תאריך עברי

יום רביעי, 28 באוקטובר 2009

סיפור: שלוש דרכים למצוות הצדקה

הסיפור הוא אמיתי והתרחש בזמן האחרון.

יהודי אחד, מנהל "חדר" נזקק מידי פעם לנסוע לחו"ל לגייס תרומות עבור התלמוד תורה. כל השנים הוא נזהר שלא לטוס במחלקת עסקים בתוספת תשלום, כי לא רצה להנות מהכספים של התרומות לצורך כך. כאשר החברה שבה הוא טס הציעה לו את זה ללא תוספת מחיר, כמובן שהוא לא התנגד.

עם השנים היה לו קשה יותר ויותר לטוס במחלקת תיירים, ולכן יום אחד הוא החליט שהוא יתרום כסף לקופת העיר בני ברק (עזרה לנזקקים -  1-800-39-47-47 ) ויקווה לטוב (שישדרגו לו את הכרטיס למחלקת עסקים ללא עלות).

הוא הגיע לשדה התעופה וביקש לשדרג את הכרטיס למחלקת עסקים. הפקידה הסתכלה עליו בצורה מוזרה אבל הסכימה לבקש בשמו. התשובה היתה שלילית. אך באופן פלא, כאשר הוא ניסה להעביר את הכרטיס במכונת הכרטיסים הכרטיס לא עבר. הפקידה קראה לו ובישרה לו שהבקשה אושרה. הוא טס במחלקת עסקים.

כעבור מספר חודשים שוב הוא נאלץ לטוס כדי לממן את עלויות אחזקת תלמוד התורה. שוב הוא ביקש לשדרג לעסקים  - כמובן אחרי שתרם סכום נכבד לקופת העיר בני ברק. הפעם הבקשה לא אושרה. הוא נכנס למטוס ובא להתיישב בכסאו במחלקת התיירים. להפתעתו הוא ראה שמישהו יושב בכסא שלו, והתברר שלשניהם יש את אותו מושב בטיסה. לאחר בירור התברר שבקשתו של מנהל ה"חדר" למחלקת עסקים אושרה...

שוב עברו מספר חודשים ושוב הוא נאלץ לממן הוצאות ולהחזיר חובות, ושוב טס לחו"ל. הפעם התרומה לקופת העיר לא עזרה. הוא טס טיסה מלאה ומכאיבה במחלקת תיירים.

אבל, לפני שהוא ירד מהטיסה ניגש אליו יהודי מכובד ושאל אותו אם הוא מנהל ה"חדר"/תלמוד תורה?  כאשר השיב בחיוב ענה לו היהודי:

"הבן שלי לומד אצלך בתלמוד תורה. שנים אני מקבל בדואר בקשות לתרום אבל בגלל שמועות שאתה טס במחלקת עסקים על חשבון התרומות שאתה מקבל, לא תרמתי עד עכשיו. היום כשראיתי שאתה טס כאחד האדם במחלקת תיירים החלטתי לתרום לתלמוד תורה עבור כל אותם שנים שלא תרמתי".

היהודי הושיט לו צ'ק על סך 60,000 דולר. אז מי אמר שתרומה לקופת העיר לא עזרה ?

מתוך מוסף קופת העיר סוכות תש"ע.

יום שלישי, 27 באוקטובר 2009

חידות הלכתיות: ברכה בלי להנות, אורח שלא אוכל, חלב אחרי מלוח, מתנה שמשלמים עליה, שמש זורחת במערב…

image

יום חמישי, 22 באוקטובר 2009

מה הקשר בין: חיים סולומון, ג'ורג' וושינגטון, שטר של דולר, מגן דוד ומנורת שבעת הקנים?

הערה: אני לא יודע אם זה נכון או לא, אני מביא הידיעה כפי שמצאתי אותה, יש ברשת עוד גירסאות של הסיפור המדהים הזה. אם זה נכון או לא תשפטו בעצמכם.

