מתוך בית דוד, פרשת כי תשא תשע"א
תגים של Technorati: גדולי אשכנז,ספרד,תחנון,סוכה,שמיני עצרת,הרי"ף,קומת קרקע,הרמת קול,אכילה,שבת,חידות הלכתיות,טריוויה יהודית
הצגת רשומות עם תוויות הלכה. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות הלכה. הצג את כל הרשומות
יום ראשון, 20 בפברואר 2011
יום שלישי, 15 בפברואר 2011
יום שלישי, 28 בדצמבר 2010
יום שלישי, 2 בנובמבר 2010
הלכה יומית מפסקי מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א - איסור שבועה +סיפור על הרב עבדאללה סומך זצ"ל
מעשה בהגאון רבי עבדאללה סומך זצ"ל, רבה של בבל (עיראק) לפני למעלה ממאה שנה, שהוצרך פעם להשבע בבית משפט של הגויים שבועת שקר, שהיה בה ענין פיקוח נפש להציל את נפשות אחיו היהודים המעונים תחת עלילותיהם של שלטונות בבל שהיו שונאי ישראל אכזריים. ואף על פי לא רצה הגאון ז"ל להשבע לשקר, אפילו לצורך פקוח נפש. מה עשה?, הערים עליהם, שהרי לשון השבועה בלשונם הינו "ווַאְלָלה הִיא", והוא נשבע "וְולַא הִיא", כלומר, ולא היא, בלשון ארמית, והם כמובן לא הבחינו בשינוי המועט בניקוד המילים שיצאו מפה קדוש. נמצא, שאפילו לצורך גדול יזהר אדם שלא ישבע כלל, וכל שכן בשם ה'.
ולסיכום: הנשבעים בכת עת בלשון "נשבע לך", הוא מנהג שטות ללא צורך, ויש בו סכנה גדולה להלכד בעוון שבועות שקר או שבועות שוא, כי שבועה בלשון זו, אף שאינם מכירים שם שמים, יש לה תוקף של שבועה ממש מן התורה, שחומרתה גדולה מאד.
ולסיכום: הנשבעים בכת עת בלשון "נשבע לך", הוא מנהג שטות ללא צורך, ויש בו סכנה גדולה להלכד בעוון שבועות שקר או שבועות שוא, כי שבועה בלשון זו, אף שאינם מכירים שם שמים, יש לה תוקף של שבועה ממש מן התורה, שחומרתה גדולה מאד.
יום רביעי, 23 ביוני 2010
סיפור על הרב מרדכי אליהו - הרב וראש הכנופיה
| / הרב יקהת רוזן |
הָרַב הָרָאשִׁי, הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ זצ"ל, הָיָה צָרִיךְ בְּמִסְגֶּרֶת תַּפְקִידוֹ לָצֵאת מִדֵּי פַעַם לְבִקּוּרִים בְּחוּץ לָאָרֶץ. פַּעַם אַחַת נִצְרַךְ הָרַב לָצֵאת לְבִקּוּר בְּתוּרְכְּיָה. הָיָה זֶה לְאַחַר פִּגּוּעַ בְּבֵית כְּנֶסֶת בָּעִיר הַתֻּרְכִּית אִיסְטַנְבּוּל, שֶׁבּוֹ נִרְצְחוּ מִסְפַּר יְהוּדִים. הָרַב אֵלִיָּהוּ, בְּתַפְקִידוֹ כְּרַב רָאשִׁי, יִצֵּג אֶת הַמְּדִינָה וְנָסַע לְהִשְׁתַּתֵּף בַּלְּוָיָה שֶׁל הַנִּרְצָחִים. בֵּין הָאֲנָשִׁים שֶׁבִּקְּשׁוּ לְהִפָּגֵשׁ עִם הָרַב הָיָה גַּם מַנְהִיג מֻסְלְמִי, שֶׁשִּׁמֵּשׁ כְּ'רֹאשׁ הַכְּנוּפְיָה' בְּאַחַת