תאריך עברי

יום ראשון, 28 בנובמבר 2010

היומן הסודי

אמנדה קנטור נולדה בשנת 1978 וגדלה בחווה בוושינגטון, כ-300 ק"מ דרומית לסיאטל. ננסי, אמה של אמנדה, הייתה ממוצא גרמני, בעוד שאביה קווין התגאה בדמו האירי הטהור. החווה בת 200 הדונמים גידלה עצים לחג המולד. אמנדה הייתה משכימה קום למלאכות החווה, אחר כך אוכלת ארוחת בוקר של קותלי חזיר, ביצים, נקניק ופנקייק - כל זה עוד לפני שעלתה על האוטובוס לבית הספר.

משפחת קנטור הייתה פרוטסטנטית, אם כי לא משתתפת נלהבת בכנסייה. הם פקדו את הכנסייה רק בחג המולד, וביום האם, כדי לשמח את סבתא קנטור. החג העיקרי בשנה היה יום פטריק הקדוש, שנחגג בסעודה של בשר מעושן עם כרוב והמון בירת גינס. סבתא דוריס בוודן, מצד אמה של אמנדה, הייתה אתיאיסטית מושבעת. היא הייתה מספרת לילדיה שאין דבר כזה אלוקים, ושהכל מיתוסים שהמציאו אנשים חלשים. כשבתה ננסי רצתה ללכת לבית הספר המתודיסטי של יום ראשון, סבתא דוריס לקחה את יתר הילדים לארוחת בוקר ועודדה אותם לקנטר את ננסי על מה שהפסידה, כדי להרחיק אותה מפיתוייה החנפניים של הדת.

חייה של אמנדה בחווה היו פשוטים ובריאים, עד שבשנת 1996, בכתה י"ב, אמנדה החליטה לערוך פרויקט גמר על ההיסטוריה המשפחתית שלה. היא התחילה לחקור את הצד של אביה, וזה היה פשוט וקל, משום שסבתא קנטור, שהיגרה מאירלנד, ידעה הכל על המשפחה ושמחה לשוחח על כך.

אמנדה ניסתה לראיין את סבתא דוריס בשביל הפרויקט. היא לא עזרה לה הרבה, אבל היא נתנה לאמנדה יומן עור אדום. "הוא היה של אמא שלי", היא אמרה, "זה כל מה שיש לי".הצד של אמהּ הציב אתגרים קשים יותר. אמנם אמה של סבתא דוריס, אנה הילדר שהיגרה מגרמניה בשנת 1939, חיה עד זקנה ושיבה, אולם במשך שני העשורים האחרונים הייתה במצב של דמנסיה (ליקוי שכלי עקב זקנה). כילדה, אמנדה הייתה מבקרת את סבתא-רבתא אנה. רוב הזמן, אנה דיברה גרמנית, וכשהיא כבר דיברה אנגלית, היא הייתה חוזרת שוב ושוב על אותן שאלות: "איפה ההורים שלי? מה קרה לאחי הקטן עזרא? איפה האחיות שלי? איפה עזרא?"

היומן היה כתוב בגרמנית, בכתב יד של נערה. אמנדה הייתה מאוכזבת - מה יועיל לה יומן בגרמנית? היא פנתה לחברה מבית הספר שלמדה גרמנית מזה ארבע שנים, והיא נענתה לבקשתה לתרגם את היומן.

חודש אחר כך, העבודה הסתיימה. הנערה החזירה את היומן לאמנדה, בצירוף רשימה של מילים. הנערה הסבירה שהיא לא יכלה למצוא תרגום למילים האלה גם במילון הגרמני הטוב ביותר. אפילו המורה שלה לגרמנית לא הבין את משמעותן. היא העירה גם שיש ביומן כמה דברים מוזרים. למשל, הכותבת סיפרה על הכנות רבות לקראת ה"חגים", אבל התאריך היה ספטמבר, לא דצמבר. במקום אחר, היא כתבה על "החג" שהם חגגו, והמשיכה במשפט מוזר "לגרטכן היה בסוף השבוע פסחא". למה, תהתה החברה, רק לגרטכן היה פסחא?

החברה הושיטה את התרגום לאמנדה והעירה, "אני חושבת שאולי הסבתא רבתא שלך הייתה יהודייה".