----------------------------------------------------------------------------------

סיפור מן ההיסטוריה שכדאי לדעת  ולהפיץ אותו...

לפני זמן מה הוקם לוח זיכרון לזכרו של יהודי בשם "חיים סלומון" בבית הכנסת היהודי באקדמיה הצבאית היוקרתית ווסט-פוינט בארה"ב.

בימי חייו, וזאת בתקופת הכרזת העצמאות של ארה"ב בשנת 1776, היה האיש הזה היועץ הכספי ועוזרו הראשי לעניינים כלכליים של ג'ורג' וושינגטון, שהיה הנשיא הראשון ומפקד הצבא הקונטיננטאלי של ארה"ב החדשה.

בימים הקרים של החורף של שנת 1777 חיילי צבא ארה"ב קפאו מקור מחוסר ביגוד מתאים ורעבו מחוסר מזון.

חיים סלומון גייס את הקהילה היהודית בארה"ב שכבר מנתה אז כמה אלפי משפחות ושלח קריאה ליהודי אירופה לבוא ולעזור בתרומות כספיות למדינה
החדשה. פעולתו הייתה כה מוצלחת שגו'רג' וושינגטון עצמו מצא לנכון לציין שאלמלא פעולתו של חיים סלומון פני ההיסטוריה היו בודאי שונים משום שצבא ארה"ב – לא היה מחזיק מעמד במלחמתו נגד הבריטים ויתר אויביה של ארה"ב, שלא רצו בקיומה.

לזכרו של חיים סלומון ועזרת העם היהודי להקמתה של הרפובליקה של ארה"ב במלחמת העצמאות שלה ציווה וושינגטון להנציח את פועלם בדרך מיוחדת.

אם תיקחו לידכם את השטר של 1 דולר ותתבוננו בצידו האחורי בימינו של השטר,תראו שהכוכבים מעל ראשו של הנשר המצויר על גבי השטר הם כוכבים בני שש קצוות דהיינו: כוכבי "מגן-דוד".

זאת ועוד, אם תסבבו את הנשר במהופך כלפי מטה תראו שבבסיסו של הנשר נמצאת קונפיגורציה של מנורת שבעת הקנים שהיא סמל ליהדות.
שני סמלים אלה הוכנסו לתמידות בדיוקנו של המטבע הבסיסי לפי הוראתו המפורשת של וושינגטון, שאמר:

'שהעם האמריקאי לעולם לא ישכח את העזרה שהושיטו בני העם היהודי ברגעים החשובים ביותר של תקומת ארצות הברית של אמריקה'.

... את הסיפור הזה שלח לי מארה"ב ידיד, סא"ל-מיל בחיל ההנדסה של ארה"ב,
שהוא מראשי הועד הציבורי שהקים ומטפח את בית-הכנסת היהודי בווסט-פוינט.
אני מפיץ אותו בבחינת "המביא דברים בשם אומרם.

מקור: http://info.org.il/irrelevant/item.php/107953501394775422

----------------------------------------------------------------------------------

את המגן דוד והמנורה ניתן לראות בקישור הזה.

שטר של דולר בקישור הזה.

