תאריך עברי

‏הצגת רשומות עם תוויות שיפור אישי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שיפור אישי. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 27 ביוני 2010

על חוק 3 השניות שמעת? עצות להנצל מהכעס! (אתר ברסלב ישראל)



אחד הדברים שמלמדים רובאי
בצבא הוא שלא יורים מן המותן.
נושמים עמוק, מכוונים ואז לוחצים
על ההדק. על "חוק השלוש שניות"
בחיים, ולא רק אצל רובאים...

 
אמנם אינני זוכר את המקור, אך אחד מזקני ברסלב פעם אמר לי שבניסיון של כעס, היצר הרע שולט באדם במשך שלוש שניות בלבד. זאת אומרת, אם אדם ינשום עמוק ולא יגיב מן המותן, אז יחלוף כוח היצר הרע, שנקרא רוח שטות, ויחזור כוח השכל הישר.
לאורך שנים, נוכחתי לדעת ש"חוק השלוש שניות" הוא אמת לאמיתה. הוא מסביר מדוע הירייה האומללה שנובעת מתוך אינסטינקט בעת כעס גורמת כל כך להרס ולחורבן: כל עוד שהיצר הרע הוא בעל הבית על המוח של הבן אדם – קרי למשך אותן שלוש שניות קריטיות בעת ניסיון – אזי לא יוכל לצאת מזה דבר טוב. הרי אחד מן הדברים הראשונים שמלמדים את הרובאי בצבא הוא, שירייה מן המותן לא קולעת בולים. עדיף לנשום עמוק שנייה, לכוון היטב היטב, וללחוץ על ההדק. זאת גם עצה נהדרת בעניין להשיב לזולת בעת כעס: לעצור, לנשום עמוק, ולכוון את הדברים שעומדים להגיד היטב היטב – כל התהליך מצריך שלוש עד ארבע שניות בלבד, מספיק זמן להחזיר את השליטה של המוח ליצר הטוב ולמנוע התנגשות חזיתית עם הזולת.
מי יודע כמה אלפי זוגות היו ניצולים מגירושין, אילו היו מיישמים את חוק השלוש שניות. ומי יודע כמה רציחות היה נמנעות, ועוד כהנה וכהנה, השם ישמור...
רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זצ"ל, פירט לנו את נזקי הכעס (ראה ספר המידות - ערך כעס). כדי להקל על הקוראים, ליקטתי כאן רשימה של 12 עיקרי נזקי הכעס. וגם, תחבולה פשוטה: ברגע של אמת, כאשר מעמידים את האדם בניסיון של כעס והקפדה, יעצום עיניים וישנן את נזקי הכעס, ואז יבין שלא כדאי לו לכעוס בכלל. ועוד ישאל את עצמו: "מילא, מרגיזים אותי, אך למה לי להוסיף נזקים נוספים לכאב ולעצבים שכבר יש לי?"... ואז, תוך שלוש שניות, המוח ירגיע את הלב, והאדם יוצא מן הניסיון ללא פגע כאשר יד השכל על העליונה. אין דבר יותר טוב בעולם הגורם תענוג לבורא עולם, וגם הרגשה נהדרת של סיפוק עצמי והעברה על המידות. ובכן, להלן הרשימה:
12 עיקרי נזקי הכעס
1. על ידי כעס מגרה על עצמו דינים (ספר המידות - ערך כעס, כג).
2. על ידי כעס מוליד בנים שוטים (ספר המידות - ערך כעס, כד).
3. על ידי כעס נתקצרו ימיו (שם, כה).
4. על ידי כעס בא הרהורי עבודה זרה (שם, ערך הרהורים).
5. כעס מזיק לפרנסה, ומפסיד העשירות (ליקוטי מוהר"ן קמא תורה סו אות ב).
6. הבעל-דבר (היצר הרע) כשרואה שיורד לאדם שפע של ממון, מזמין לו דבר מכעיס, כדי שיאבד את השפע (ליקוטי מוהר"ן קמא תורה סח).
7. הכעס מזיק לראיית העיניים (ספר המידות - ערך כעס).
8. על ידי כעס בא עצבות (שם).
9. על ידי כעס נתאלם (שם).
10. עזות בא על ידי כעס (שם).
11. פחד בא על ידי כעס (שם, ערך פחד).
12. ועל ידי כעס, מאבד נפשו, בבחינת (איוב י"ח, ד): טורף נפשו באפו (ליקוטי מוהר"ן קמא תורה סח), ועל ידי כך הסיטרא-אחרא (הצד האחר) שולט בו, ונכשל בעבירות רבות נוספות.
מוסיף ה"ראשית חכמה" זצ"ל (תוצאות חיים, כה), "שאם יכעוס יסתלק ממנו נשמתו, ולא יחזור אלא בטורח גדול, וצריך כפרה גדולה לעוונו בכמה עינויים, והלוואי שיתכפר וכו'. וכשיחשוב האדם בדברים אלו, ייתן אל ליבו לבלתי השיב על חרפתו".
אמר לי מורי ורבי האהוב, הגה"צ רבי שלום ארוש שליט"א, שמשום הסתלקות הנשמה הקדושה בעת כעס, דומה הכועס למת, שהוא אבי אבות הטומאה. והוסיף במתק לשונו הצחה, שהכועס טעון טבילה מיידית במקווה.
האם כדאי להפסיד כל כך הרבה - תוחלת חיים, בריאות, פרנסה, הנשמה הקדושה ועוד - בגלל רגע של כעס? התשובה כמובן, לא ולא!
צריך שוב לזכור: כאשר מתמודדים בהצלחה עם ניסיון הכעס, בולמים את הפה ושותקים, לא רק שניצולים מנזקי הכעס אלא מרוויחים את כל המעלות הטובות המובטחות לאותם הגיבורים המעבירים על מידותיהם. כן נזכה, אמן!