מִשְּׁכוּנוֹת אִיסְטַנְבּוּל. הוּא הִזְמִין אֶת הָרַב לָבוֹא לְבֵיתוֹ, וּלְבַקְּרוֹ שָׁם. וְכֵיצַד הִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר? בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הָרַב אַחֲרֵי הַלְּוָיָה, הִגִּיעַ גַּם לְאֵזוֹר שֶׁנִּשְׁלַט עַל יְדֵי אוֹתָהּ כְּנוּפְיָה. מְלָוָיו שֶׁל הָרַב הִזְהִירוּ אוֹתוֹ מִפְּנֵי מַעֲבָר בָּאֵזוֹר הַזֶּה. הַכְּנוּפְיָה שֶׁשָּׁלְטָה שָׁם הָיְתָה יְדוּעָה בְּשִׂנְאַת יִשְׂרָאֵל שֶׁפִּעֲמָה בָּהּ וּבָאַלִּימוּת שֶׁנָּהֲגָה בָּהּ כְּלַפֵּי כָּל עוֹבֵר אֹרַח, וּבִמְיֻחָד כְּלַפֵּי יְהוּדִים. בְּכָל זֹאת, עָבְרָה שָׁם פָּמַלְיָתוֹ שֶׁל הָרַב, אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁמִּהֲרוּ, אוֹ מִסִּבָּה אַחֶרֶת. בָּרֶגַע שֶׁהִתְקָרְבָה לְשָׁם הַחֲבוּרָה הַנִּכְבָּדָה, קָפַץ אוֹתוֹ רֹאשׁ כְּנוּפְיָה וּבִקֵּשׁ לְהַזְמִין אֶת הָרַב לְבֵיתוֹ. הוּא לָחַץ מְאֹד עַל כָּךְ, תּוֹךְ שֶׁהוּא מַכְבִּיר בְּמִלִּים טוֹבוֹת עַל הַיְּהוּדִים בִּכְלָל וְעַל הָרַב אֵלִיָּהוּ בִּפְרָט. וְאוּלָם הָרַב לֹא רָצָה לְפָגְשׁוֹ. הוּא יָדַע שֶׁאִישׁ זֶה הוּא שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׂשׂ לְכַבְּדוֹ. כְּמוֹ כֵן יָדַע הָרַב שֶׁבָּאֵזוֹר הַזֶּה שׁוֹכְנִים אֲנָשִׁים רַבִּים, הַשּׂוֹנְאִים שִׂנְאָה עַזָּה אֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת יִשְׂרָאֵל, וְהַלָּלוּ עֲלוּלִים לִהְיוֹת מְסֻכָּנִים, וְלָכֵן הֶעֱדִיף לֹא לְהִתְעַכֵּב בַּמָּקוֹם. מִצַּד שֵׁנִי, לֹא רָצָה הָרַב לִפְגֹּעַ בָּאִישׁ וּלְסָרֵב בְּמַפְגִּיעַ. בַּתְּחִלָּה נִסָּה הָרַב אֵלִיָּהוּ לְהִתְחַמֵּק מִן הַמִּפְגָּשׁ בְּכָל מִינֵי מִלּוֹת נִימוּס סְתָמִיּוֹת, אַךְ רֹאשׁ הַכְּפָר אָמַר שׁוּב וָשׁוּב: "כָּבוֹד גָּדוֹל יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְאָרֵחַ רַב כֹּה חָשׁוּב. בּוֹא, שֵׁב עִמָּנוּ, כְּבוֹד הָרַב, וּנְקַדֵּם בְּיַחַד אֶת שְׁנֵי הָעַמִּים". אָמַר לוֹ הָרַב אֵלִיָּהוּ: "רְאֵה נָא, יְדִידִי וְנִכְבָּדִי. אֲנִי חוֹזֵר כָּעֵת מִלְּוָיָה. אֶצְלֵנוּ הַיְּהוּדִים יֵשׁ כְּלָל שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֵין לְהִכָּנֵס לְבַיִת שֶׁל אָדָם לְאַחַר לְוָיָה. אִם אֶכָּנֵס אִתְּךָ לְבֵיתְךָ, אַכְנִיס חָלִילָה אֶת הַצַּעַר וְהָאֵבֶל אֵלֶיךָ, וְהוּא יִדְבַּק בְּךָ וּבְבֵיתְךָ. לָכֵן נוֹהֵג אֲנִי תָּמִיד לְאַחַר שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּתֵּף בִּלְוָיוֹת לָלֶכֶת יָשָׁר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְרַק לְאַחַר שֶׁאֲנִי מְטַהֵר אֶת נִשְׁמָתִי בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לְהִכָּנֵס לְבַיִת. לֹא, לֹא אוּכַל לִפְגֹּעַ בְּךָ וּלְהִכָּנֵס לַבַּיִת שֶׁלְּךָ לְאַחַר לְוָיָה". נִכְנְסוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנָיו שֶׁל רֹאשׁ הַכְּנוּפְיָה, וְהוּא הֵבִין שֶׁהָרַב נִמְנָע מֵהַבִּקּוּר בְּעֶצֶם כְּדֵי לְכַבְּדוֹ. הִתְרַגֵּשׁ הָאִישׁ מִכָּךְ, וְהֵחֵל לְהַרְעִיף עַל הָרַב מִלּוֹת שֶׁבַח, וְהַפַּעַם מִלֵּב שָׁלֵם. הוּא קַד וְהִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הָרַב, וּמִלֵּל דְּבָרִים רַבִּים עַל הַיְּהוּדִים, עַל עַם יִשְׂרָאֵל וְעַל הָרַב הָרָאשִׁי לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מְכַבֵּד גַּם אֶת מִתְנַגְּדָיו וְנִמְנָע מִלַּעֲשׂוֹת לָהֶם רַע. הוּא הָיָה נִרְגָּשׁ מְאֹד וְנִפְעָם מֵהַמִּפְגָּשׁ הַיִּחוּדִי עִם גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. כָּךְ הִצְלִיחַ הָרַב בְּחָכְמָתוֹ לְהִתְחַמֵּק מֵהַמִּפְגָּשׁ בְּצוּרָה מְכֻבֶּדֶת. מִצַּד אֶחָד הוּא לֹא הֶעֱנִיק כָּבוֹד מְיֻתָּר לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִצַּד שֵׁנִי לֹא זִלְזֵל בָּהֶם וְלֹא עָשָׂה דָּבָר שֶׁיָּכוֹל הָיָה לִפְגֹּעַ בָּהֶם. כָּךְ לָמְדוּ גַּם הַלָּלוּ לְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת נוֹשְׂאֶיהָ. וְכָךְ הָיְתָה דַּרְכּוֹ שֶׁל הָרַב תָּמִיד - לַעֲמֹד עַל שֶׁלּוֹ, אַךְ מִתּוֹךְ כָּבוֹד וְהַעֲרָכָה גַּם לָאַחֵר, וּבָזֹאת לְהָבִיא אֶת דְּבַר ה' בַּצּוּרָה הַטּוֹבָה לַקָּהָל הָרָחָב בְּיוֹתֵר. (עפ"י סיפורו של מר ליאור קצב, ובגירסה שונה מעט בספר "דורש טוב לעמו") |
יום חמישי, 3 ביוני 2010
חידות הלכתיות: ברכה,צדקה לגוי,סעודה לאחר,ברכת עני,עסוק חייב,5 אחיות, 7 אנשים
בית דוד, שלח תש"ע
תגים של Technorati: חידות הלכתיות,טריוויה יהודית,ברכה,איסור תורה,איסור דרבנן,אחיות,העולם,צדקה,מלווה מלכה,תענית נדבה,מוצאי שבת,עני,עשיר,שהחיינו,עסוק
יום חמישי, 20 במאי 2010
יום ראשון, 16 במאי 2010
סיפור על רבי יעקב מליסא ("החוות דעת" או "הנתיבות")
לספרו "חוות דעת" קרא כך כיון שהתכוון שדבריו יהיו רק בבחינת חוות דעת, ולא לקבוע הלכה ח"ו, כדבריו. וכדי שיעיינו בספרו בלי שים לב למחברו, הוציא לכתחילה ספר זה בעילום שם.