יום שלישי, 20 באוקטובר 2009

נשים וגבורתן – מאגדות נהר הסמבטיון

גיבורות שני הסיפורים הבאים הם נשים מושיעות ולוחמות.
איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה
מלך תימן עבר ליד בית מדרש לתינוקות, ושמע אותם קוראים את הפסוק בתורה (דברים ל"ב, ס"ד): "איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה". התרגז המלך: "כמה חצופים יהודים אלה וכיצד ירדוף אחד מהם אלף ושניים רבבה?
קרא המלך לחכם היהודי ואמר לו: "הברירה בידכם: או שתמחקו את הפסוק הזה מן התורה, או שתתאסלמו כולכם. ולא – אהרוג אתכם".
"אדוני המלך" – טען החכם היהודי – "איך אפשר למחוק פסוק מן התורה? הרי זו תורת משה, ואסור לנו לשנות אפילו אות אחת ממנה".
"אם כך" – ענה המלך – "התאסלמו, ולא – אהרוג אתכם!"
מה לעשות? ביקש החכם מן המלך שהות של שלושה חודשים.
הכריזו היהודים תחילה על תענית. צמו, התפללו ונתנו צדקה, אולי תתבטל הגזירה, ואחד המתפללים הציע: "בואו, נלך לבקש עזרה מבני משה שמעבר לסמבטיון".
הלך אחד היהודים לשם, הגיע לנהר הסמבטיון, והנה עוד מעט שבת, ראה שתי בנות הולכות לשאוב מים מן הסמבטיון. מה עשה? לקח אבן קטנה וזרק אותה ישר לכד המים. נעשה חור בכדה של אחת הבנות, חזרו הבנות לעיר ובעקבותיהן נכנס היהודי לעיר מבלי שהרגישו בו.
לעת ערב זמן קבלת השבת הלך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור. בהיותו זר הקיפוהו תושבי המקום ושאלהו: מי אתה?
"יהודי מתימן".
"איך נכנסת לכאן? הרי שבת כבר?"
"נכנסתי לפני כניסת השבת"
"לא נכון! הרי איש לא ראה אותך בכניסתך! מות תמות, כי חיללת את השבת".
"פגשתי נערה שהלכה לשאוב מים וניפצתי את כדה. אנא, לכו ושאלו אותה, אם היה זה לפני כניסת השבת או לאחריה".
"עדיין לא ירדה אז השבת" – פסקה הנערה.
"אם כך הדבר, ברוך בואך, מה רצית? לשם מה באת?"
סיפר להם היהודי את אשר ארע לבני קהילתו ואת גזרת המלך עליהם שימירו את דתם.
"טוב" – אמרו – "קח את הנערה הזאת ושוב איתה למקומך והיא תסתדר כבר עם המלך שלכם.
חזרו השניים לתימן, בדיוק בזמן בו נסתיימו שלושים היום שהקציב המלך ליהודים כדי שישיבו תשובה לשאלתו.
שלח המלך אל החכם: "מהי תשובתכם"?
"יש לנו כאן בחורה אחת" – השיב החכם – "והיא תוכיח לך שדברי הפסוק אמת הם".
השתומם המלך: "כיצד תהרוג בחורה אלף איש? אך אם אתם רוצים לשלוח אותה, בבקשה!"
העמיד המלך אלף חיילים בשורה אחת מגניהם עליהם וחרבות בידיהם. הנערה מ"בני משה אשר מעבר לסמבטיון" לקחה בידה רצועה של תפילין והכתה בה את החיילים. ואלו נפלו מתים לפניה.
משראה המלך את עוצם כוחה החליט לשאת אותה לאישה ופקד להביאה מיד אל ביתו. את גזרת המלך אין להפר והנערה הובאה אל ארמון המלכות. אך היא לא איבדה את עשתונותיה ומצאה עצה כיצד להינצל ממלך זה. ומה עשתה? בכל ארוחה שאכל עת ביקש ממנה דבר מה, הייתה היא מגישה לו ההיפך ממה שביקש. התרגז עליה המלך וגירשה.
חזרה הנערה לארצה שמעבר לסמבטיון.