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובתwww.lazerbrody.net
חזור לדף הבית של השקפה יהודית
 
 הצג מאמרים נוספים של הרב אליעזר רפאל ברוידא
  הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.
    להצטרפות


http://www.breslev.co.il/articles/על_חוק_השלוש_שניות_שמעת/השקפה_יהודית/יהדות.aspx?id=15860&language=hebrew

יום חמישי, 24 ביוני 2010

י.נ.ר. - שומר פיו ולשונו - מה לספר ואיך לבן/בת הזוג

קטעים מתוך מאמר על זוגיות ושלום בית מאתר י.נ.ר -
http://www.ynr.org.il/moked/article.asp?Article_ID=2307


....דיווחים לא רלוונטיים
מתוך הרגשת יציבות במשפחה, אחד מבני הזוג עלול לספר על התנהגות חריגה שלו בתקופת ילדותו, על שאיפות מעוותות ומוזרות שהיו לו פעם, או על דברים מעט ביקורתיים שההורים השמיעו ביחס אליו בילדות הרחוקה והם שמורים איתו עד היום. לפני שמשמיעים דברים מסוג זה, צריך לשקול את האפשרות שהדברים שנאמרים לא בהכרח תורמים ובונים, ובטח שזה לא יחזק את היחס וההערכה החשובים מאד בבנין בית. לעיתים דיווח כזה על תקרית שעברה על הבעל או האשה מחוץ לכותלי הבית, ושבמסגרתה אמרו דברים מסויימים וספגו עלבונות, עשוי לגלוש לתגובות שיש בהם פגיעה אישית, על אף שהדברים נאמרים ברוח טובה וידידותית, כשהם חפים מכוונה לפגוע. למשל שהאשה שומעת את הדיווח של בעלה על הארוע הקשה והמביך שעבר עליו בחוץ, היא נוזפת בו על מעשיו, כמובן שלא בהכרח מתוך כוונה לפגוע, ואז הבעל שציפה לתמיכה נעלב וחש כאילו רעייתו מצטרפת למי שביזו אותו, ועל-כך הוא מגיב בחריפות ועלולה להתפתח תקרית מיותרת. זה היה יכול להימנע אילו נחסך הדיווח הלא הכרחי של הבעל על תקרית שעברה עליו בחוץ. הוא אם היה שוקל, היה מבין שהדיווח לא תרם דבר להרמוניה הביתית, ואל לו לחשוש שעובר על ההתחייבות ב"שטר התנאים" של "ולא יעלימו זה מזה". המתייחסת לדברים רלוונטיים לבית ולקשרים בו, ולא לארועים לא משמחים שעוברים על כל אחד מאתנו בשלב זה או אחר.
....

מרות שמאד מקל לחלוק עם בן הזוג את המאורעות הקשים ולשוחח על טעויות, השפלות ועל רחשי הלב, אך חשוב לזכור שהתענוג הריגעי צפוי לגבות מחיר יקר ולהוריד את ערכו בעיני בן זוגו על זה נאמר: "יצא שכרו בהפסדו". לכן עדיף שימשיך לנהוג בדרך של שיקול דעת לפני שהוא מדבר, ותמיד ישקול האם להציג את הדברים, ואם כן האם לדווח עליהם בפרוטרוט.
דיבור מיותר
היבט אחר של דיבורים מיותרים, הוא אמירות קשות שאחד מבני המשפחה משמיע באוזני השני, כמובן ב"עידנא דריתחא". למשל כאשר האשה שמעה את בעלה מטיח בה הערכות לא מחמיאות לא מבינה, וגם נותנת ביטוי לתמיהתה בשאלה המתבקשת: "הרי אתמול אמרת את ההיפך הגמור, השמעת דברים הרבה יותר חיוביים". ואז משיב הבעל, כשהוא נתון בתוך הרתיחה: "מה שאני אומר עכשיו זו האמת, ומה שאמרתי אתמול בא בגלל שמדריך הנישואין אמר לי לדבר בצורה כזאת". כמובן שאצל משפחה כזאת יקח לבעל שנים רבות, עד שאשתו תאמין לדברים היותר חיוביים שיצאו מפיו.