הוא דרש מעצמו שלימות במילוי תפקידו. יום אחד הגיע חתנו לבית הכנסת וכבדוהו בעלייה לתורה לפני שבירך ברכות השחר. לאחר מכן שאל את חמיו אם צריך הוא לחזור ולברך ברכות התורה. החוו"ד הורה לו לברך. לאחר התפילה נזכר שהדין אינו כך, אלא כמו שכתב הוא עצמו בסידורו "דרך חיים" שבמקרה כזה יש לדלג על ברכת "אשר בחר בנו". אסף החוו"ד את למדני ליסא, ביקש מחתנו לחזור על שאלתו ולספר לקהל מה היתה תשובתו, ולאחר מכן אמר: טעיתי, ועלי לעזוב את מישרת הרבנות. בקושי הצליחו אנשי העיר להרגיע אותו, אבל כיון שראו את גודל צדקתו החליטו להעלות את שכרו.
מתוך שבת בשבתו פרשת במדבר תש"ע
תגים של Technorati: חוות דעת,נתיבות המשפט,שבת בשבתו,רב,עליה לתורה,רבי יעקב לורברבוים מליסא,חכמי ישראל,גדולי ישראל,סיפור ומוסר השכל,סיפור
יום חמישי, 6 במאי 2010
חידות הלכתיות:מותר לרמות?, ל"ה לעומר,כתיבת תארים,עד לא נאמן,גנב זוכה,600 סדרי משנה
מתוך בית דוד פרשת בהר בחוקותי תש"ע
יום שלישי, 4 במאי 2010
סיפור ומוסר השכל: איך ומתי לקיים מצוות תוכחה?
מתוך אתר הלכה יומית מפסקי מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א
והנה בשבוע שעבר, עמדנו על מעמדו המיוחד בהלכה של מי שהוא מחלל שבת "בפרהסייא", כלומר, שחילל שבת בפני עשרה מישראל, שאז הוא נחשב כמחלל שבת ממש, שהיין שלו אסור בשתיה. מה שאין כן אם לא חילל שבת אלא בפני מעט אנשים. ועל כן נזכיר מעשה נחמד, מהנהגתו של חסיד שבכהונה, מרא דארעא דישראל, רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. שפעם אחת בליל שבת, התגודדו קבוצת בחורים מאחת הישיבות הותיקות בירושלים, על יד ביתו של הגאון במרכז העיר. כאשר סיים הרב את תפילת השבת, שלח את משמשו שיבדוק מה רצונם של הבחורים. והללו זעקו לעבר השמש, כי הנה חילול שבת מתרחש כעת ברחוב קינג ג'ורג', כאשר יהודי פרץ גדר והוא מוזג קפה בבית הקפה שלו בעיצומה של השבת! ועל כן דורשים אנו כי הרב הראשי יבא עמנו כעת לבית הקפה למחות על חילול שבת קדשנו! שמע זאת השמש, והעביר את הידיעה לרבו. שמע הרב, ושתק, וצוה על בני ביתו להסב עמו לסעודת השבת, תוך כדי קריאות גנאי מפי בחורי הישיבה, שזעקו כי כעת רואים הכל שלרב קוק לא איכפת ממצבה הרוחני של ירושלים. וכך המשיכו בדבריהם, לקיים מה שנאמר "יגודו על נפש צדיק, ודם נקי ירשיעו".
לאחר שהסתלקו הבחורים מפתח ביתו של הרב, ביקש הרב ממשמשו לסור עמו לבית הקפה. שאל אותו השמש, בשביל מה רוצה רבינו ללכת לשם? ענה לו הרב, מה זאת אומרת? יהודי מחלל שבת ופורץ את גדר השבת בירושלים! פלטרין של מלך! ואני לא אלך למחות בו ולנסות לשכנעו לחדול ממעשיו?