אגדת האח ואחות מ"בני משה"
בימים קדומים היו אנשי השבטים הערביים במרוקו נוהגים לצאת למלחמה נגד היהודים ולהרוג בהם הרג רב. ולמרוקו נזדמנו אז אח ואחות מן השבט היהודי "בני משה" אשר מקום מושבם מעבר לנהר הסמבטיון. והם יצאו למלחמה נגד המתקיפים והרגו המונים מהם. הערבים קראו ליהודי הגיבור בשם "שומר שבת".
באחד הקרבות, שבהם נחלו אנשי השבטים המקומיים תבוסה מכרעת, ראה הלוחם היהודי מן השבט "בני משה", כי טיפת דם נפלה על בגדו. ידע הלוחם, כי נטמא ולא יוכל לחזור אל שבטו. מה עשה? איבד את עצמו לדעת. ראו הערבים את היהודי מת, ולא מידם, קברו אותו בכבוד גדול ובנו בית גדול על קברו. מדי יום ביומו היו מתפללים על קברו, עד שהפכו את היהודי "שומר השבת" לקדוש מוסלמי.
גם אחותו של "שומר השבת" הייתה גיבורה וחזקה, והפילה חללים רבים מבין האויבים הערבים. אך כאשר ראתה את אחיה מוטל מת על האדמה, שלחה גם היא יד בנפשה.
גם לה בנו הערבים קבר מפואר הנחשב עד היום הזה למקום קדוש.
תגים של Technorati:‏ ,,,,,,,,

מתוך: עלון "ארשת" גליון מספר 1 פרשת בראשית תש"ע, שנה 35

יום שני, 19 באוקטובר 2009

החידות שהגאון מוילנא ידע כבר בגיל 3 !

בחג הסוכות של שנת תפ"ד, הגר"א היה אז בן שלש שנים ומחצה, וכבר בקי באופן מוחלט בחמשה חומשי התורה.

לשאלת הרב אב בית הדין

א. היכן מצוי בתורה פסוק שהמילה אברהם מופיעה בו פעמיים זה אחר זה מלבד פרשת העקידה ?
השיב מיד בציינו את הפסוק "אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם
הוליד את יצחק".

ב. על השאלה היכן מצוי בתורה פסוק אחד שיש בו שמונה תיבות סמוכות המסתיימות באות מם סופית ?

ציטט את הפסוק בפרשת וישלח "עזים מאתיים ותיישים עשרים רחלים
מאתים ואילים עשרים".

ג. על השאלה היכן יש בחומש פסוק שיש בו חמש תיבות שכל אחת מהן היא בת שתי אותיות ?

השיב במקום שיש שלשה פסוקים כאלה במקרא:

"ויולד נח את שם את חם ואת יפת",

"ותאמר לה המילדת אל תראי כי גם זה לך בן",

וכמו כן בפרשת בשלח "כי יד על כס יה".

מתוך: בסוד שיח, פרשת בראשית, גיליון 40

מפיתו יתן לכל- איש החסד רבי/חכם סלמאן מוצפי

“איש החסד” היה הצדיק רבי סלמאן מוצפי זצ”ל. למעלה מכוחו רדף אחרי גמילות חסדים. הוא אשר כל ימיו צנוע היה ובורח מכל רבנות ושררה ציבורית משהתעורר עניין צדקה או חסד היה הראשון המזעיק והמארגן, ומשהגיעה העזרה והעסקנים פעלו, חזר ונתעטף בצניעותו.
בשנותיו האחרונות, ימים אחדים לפני ראש חודש, נותרו בכיסו סך 16 ל”י, ראה שיש לו בביתו מזון עד לראש חודש, החליט שהסך הזה מיותר הוא ואין הוא שייך לחודש הבא, כי אין משאירים שכר חודש זה לחודש אחר. הלך לחנות וקנה בגדי ילדים, והביאם לבית תלמיד חכם המטופל בילדים קטנים.

 
עולמו של צדיק

מתוך: איש לרעהו, גיליון 605

יום חמישי, 15 באוקטובר 2009

ההשכבה שלא היתה / סיפור מדהים ומרגש

מעשה שהיה וכך זה התחיל:
באחת הטיסות שלי, משך את תשומת ליבי איש שישב לשמאלי ואכל קציצת בשר לא כשרה. על מעטפת הארוחה שלו היה תווית עם שמו: "מר ווינשטיין", מה שהעיד על היותו יהודי. נשענתי אחורית עד שסיים לאכול ופניתי אליו:

"תסלח לי אדוני, אני לא מתכוון להיות חוצפן או לפגוע בך, אבל אפשר לשאול אותך שאלה?