י.נ.ר. - שומר פיו ולשונו

יום ראשון, 16 במאי 2010

סיפור על רבי יעקב מליסא ("החוות דעת" או "הנתיבות")

לספרו "חוות דעת" קרא כך כיון שהתכוון שדבריו יהיו רק בבחינת חוות דעת, ולא לקבוע הלכה ח"ו, כדבריו. וכדי שיעיינו בספרו בלי שים לב למחברו, הוציא לכתחילה ספר זה בעילום שם.

הוא דרש מעצמו שלימות במילוי תפקידו. יום אחד הגיע חתנו לבית הכנסת וכבדוהו בעלייה לתורה לפני שבירך ברכות השחר. לאחר מכן שאל את חמיו אם צריך הוא לחזור ולברך ברכות התורה. החוו"ד הורה לו לברך. לאחר התפילה נזכר שהדין אינו כך, אלא כמו שכתב הוא עצמו בסידורו "דרך חיים" שבמקרה כזה יש לדלג על ברכת "אשר בחר בנו". אסף החוו"ד את למדני ליסא, ביקש מחתנו לחזור על שאלתו ולספר לקהל מה היתה תשובתו, ולאחר מכן אמר: טעיתי, ועלי לעזוב את מישרת הרבנות. בקושי הצליחו אנשי העיר להרגיע אותו, אבל כיון שראו את גודל צדקתו החליטו להעלות את שכרו.

מתוך שבת בשבתו פרשת במדבר תש"ע

יום שלישי, 4 במאי 2010

סיפור ומוסר השכל: איך ומתי לקיים מצוות תוכחה?

מתוך אתר הלכה יומית מפסקי מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א

והנה בשבוע שעבר, עמדנו על מעמדו המיוחד בהלכה של מי שהוא מחלל שבת "בפרהסייא", כלומר, שחילל שבת בפני עשרה מישראל, שאז הוא נחשב כמחלל שבת ממש, שהיין שלו אסור בשתיה. מה שאין כן אם לא חילל שבת אלא בפני מעט אנשים. ועל כן נזכיר מעשה נחמד, מהנהגתו של חסיד שבכהונה, מרא דארעא דישראל, רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. שפעם אחת בליל שבת, התגודדו קבוצת בחורים מאחת הישיבות הותיקות בירושלים, על יד ביתו של הגאון במרכז העיר. כאשר סיים הרב את תפילת השבת, שלח את משמשו שיבדוק מה רצונם של הבחורים. והללו זעקו לעבר השמש, כי הנה חילול שבת מתרחש כעת ברחוב קינג ג'ורג', כאשר יהודי פרץ גדר והוא מוזג קפה בבית הקפה שלו בעיצומה של השבת! ועל כן דורשים אנו כי הרב הראשי יבא עמנו כעת לבית הקפה למחות על חילול שבת קדשנו! שמע זאת השמש, והעביר את הידיעה לרבו. שמע הרב, ושתק, וצוה על בני ביתו להסב עמו לסעודת השבת, תוך כדי קריאות גנאי מפי בחורי הישיבה, שזעקו כי כעת רואים הכל שלרב קוק לא איכפת ממצבה הרוחני של ירושלים. וכך המשיכו בדבריהם, לקיים מה שנאמר "יגודו על נפש צדיק, ודם נקי ירשיעו".

לאחר שהסתלקו הבחורים מפתח ביתו של הרב, ביקש הרב ממשמשו לסור עמו לבית הקפה. שאל אותו השמש, בשביל מה רוצה רבינו ללכת לשם? ענה לו הרב, מה זאת אומרת? יהודי מחלל שבת ופורץ את גדר השבת בירושלים! פלטרין של מלך! ואני לא אלך למחות בו ולנסות לשכנעו לחדול ממעשיו?

עמד השמש נדהם ושאל את הרב, אמור לי רבי, אם כך היא דעתו של הרב, שיש למחות בידו של מחלל שבת זה, אם כן, מדוע לא התלווה הרב לחבורת הבחורים שהיו כאן קודם? מדוע נתן הרב פתחון פה בידם, לומר לכולם שלרב קוק לא איכפת ממצב הדת? נענה לו הרב, חייך, שרציתי ללכת איתם, אבל אז חשבתי שאם נלך כולנו יחד, הרי שאם עד עתה היה אותו מוזג קפה "מחלל שבת", הרי שעתה יהפוך להיות "מחלל שבת בפרהסיא", שהרי אנו יותר מעשרה יחד, לכן לא הסכמתי ללכת, עד עכשיו! הלך הרב והוכיחו בניחותא כדרכה של תורה. זכר צדיק לברכה.