אמנדה עבדה על המחשב וחקרה באינטרנט את המילים הבלתי ניתנות לתרגום. היא גילתה שהן בכלל לא היו בגרמנית, אלא ביידיש.

...

אמנדה החליטה ללמוד על היהדות מתוך ספרים. היא הזמינה בספרייה המקומית מבחר גדול של ספרי יהדות מסיאטל, בהחלפת ספרים בין ספרייתית. מתוך הספרים היא למדה שהיהדות עוברת דרך האימהות, ושהיא לא תצטרך להתגייר משום שכפי הנראה היא כבר יהודייה. הדבר המעשי הראשון שהיא עשתה בעקבות הגילוי החדש של יהדותה, היה להפסיק לאכול חזיר. סבתא קנטור גילתה די מהר שאמנדה הפסיקה לאכול את קותלי החזיר בבוקר. וכשהיא שאלה אותה מדוע, אמנדה ענתה, "אני פשוט מנסה משהו חדש".

בשנתיים שלאחר השלמת פרויקט השורשים שלה, אמנדה נצמדה ליומן. יום אחד היא ביקרה את סבתה דוריס עם היומן בידיה, ושאלה אותה, "מה זה אומר? האם זה אומר שסבתא הילדר הייתה יהודייה?"

דוריס נכנסה למגננה. היא ענתה בכעס, "אני ממש לא מבינה למה היית צריכה לקרוא את הכל." היא חטפה את היומן מידיה של אמנדה וצעקה, "אם זה מה שאת הולכת לעשות עם המידע הזה, אז את לא צריכה אותו."

אבל זה כבר היה מאוחר מדי. עברו של היומן הפך לעתידה של אמנדה. במשך השנים הבאות, במהלך לימודיה בסיאטל ואחריהם, אמנדה למדה עם רב, עד שבסופו של דבר הפכה לשומרת מצוות.

...

העבר מתגלה

בשנת 2002 אמנדה סקרה חברות שונות המתמחות בבניית עצי משפחה יהודיים, ושכרה את שירותיה של אחת מהן. היא שלחה אליה את המידע המועט שהיה ברשותה: אם סבתהּ, הגברת אנה הילדר הגיעה לארה"ב ממינכן-גרמניה בשנת 1939 עם בעלה ג'ורג' הילדר.

ששה חודשים ו-900$ אחר כך, אמנדה קיבלה את התשובות. שם נעוריה של אנה היה טאלן. היא הייתה הבכורה בין ששה אחים. לאביה של אנה הייתה עמדה רבת השפעה בממשלה הגרמנית, עד שהיטלר עלה לשלטון ב-1933. באותו שלב, אביה של אנה השיא את בתו האהובה אנה לשכן נוצרי קרוב, בתקווה שכשעתידם של יהודי גרמניה ייחרץ, אנה תינצל.

...

כפי הנראה ג'ורג' הילדר החליט לברוח יחד עם אשתו אל חופיה הבטוחים של אמריקה. בין הקישורים שצורפו למייל של אמנדה, הופיע תצלום הכתובה של הוריה של אנה, שנשמר בקפידה בין מסמכיה של יהדות גרמניה.

על פי ראיון עם גרמני קשיש שהכיר את המשפחה, כל משפחת טאלן נתפסה וגורשה. אף אחד מהם לא שב. המרואיין מנה את שמות אחיה של אנה. הצעיר מכולם נקרא עזרא.

אמנדה נזכרה בחזרתה האובססיבית של סבתה הדמנטית על השאלה: "איפה עזרא? מה קרה לעזרא?"

גדם העץ

העדויות מגרמניה הספיקו כדי לשכנע את בית הדין שאמנדה קנטור אכן יהודייה.

היום אמנדה ובעלה, מתגוררים בירושלים עם בתם התינוקת.

גדם העץ נראה מת – גדוע לחלוטין. אולם כפי הנראה שורשיו עדיין היו חיים, משום שנצר בודד וחדש בקע מהגזע הגוסס. אמנם עדיין יש לו עלים בודדים בלבד, אולם הוא הולך ומתחזק, ובאחד הימים יהפוך נצר זה לעץ איתן.