"בטח" ענה.

"אתה יודע שאתה יכול לבחור בארוחה כשרה בטיסה זו"?

הוא נעץ בי מבט וענה: "אני לא אוכל כשר".

"למה את מתכוון? אתה מתכוון שבביתך אתה שומר על כשרות אבל מחוץ לבית אתה אוכל הכל. או שמה כשרות בעיניך מצווה אינה חשובה??

"לא", הוא ענה, "אני לא אוכל כשר וזוהי בחירתי החופשית. בחרתי בזה מכיוון שהקב"ה ציווה זאת, וכל דבר שהקב"ה אומר, אני עושה בדיוק ההפך!!!".

נדהמתי לשמוע את האיבה שבקולו ועוד יותר נדהמתי כשראיתי קעקוע של מספר על זרועו כשהפשיל את שרווליו.

"אתה באמת רוצה לדעת?" שאל אותי. שמתי לב שהוא מדבר כאילו עניין זה מתרוצץ בראשו מזה זמן רב, ושכעת הוא רק מבטא את רגשותיו בקול. הנהנתי לו בראשי, והוא המשיך....

"זה היה הבן שלי..." , הוא אמר, "זה היה הדבר האחרון ששבר אותי, החזקתי מעמד לאורך כל הדרך עד שיום אחד כבר לא יכולתי. במהלך כל זמן שהותי במחנה הריכוז הייתה לי רק שאיפה אחת ... לראות את הבן שלי קסריאל מנחם משתחרר מהמחנה. אמא שלו כבר מזמן הלכה לעולמה וכן האחים והאחיות שלו, אבל אנחנו נשרוד!!! הייתי בטוח בזה.

יום אחד, כל האסירים כונסו למסדר. במקום היו מספר דלתות סודיות לכניסה לשטח בו מבצעים תליה מרוכזת של האנשים. הייתה זו תחושת אימים. בני אחז בידי בחזקה כזו שכמעט ונעצרה זרימת הדם בעורקיי. כולנו התחלנו לרוץ בבהלה כדי לברוח מקו האש. איבדתי את בני במהלך הכאוס שנוצר ומאז לא ראיתיו."

כעבור זמן, סיפרו מכריי מהמחנה, שראו חייל שאחז בבני וירה בו". כשהוא מוחה את דמעותיו, המשיך בכעס: "הקב"ה אומר להביא ילדים, אני הבאתי ונלקחו ממני כולם!!!! אז עכשיו כל מה שהקב"ה מצווה לעשות, אני עושה בדיוק ההפך. הוא מצווה לאכול אוכל כשר- ואני אוכל טרף, הוא אומר לשמור שבת -אני נוסע ברכב והולך לעבודה, אני לא מעוניין לשמור אף אחת מהמצוות. כל מה שהוא אומר אני עושה בדיוק ההפך."

הייתי כה נדהם לשמוע את סיפורו, שלא יכולתי לומר מילה במהלך שש שעות הטיסה הנותרות. שררה דממה מוחלטת בינינו. נחתנו ביוסטון וכל אחד הלך לדרכו.

לא חלמתי שאי פעם אראה שוב את מר ווינשטיין. חלפו כ- 4 שנים והחלטתי לנסוע עם משפחתי לטיול בארץ הקודש, ארץ ישראל, לכבוד החגים. תרנו וטיילנו בכל חלקי הארץ. יום הכיפורים הגיע, ולתפילת היום הקדוש הצטרפתי לבית כנסת במאה שערים. יצאתי החוצה כדי לשאוף מעט אוויר צח, כשהבחנתי בדבר מוזר: איש זקן יושב בתחנת האוטובוסים ומעשן. הייתי בהלם! פתאום זיהיתי את האיש שהיה לא אחר ממר ווינשטיין!!! הבנתי שנתנו לי הזדמנות נוספת מהשמיים. "בוודאי קיימת סיבה חשובה מדוע אני נפגש עמו ביום הקדוש ביותר בשנה?" ,חשבתי.