 

יום חמישי, 22 באפריל 2010

סיפור ומוסר השכל – מתי לא להחמיר

כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, כי בימינו אלה, לשמחתינו רבו בעלי תשובה השבים בכל לבם לתורה למצוות ולמעשים טובים. אך יש כאלה אשר הקצינו מאד, מן הקצה אל הקצה, ומפני חוסר ידעתם בתורה, והתנהגותם בקצוניות רבה (בדברים שאינם מן הדין כלל), גורמים להפרת השלום בבית, ובפרט אלה אשר אין להם פנאי ללמוד הלכות כדת, ומתנהגים בחומרות יתירות, ולא זו הדרך ולא זו העיר. אשר על כן אנו אומרים בתפילה, "השיבנו אבינו לתורתיך, וקרבינו מלכינו לעבודתך, והחזירינו בתשובה שלמה לפניך", שרק על ידי לימוד התורה וההלכה יוכלו לכלכל דבריהם במשפט, ויחיו בשלום ובמישור.
ומעשה באיש אחד שבא אחר ימי הפסח לגרש את אשתו, בבית דינו של הרב הקדוש רבי אברהם יהושע מאפטא, שאל אותו הרב, מה לך כי תרצה לגרש את אשתך, השיב לו הבעל, האשה הזו האכילה אותי בפסח מצה שרויה (מצה שנפלה למים, שיש מחמירים שלא לאכלה), בניגוד למסורת אבותי. ציוה הרב לקרוא לאשתו הרבנית, וכשבאה, שאל אותה הגידי נא לי, באמת, איזה מצות הנחת לפני בליל הסדר? הרבנית החרישה כי יראה לספר. אמר לה הרב, אל תיראי, הגידי לי את האמת, ותען הרבנית, שמתי לפניך מצות פשוטות, בלתי שמורות, ומעשה שהיה כך היה, את המצה השמורה שנאפתה בערב פסח לשם מצוה הנחתי במפה מיוחדת בארון שבחדר, ובהיותי טרודה בהכנת הסדר, בא איש עני אחד, ואמר שאין לו מצה שמורה לליל הסדר, אחד מבני הבית שלא ידע שהמצה הזו הוכנה עבור רבינו לליל הסדר, נטל את המצה ונתן אותה לעני, ובבואי לקחת אותה מן הארון, נדהמתי לראות שנלקחה מן הארון, ולא ידעתי מה לעשות, ויראתי לספר לבעלי הרב, נמלכתי ולקחתי מצה פשוטה והנחתיה בתוך מפה, ועשיתי עצמי כלא יודעת דבר מכל הנעשה, והרב הקדוש ערך את הסדר על מצה פשוטה זו.
אז אמר הרב לזה שבא לגרש את אשתו, ראה בני, אני אכלתי מצה פשוטה בליל הסדר, ועשיתי עצמי כלא יודע ולא מרגיש, למען לא אבא לידי כעס והקפדה, והכל למען השלום, ואתה בא לגרש את אשתך בשביל מנהג של מצה שרויה שאינו מן הדין כלל. עשה הרב פשרה בינהם, ונתפייסו, והלכו לביתם לשלום.

מתוך "הלכה יומית"

יום רביעי, 24 במרץ 2010

המצב רע או המצב מר ? סיפור ומוסר השכל על החפץ חיים ותלמידו

מספרים על הרב הקדוש, החפץ החיים, שפגש באחד מתלמידיו לאחר שנים רבות, ושאל לשלומו. התלמיד שנמצא היה במצוקה קשה, ענה, "לצערי, המצב רע".

הרב הגיב מייד ואמר, "ה' ישמור, אסור לדבר ככה. אף פעם אל תגיד שהמצב רע, במקום זה תגיד שהוא מר."

התלמיד הנבוך שאל, "רע, מר – מה ההבדל? החיים שלי נוראים."

"לא בני", ענה לו הרב, "יש ביניהם הבדל גדול. תרופה לפעמים מרה, אבל היא לא רעה."

אמונה אמיתית דורשת מאיתנו להבין שלפעמים החיים מציבים בפנינו אתגרים – רגעים קשים שמשאירים אותנו עם טעם מר בפה, אבל עוזרים לנו לצמוח, להתבגר ובסופו של דבר להפוך לבני אדם טובים יותר.

