אבל האור שזרח על פניו היה גדול מאוד. המשפחה ענתה אחריו אמן. החל מאותו ערב החל ש. להתקרב ליהדות. התהליך היה ארוך אך בסופו של דבר מצא את עצמו מסיים שנת לימודים בישיבה לבעלי תשובה. בשלב זה הציעו לו את א. - שלא היתה אלא בתה של המלצרית המבוגרת. הם הקימו בית נאמן וכעת מקימים דור ישרים.
השולח: מש, קלצקו הר נוף ירושלים
החומר מובא מתוך עלון "איש לרעהו" בהוצאת מכון אהבת אמת ירושלים. גליון 602. באדיבות ובאישור מנהל המכון הרב וינברג.