מתוך אתר "aish": היומן הסודי

יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

חידות הלכתיות-אחיות,פרשות פתוחות,פסוק, יציאת מצרים, כל המוסיף, נשים-מצוות לא תעשה, ם באמצע מילה, מנורה

image image

מתוך בית דוד וישלח/וישב תשע"א

לראשונה מזה 30 שנה: אוכלוסיית היהודים בעולם גדלה - גלובס



לראשונה מזה כ-30 שנה עלה ב-2010 מספר היהודים בעולם ביותר מ-80 אלף, ועמד על 13,428,300. שיעור היהודים מכלל האוכלוסייה העולמית, לעומת זאת, המשיך לרדת - ורק 1 מכל 510 אנשים בעולם הוא יהודי.

"מעריב" דיווח הבוקר (ה') על הנתונים בדו"ח שהכין פרופ' סרג'יו דה לה פרגולה, מומחה לדמוגרפיה של הקהילות היהודיות בעולם.
אוכלוסיית העולם גדלה ב-1.25% ב-2010, ואילו האוכלוסייה היהודית גדלה ב-0.6% בלבד.

בישראל ובארה"ב יחד מרוכזים יותר מ-82% מהיהודים בעולם. בישראל 5.7 מיליון יהודים, ובארה"ב חיים 5.27 מיליון יהודים.

בצרפת חיים היום 483 אלף יהודים, בדרום אפריקה כ-71 אלף ובגרמניה - 119 אלף. במדינות מזרח אירופה חלה השנה הירידה החדה ביותר במספר היהודים - כלומר, מספרם של הנפטרים עלה על מספר התינוקות שנולדו. ברוסיה חיים היום 205 אלף יהודים.

יום שבת, 20 בנובמבר 2010

סיפור על שלום בית - העץ והחורים

...
זהו שלום בית אמיתי של בני זוג צדיקים, הנזהרים שלא לפגוע אחד בשני, גם כשהמצוקה שווה בשניהם יחד. לא אחת אנו שומעים בני זוג שאומרים 'מה בכך שהשני נפגע ממני? לא נורא, אחר כך אבקש את סליחתו'. עלינו לדעת, כי כל פגיעה בשני, אף שאחר כך מבקשים סליחה, תמיד תישאר צלקת בלב, שלעיתים נשארת לעולם. החכמה היא להיזהר בכבודו של השני, ומראש לא לפגוע בו.

מספרים על זוג שחיו יחד, והבעל לא היה זהיר בכבוד אשתו, הוא היה חד לשון ופגע בכבודה תדיר. לימים, יצא לנוח בגינת החצר של ביתם, וראה על אחד העצים הרבה מסמרים שהיו תקועים עד חציים בעץ. תמה האיש ושאל את אשתו לפשר הדבר, אמרה לו אשתו, זוהי מזכרת עבורי, בכל פעם שאתה פוגע בי ומעליב אותי, אני תוקעת בעץ מסמר עד חציו, וכך אני זוכרת כמה פגעת בי!

הביט הבעל בעץ שהיה מלא מסמרים לכל אורכו ורחבו, וחשכו עיניו, הרי פגע באשתו אין ספור פעמים ולא שם אל ליבו! מיד התחרט והבטיח לאשתו כי מעתה ישפר את דרכיו ויתנהג אליה בכבוד. אך בקשה אחת היא לו ממנה, בכל פעם שאתנהג אלייך בכבוד, תוציאי מסמר אחד מהעץ, עד שבסופו של דבר לא ישארו מסמרים בעץ. הסכימה האשה, ואכן, מאותו יום הבעל שיפר את דרכיו והתנהג אל אשתו בכבוד רב, והיא עמדה בהבטחתה ובכל פעם הורידה מסמר אחר.

עברו ימים וחלפו שנים, יום אחד הבעל יוצא לגינת החצר, והנה העץ נקי ממסמרים. שמח מאוד ומיד קרא לאשתו ואמר, הביטי רעייתי, הצלחתי להתנהג יפה, והנה העץ נקי ממסמרים! ענתה לו אשתו החכמה, אכן, על העץ אין יותר מסמרים, אבל החורים... החורים נשארו!