מתוך: www.aish.com

 

יום שלישי, 2 במרץ 2010

בניית אמון בנישואין

מתוך אתר "אש - aish" - בניית אמון בנישואין

תמצית:

את מהות בניית האמון ניתן לסכם בקיצור רב: דאגו ליצור מרחב רגשי בטוח לבן/בת זוגכם. אם אינכם פועלים באופן מעשי ליצור מרחב רגשי בטוח, אז כפי הנראה אתם בונים מרחב לא בטוח.

ידיד ועמית למקצוע, המפורסם בחכמתו כמחנך, מגדיר מערכת יחסים נצלנית בתור 'מערכת שבה אחד מבני הזוג חושש לבטא את תחושותיו ודעותיו'.

כלי פשוט ומוכר לשם כך הוא "טכניקת השיקוף" - לחזור על דבריו של הזולת. אולי זה נשמע לכם מאולץ, אבל תאמינו לי שזה עובד מצוין. כל מה שצריכים הוא ללמוד להתרגל לומר משהו כמו, "תן/תני לי לוודא שהבנתי אותך נכון. אני מבין שאת/ה רוצה שאני..."

אם אתם מאזינים "מתקדמים", נסו לשקף בדבריכם לא רק את התוכן, אלא גם את הטון הרגשי. לדוגמא, "אני מבין שבאמת נפגעת ממני, ושאת/ה רוצה שאני אהיה יותר זהיר/ה בפעם הבאה שאני...".

רכיב חיוני בתקשורת טובה הוא שימוש עקבי ב"אני" להבדיל מ"את/ה". אמירות מסוג 'אני' מאחדות, בעוד שאמירות מסוג 'את/ה' גורמות לניכור וריחוק. אמירות מסוג 'אני' מתחילות ב"אני מרגיש/ה..." אמירות מסוג 'את/ה' מתחילות ב"את/ה גורם לי להרגיש..."

אמירות מסוג 'את/ה' נתפשות כמעט תמיד כתקיפה.

דאגו לבטא את הצרכים שלכם ואמרו זאת בצורה ברורה ואסרטיבית.

היו חיוביים ושמחו את בן הזוג.

אל תותירו סוגיות פתוחות ובלתי פתורות.

למדו לריב בצורה הוגנת.

 

יום רביעי, 10 בפברואר 2010

רבי אברהם אבן עזרא והצדקה שלא התקבלה

מסופר על רבי אברהם אבן עזרא שהיה עני מרוד וכל ימיו חי בעוני גדול, חברו הטוב היה הרמב"ם שרצה מאוד לעזור לו כלכלית, אך הרב אבן עזרא התנגד ולא הסכים בשום פנים ואופן לקבל עזרה כספית מאחרים. ישב הרמב"ם וחשב היאך יוכל לעזור לחברו הטוב ללא ידיעתו, ורעיון יפה נצנץ במוחו, הרי הרב אברהם אבן עזרא יוצא כל בוקר לתפילת שחרית בבית הכנסת הסמוך לביתו, ובדרכו לתפילה עובר הוא על גשר סמוך, אשים לו שם כסף על הגשר, והרי לפי ההלכה המוצא מעות מפוזרים הרי אלו שלו, וכך יוכל הרב אבן עזרא לקבל כסף מדין מציאה כדין, ולא מדין צדקה.

אמר ועשה, למחרת השכם בבוקר הלך הרמב"ם לגשר, וממש סמוך לבואו של הרב אבן עזרא, נגש לגשר ופיזר שם שטרות של כסף ומיד התחבא מאחרי עץ סמוך וציפה לבואו של ידידו הטוב. ואכך מיד הגיע הרב אבן עזרא, אך מה רבה היתה הפתעתו של הרמב"ם, כשראה את חברו הטוב עובר את הגשר כשעיניו עצומות, ואין הוא מבחין כלל בשטרות הכסף שהכין לו במיוחד, פנה מיד הרמב"ם לידידו הטוב ושאלה בפיו, מדוע עברת היום את הגשר בעינים עצומות? ענה לו הרב אבן עזרא, כל יום אני עובר את הגשר בדרכי לבית הכנסת, והיום אמרתי לעצמי, מעניין אם אצליח לעבור את הגשר בעצימת עינים, וכך עשיתי, ואכן הצלחתי לעבור את הגשר בעינים עצומות. שמע זאת הרמב"ם וסיפר לרב אבן עזרא את מה שהכין לו על הגשר, ענה לו הרב את היסוד שלו, שהאדם מקבל רק מה שמגיע לו ומה שלא מגיע לו לא יעזור שום דבר שבעולם ואפילו אם יצליח לקבל דבר שלא מגיע לו כדין הרי שזה ילקח ממנו בדרכים אחרות.