עמד השמש נדהם ושאל את הרב, אמור לי רבי, אם כך היא דעתו של הרב, שיש למחות בידו של מחלל שבת זה, אם כן, מדוע לא התלווה הרב לחבורת הבחורים שהיו כאן קודם? מדוע נתן הרב פתחון פה בידם, לומר לכולם שלרב קוק לא איכפת ממצב הדת? נענה לו הרב, חייך, שרציתי ללכת איתם, אבל אז חשבתי שאם נלך כולנו יחד, הרי שאם עד עתה היה אותו מוזג קפה "מחלל שבת", הרי שעתה יהפוך להיות "מחלל שבת בפרהסיא", שהרי אנו יותר מעשרה יחד, לכן לא הסכמתי ללכת, עד עכשיו! הלך הרב והוכיחו בניחותא כדרכה של תורה. זכר צדיק לברכה.
תגים של Technorati: הרב קוק,הרב עובדיה יוסף,הלכה יומית,הלכה,מצוות תוכחה,מוסר השכל,סיפור ומוסר השכל,פרהסיה,שבת,חילול שבת,הוכח תוכיח את עמיתך,פורץ גדר
יום חמישי, 29 באפריל 2010
חידות הלכתיות: גנב מזכה הרבים, פעמיים כתובה, כלאיים והכרם לא נאסר, 6 סדרי משנה? ועוד
מתוך בית דוד פרשת אמור תש"ע
יום רביעי, 28 באפריל 2010
יום חמישי, 22 באפריל 2010
יום שני, 12 באפריל 2010
חידות הלכתיות:טמא כשר למזבח, נשבר ונטהר-נשבר שוב ונטמא, מלקות על חצי כזית איסור, כלי ע"ג שרץ-הכלי טהור ותוכו טמא
יום רביעי, 24 במרץ 2010
יום חמישי, 4 במרץ 2010
חידות הלכתיות: גוי מתיר איסור תורה, הבדלה על פת, כוונת מצוה, מלאכה ב-2 חמורה יותר, גנב, אבי הבן,מגילה, חול המועד
מתוך עלון "בית דוד", פרשת כי תשא, שנה כ' גיליון כ' תש"ע
יום ראשון, 31 בינואר 2010
חידות הלכתיות:בית עגול, 1000 בקשות, מצוות בדיבור, ציצית תציל ממוות, שם התורם, ממזר מאוחר, מליון מלקות
מתוך עלון בית דוד, שנה כ', פרשת שמות תש"ע
יום חמישי, 21 בינואר 2010
חידות הלכתיות:איסור+הוספה=היתר. אחד קונה ואחד לא. קונה רק לא בא לעולם. ספרדים-כהרא"ש. מציאה-אסור להחזיר. גוי שומר שבת. שוגג חמור ממזיד
מתוך עלון בית דוד, פרשת בא תש"ע
תגים של Technorati: איסור והיתר,פסחים,טל ומטר,קנין,לא בא לעולם,ספרד,הרא"ש,חנוכה,מציאה,בעלים,להחזיר,גויים,שטר כסף,גט,גוי,שבת,שבע מצוות בני נח,שוגג,מזיד,תרומה,כהן,חידות הלכתיות,טריוויה יהודית,בית דוד
יום ראשון, 3 בינואר 2010
חידות הלכתיות: בית עגול, 1000 בקשות, קיום בדיבור, ציצית מצילה, קריאת התורה, יד על המצח, דקדוק, יין אדום/לבן?
תגים של Technorati: חידות הלכתיות,טריוויה יהודית,הלכה,בית עגול,בית מרובע,מסכת נגעים,1000 בקשות,בקשות,מצוות,דיבור,ציצית,מוות,קריאת התורה,כהנים,יד על המצח,מצח,הרהורים,כוונה בתפילה,עצה להרהורים,דקדוק,תפילה,יין לבן,יין אדום,יין
מתוך עלון בית דוד, פרשת ויחי, תש"ע, שנה כ', גיליון י"א
הירשם ל-
רשומות (Atom)