ניגשתי אליו: "הנה שוב אנו נפגשים. מצחיק איך החיים מפגישים בין אנשים והם תוהים מה הסיבה או המסר המסתתר בכך. השנים חולפות, ושוב דרכיהם מצטלבות, ואולי אז הם מבינים למה הם נפגשו מלכתחילה....אני בטוח שאתה יודע שיום כיפור היום. בבית הכנסת עומדים לקיים טקס "יזכור" (זיכרון שמות המנוחים). בוא איתי והזכר את שם הבן שלך שמת על קידוש ה' והתפלל לעילוי נשמתו. זאת יכולה אולי להיות ההזדמנות היחידה שלך להזכיר את שם בנך. אתה לא חושב שהגיע הזמן להזכיר את נשמתו בבית משפט של מעלה?"

דמעות מלאו את עיניו. חבקתי את זרועו בשלי, והובלתי אותו לתוך בית הכנסת לעמדת החזן. ניגשנו אליו וביקשנו לעשות השכבה מיוחדת. מר ווינשטיין נשען ולחש את שם בנו: "קסריאל מנחם בן יחזקאל סרגה".

לפתע הפכו פניו של החזן לבנות, אגלי זיעה עלו במצחו, ועיניו כאילו יצאו מחוריהן, הוא הסתובב לאיש שעמד לצידי וזעק בקול חנוק....אבא!.... ואז..... התעלף

יום ראשון, 4 באוקטובר 2009

בהמשך לפרסום בתקשורת האם אחמדינג'אד יהודי – נכון או לא נכון ?

 

מנשה אמיר בעיתון "ישראל היום" טוען שאחמדיניג'אד הוא לא יהודי. להלן תמצית הכתבה:

אפילו לא קרוב משפחה

סבורג'יאן, שם משפחתו הקודם של נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד, בוודאות אינו שם יהודי.

למילה זו אין משמעות בעברית או בניבים יהודיים באיראן; הסיומת ג'יאן גם כן אינה מקובלת בקרב היהודים באיראן, אך יותר מכך - לשם סבורג'יאן אין שום קשר לאריגת טליתות באיראן.

שם המשפחה נובע מהמילה "סופור" שפירושה "מטאטא רחובות". אביו ראה כי מדובר בשם משפיל, ולכן החליף אותו. ללא כל הקשר יהודי. יתר על כן, אביו של אחמדינג'אד היה פועל חרושת שהחזיק בחנות קטנה לעבודות ברזל - ולא קיימת עדות לכך שיהודים עסקו בחרושת ברזל.

מקור המשפחה בכפר קטן בשם ארדאן, אין עדות היסטורית לכך שאי פעם גרו שם יהודים. היהודים באיראן, לפי עדויות היסטוריות, לא גרו בכפרים קטנים ומרוחקים.

בנוסף, מקצוע אריגת הטליתות היה נהוג בקרב היהודים בערים קאשאן ואיספהאן במרכז איראן, ולא במחוזות האחרים.

אם כך, מי עומד מאחורי הסיפור השקרי בעיתון הבריטי?

מפיץ הבדיה הוא מהדי ח'זעלי, שונא מובהק של אחמדינג'אד, שלאחר שהתחיל להפיץ את השמועות נגדו אף נודה על ידי אביו.

חשוב אף לציין כי בניגוד לטענה, משרד הפנים באיראן אינו מחזיק תיק נפרד של שמות משפחה יהודיים שהתחלפו.

מקור: עיתון ישראל היום 4.10.2009