מעשה היה ברבי חיים מוולוז'ין, שהתקיימה אסיפת רבנים גדולה בביתו, שהשתתפו בה ראשי ישיבות וגדולי הדור, תוך כדי הישיבה קם אחד מזקני הרבנים, ותוך כדי שהוא קם משך אתו בטעות את המפה שעל השולחן, וכל הכוסות והבקבוקים מזכוכית שהיו על השולחן נפלו ארצה. מיד פנו כל הנוכחים והתכופפו להרים את מה שנפל, קם רבי חיים ואמר עצרו! דעו לכם! אם יש בביתי פרוטה אחת שלא כדין ושלא מגיע לי הרי שישברו כוסות או כלים, אך אם כל כספי בביתי הוא נקי הרי ששום כלי לא ישבר, ואכן כל הכלים שנפלו היו שלימים ושום דבר לא נשבר.

מתוך: אתר הלכה יומית, מאמר לפרשת יתרו מאת הרב זבדיה הכהן  http://www.halachayomit.co.il/WeeklyParasha.asp?PageIndex=&ParashaID=186

יום חמישי, 28 בינואר 2010

דבר תורה לפרשת ויחי-רש"ר הירש: מות יעקב, למה ואיך יוסף ביקש מפרעה (דרך עבדיו) לצאת לקבור את אביו ?

image

סיפורים קטנים על "היהודי הטוב" -רבי יחיאל מאיר מגוסטינין

"הכל לטוב" היה שגור על פיו, וכך היה חותם במכתביו, ואולי על כן כונה בשם "היהודי הטוב"

לא יכול היה לראות בצערם של יהודים, ובדרכו לרבו, הרבי מקוצק, היה נוטל עמו 'פתקים' אל הרבי מכל מי שביקש לעשותו שליח לכך. בדרך היה הוא עצמו מתפלל על כל 'פתק'. כשהגיע לקוצק אמר לו ר' מנחם מנדל: "מה הבאת לי? פתקאות שכבר התפללת עליהם?!"

הוא נעשה לחסיד קוצק לאחר שפעם נכנס אליו חבר, חסיד קוצק, ושאל ממנו טלית ותפילין. הלה התעטר בהם, נעמד ליד החלון כדי להתפלל, ומשם השקיף אל מצעד של חיילים שעברו בסך מתחת לחלון. "כך מתפללים?!" תהה היהודי הטוב, ואז ענה לו חברו: "את זה לומדים בקוצק. הבט כיצד החיילים עומדים לפני מפקדם במורא ופחד. אם לפני בשר ודם כך, לפני מלך מלכי המלכים לא כל שכן"

כאדמו"ר היה מסרב לקבל פדיונות מחסידיו. ופעם הגיע אליו עשיר שרצה לתת לו פדיון. "האם אינך חייב כסף לאיש?" שאלו הרבי. וכשהשיב הלה בחיוב, אמר לו: "בפרוע פרעות" קודם ל"בהתנדב עם".

מחסידים שעלו לתורה בבית מדרשו דרש שלא יתרמו ב"מי שבירך", כדי לא לבייש את מי שאין בידו.

מצוה שהיה מקיים באדיקות רבה היתה הכנסת אורחים. מסרב היה לשבת לסעודה אם אין בה אורח. ומעשה שהתאחר בשבירת צום י"ז בתמוז, כיון שלא מצא אורח להסב עמו.

ופעם הגיע אליו באישון לילה אורח, כשבחוץ יורד שלג כבד. האורח סירב להיכנס כיון שחשש שסוסיו יברחו. יצא ר' יחיאל מאיר לשמור על הסוסים, אך ללא הספודיק לראשו, כי אם כיפה פשוטה. ולמה? כדי שלא יחשוב האורח שהוא הרבי, ויסרב להצעתו לשמור על הסוסים במקומו. הוא עצמו סיפר, שבילוי זה במשך כל הלילה הביא אותו לידי מחושי ראש מרובים.


מתוך "שבת בשבתו" פרשת בשלח תש"ע 1309

מלך אפגניסטן והזקן היהודי החכם – סיפור על חשיבה יצירתית

ראיתי בספר הנחמד ''זיכוי הרבים'' של הרב אילן קדוש שליט''א סיפור נאה על מלך אפגניסטן שאיוותה נפשו לטייל בכפרים של מלכותו ולעמוד על אורח חייהם של האזרחים במדינתו התחפש לאדם פשוט ושם פעמיו לכפר אחד, באחד הבתים שמע קול זמרה הציץ בחלון וראה בבית יושבים זקן וזקנה, בשולחן שלפניהם פירות וערק והם שרים ושמחים.