מתוך: דברי תורה לפרשת תולדות - הלכה יומית מפסקי מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א

חידות הלכתיות:רק בישיבה,שמאי,נשמת כל חי, תשר"ק, רבן, רב/י זירא, קב ונקי, יום כיפור בשבת נשמה יתירה

image

 

מתוך בית דוד פרשת תולדות תשע"א

"קריעת ים סוף" אפשרית פיזיקלית - חדשות אפוק טיימס מסתרי המדע

במחקר החדש, בעזרת ניתוחן של מפות טופוגרפיות של דלתת הנילוס, דרווז ועמיתו איתרו באזור הדלתא עיקול שעשוי להתאים לתיאור, השוכן מעט מדרום לחופי הים התיכון. החוקרים אמדו את זרימת המים ההיסטורית ואת עומקם של נתיבי המים מתוך התיעוד הארכיאולוגי, בעזרת מדידות לווייניות ובעזרתן של מפות מודרניות.

מתוך המודלים הממוחשבים, החוקרים גילו שרוחות שמהירותן בסביבות 100 קמ"ש, שנשבו במשך 12 שעות ברציפות, היו מסוגלות לדחוף את המים שעומקם היה כשני מטר.

החוקרים מציעים שתנועה כזו של המים חשפה למשך ארבע שעות משטחי בוץ ויצרה מעבר יבש שמידותיו בין 3.2 ל-4 ק"מ לאורכו וכ-4.8 ק"מ לרוחבו. המים נדחפו לשני צדי העיקול – הן לעבר האגם והן לעבר תעלת הנהר, וכך יצרו מחסומי מים משני צדי משטח הבוץ.

למאמר המלא:

יום שבת, 13 בנובמבר 2010

אשרֵי הגפרור | גונב לאוזניי - ציטוטים ישראליים שנשמעו במקרה

שני חיילים בני"שים (בני ישיבות) שומרים בעמדה. החמ"ל עולה מולם בקשר ומבקש לדבר עם חייל א'.

חייל ב' (מדווח בנדב"ר שחייל א' באמצע תפילה ולא יכול לדבר): רות, קבל שגפרור א' כרגע בתלם מול קודקוד קודקודי הקודקודים הקודקוד קודקוד הוא, הוא יעלה מולך אחר כך.

נשמע ע"י נתיב.

  • Facebook
  • Twitter

אשרֵי הגפרור | גונב לאוזניי - ציטוטים ישראליים שנשמעו במקרה

יום חמישי, 4 בנובמבר 2010

הידעת? ההדפסה הראשונה של הגמרא היתה בשנת "גמרא" (רמ"ד -1484)

התלמוד הבבלי: "ההדפסה הראשונה (והחלקית) של התלמוד הבבלי הייתה באיטליה, בבית הדפוס בעיר שונצינו בשנת גמר'א - 1484."

יום שלישי, 2 בנובמבר 2010

הלכה יומית מפסקי מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א - איסור שבועה +סיפור על הרב עבדאללה סומך זצ"ל

מעשה בהגאון רבי עבדאללה סומך זצ"ל, רבה של בבל (עיראק) לפני למעלה ממאה שנה, שהוצרך פעם להשבע בבית משפט של הגויים שבועת שקר, שהיה בה ענין פיקוח נפש להציל את נפשות אחיו היהודים המעונים תחת עלילותיהם של שלטונות בבל שהיו שונאי ישראל אכזריים. ואף על פי לא רצה הגאון ז"ל להשבע לשקר, אפילו לצורך פקוח נפש. מה עשה?, הערים עליהם, שהרי לשון השבועה בלשונם הינו "ווַאְלָלה הִיא", והוא נשבע "וְולַא הִיא", כלומר, ולא היא, בלשון ארמית, והם כמובן לא הבחינו בשינוי המועט בניקוד המילים שיצאו מפה קדוש. נמצא, שאפילו לצורך גדול יזהר אדם שלא ישבע כלל, וכל שכן בשם ה'.

ולסיכום: הנשבעים בכת עת בלשון "נשבע לך", הוא מנהג שטות ללא צורך, ויש בו סכנה גדולה להלכד בעוון שבועות שקר או שבועות שוא, כי שבועה בלשון זו, אף שאינם מכירים שם שמים, יש לה תוקף של שבועה ממש מן התורה, שחומרתה גדולה מאד.


הלכה יומית מפסקי מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א