המלך דפק בדלת וכשפתחו לו אמר: רצונכם לקבל אורח? אמרו לו בכבוד רב, תרגיש כמו אורח: המלך שאל את בעל הבית במה הוא עוסק, אמר לו האיש אני עני ומתפרנס מתיקון נעליים ברחובות, מה שאני מרוויח במשך היום אני קונה את הכיבוד שאתה רואה על השולחן ואני שבע רצון ברוך ה', שלא חסר לנו ואל יחסר לנו לעולם ועד.

שאל המלך את האיש ומה תעשה לעת זקנה כשלא תוכל לעבוד?? אמר לו בעל הבית וכי עליי לדאוג?? ב''ה ישתבח שמו, היפלא מה' דבר? היד ה' תקצר? הכל ממנו יתברך.

המלך קם ללכת ונפרד מהם לשלום. הלך לארמונו וציווה את משרתיו שיוציאו חוק, שאסור לתקן נעליים ברחובות.

למחרת קם היהודי כדרכו בקודש לתקן נעליים ברחובות, ראה את המודעות על החוק החדש, הרים היהודי עיניו למרום ואמר ריבונו של עולם! אתה סגרת דלת וודאי שתפתח אחרת במקומה.

ראה היהודי שואבי מים, הצטרף אליהם לשאוב, לעת ערב קנה כרגיל את המצרכים וישב לחגוג עם נאוות ביתו. המלך הלך לראות איך יסתדר היהודי הזה וכשראה אותו שמח כדרכו התפלא, סיפר לו היהודי את הסיפור, והמלך אחר ששהה איתם זמן מסוים הלך.

נתן המלך פקודה לא לשאוב יותר מים, למחרת שיצא היהודי שוב קידמו את פניו מודעות האוסרות על שאיבת מים, ראה כמה חוטבי עצים הצטרף אליהם וכו', שוב בא המלך ושוב רואה את היהודי שהוא שמח וטוב לב שר ומשבח להקב''ה, חזר לארמונו ונתן פקודה לחיל המשמר ללכת מחר ליער ואת כל חוטבי העצים לקחת להלביש להם מדים ולעשותם שומרי משמרת המלך. לקחו גם את היהודי הזה נתנו לו מדים וחרב על ירכו שיעשה פטרול ליד הארמון.

באותו ערב חשב היהודי מה לעשות כשאין פרוטה בכיסו?? עלה רעיון במוחו למכור את החרב ובפרוטות שיקבל תמורתם יתגלגל עד שיקבל משכורת מאת המלך. במקום החרב עשה חרב עץ ושם אותה בנדנה. בא המלך בערב לביתו ואמר לו ומה עשית היום, סח לו היהודי אותו מעשה, אמר לו המלך ואם יוודע הדבר למלך?. אמר לו היהודי דיה לצרה בשעתה. ה' גדול.

למחרת הוצא להורג בסייף אחד מהפושעים הגדולים במדינה. ביקש המלך שהתליין שיבצע את הגזירה יהיה מיודענו היהודי, כשהודיעו לו דבר המינוי בכה והתחנן היהודי על נפשו: איני מורגל בכך, מעולם לא שפכתי דם. אבל אחרי ששמע שגזירה הוא מהמלך ואת הנעשה אין להשיב, התפלל לה' ואמר רבונו של עולם הרי מעולם בטחתי בך אל תבישני הפעם הזו.

כיון שהחליף את חרבו האמיתית בחרב מעץ התקרב אל הנדון למוות ואמר בקול רם לפני אלפי האנשים שהצטופפו שם: רבונו של עולם אם האדם הזה אשם במה שיוחס לו הרי שהחרב שלי תפלח את ראשו לשניים. ואם אינו אלא חף מפשע יהיה רצון שחרבי תהפך לעץ יבש שאינו הורג, ואז הוציא חרבו מנדנה והניף אותה על הנדון למוות והנה היא עץ יבש. שמח המלך על חכמתו של נתינו היהודי ועשאו משנה למלך ויד ימינו ועל כך נאמר: ''החכמה תחייה בעליה'' (קהלת ז, יב).


קיבלתי במייל מ"יגדל אלוקים חי" פרשת בשלח

www.tora1.com/other/Bney%20Binyamin%20-%20Pirkey%20Avot.doc

יום שני, 25 בינואר 2010

סיפור: כשהכאב חלף כלא היה – או תרופה בדוקה לכאבים!

הכאבים תכפו ובאו בזרועו גלים גלים. מכאן, משם, מן הכתף ומן הפרק, לפתו הללו את ידו הימנית וכירסמו ביציבותה. מעולם לא היה חסון וחזק, אך יודעי דבר ציינו כי אין כל משמעות לכך מול הראומטיזם. הוא חולף על פני איברים ומותירם שמוטים ומדולדלים, ללא כל התחשבות בעברם המפואר. חסונים כנידפים מפני כל רוח אינם יכולים לעמוד בפניו. הוא לא הניח לכאביו להפסיקו מלימודו, אף לא לרגע אחד, אך משהלכה ידו ונחלשה וכמעט יצאה מכלל שימוש עד שאפילו פרוסת לחם לא היה מסוגל לחתוך בעזרתה, החליט, כי אין מנוס מלהתחיל לדרוש ברופאים ולהתעסק בתרופות.

לא בקלות עלה בידו להתנתק מלימודו ולהלך בין הרופאים. עצם המחשבה על הזמן הרב שילך לאבדון בעת שישוטט בין חכמי הרפואה גרם לו צער רב. הגאון רבי דב בער קראסיק זצ"ל, רבה של קרלוויץ, נודע כאחד מגדולי דורו. ספרו "פתחי עולם" אשר חובר על ידו, קדם ל"משנה ברורה" אך במעט, וה"חפץ חיים" אף מזכירו פעמים מספר. מלבד זאת, חיבר רבה של קרלוויץ ספרי הלכה רבים שנתפרסמו מאד בזמנו, והגהותיו על הרמב"ם נכללות עד היום בכל המהדורות המודפסות של ה"יד החזקה".

לא פלא, איפוא, כי גאון עצום זה חס על כל רגע מזמנו, וכאבו על ביטול התורה מאונס שצפוי לו, רב היה מן הכאב שלפת את ידו.

לפתע, נזכר הגאון, כי מזה זמן רב הוא עוסק בכתיבת ספרו "פתחי עולם" על "שולחן ערוך" חלק "אורח חיים", ספר אשר יסכם את ההלכות כפי פסקי גדולי הפוסקים. הוא הועיד את הספר לכל אדם, תלמיד חכם כעם הארץ, צורב כאיש פשוט, וראה חשיבות מרובה ביצירתו זו. אלא שלאחרונה נטל פסק זמן ממלאכת הכתיבה, עקב טרדות שונות ומטלות תכופות.

"שמא", הרהר הגאון, "אולי… אולי… חולשת ידי, הכאבים הנוראים באו על שום כך? אפשר מבקשים הם לזרזני ולהזכירני "על מי נטשת את הצאן"?

רבי דב בער תכף מעשה למחשבה. בדי עמל הוא נטל את הקולמוס בידו, ובעוד צירי כאב חדים כמחט חותכים בבשרו, טרח לייצב את ידו כדי לטבול את הקולמוס בקסת הדיו. והנה, לפתע, ידו כותבת! כוחה חזר אליה והנה היא מבריאה לגמרי. הכאבים, החולשה, הראומטיזם - כולם נעלמו כלא היו!

תחושת רפיון מענג פשתה בזרועו. כהרף עין התפוגגו כאביו ויסוריו ולידו היתה עדנה.

עתה כבר עסק רבי דב בער במלאכתו, מלאכת הקודש, במרץ וללא הפסקה.

ברם, בחלוף זמן מה,  מחמת טרדות ועיכובים שונים הוא נאלץ לזנוח את כתיבתו שנית, וזמן קצר לאחר מכן, ידו חלתה מחדש. הפעם, רבי דב בער לא המתין רבות. "הלא תרופתי ידועה", אמר לעצמו, נטל את הקולמוס והמשיך במלאכת כתיבת ספרו ועריכתו עד גמירא.

שוב לא חלתה ידו לעולם!!!

מעשה רווי קדושה זה כלול בהקדמה לספר "פתחי עולם" של רבי דבר בער קראסיק זצ"ל, ונמסר לנו על ידי יהודי נכבד, אשר בספרייתו העניפה מצוי ספר נדיר זה.

בד בבד, גם ביקש בעל הספר הנדיר להעביר את רגשי המוסר והלקח אשר פיעמו בו בעת שגילה סיפור זה. "דומה", הוא אומר, "כי סיפורים דומים גם מתרחשים לנו. עיתים שאנו נחלשים ביד או ברגל, ולוקים בצינון או במיחוש אחר, ומי יודע אם אין זו מחלה זהה למחלתו של הגאון הנ"ל. שמא פסקנו להשתתף בשיעור גמרא מסויים, או בעניין תורני אחר. קודם שאנו עוסקים ברופאים ובתרופות עלינו להרהר, שמא כרבי דב בער בשעתו - "תרופתנו ידועה", ולנסות לפשפש בסדרינו, סדרי הלימוד".

מתוך: מאורות הדף היומי, גיליון 556

יום חמישי, 31 בדצמבר 2009

סיפור: הוילון של נשיא ארצות הברית – איך לא להסיח דעת מלימוד התורה

סח הגאון רבי ראובן קרלינשטיין שליט"א. "צא ולמד מאומות העולם, עד כמה יראים הם מאימתה של מלכות וטורחים לכבודה. קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, שעלינו לנהוג כך כלפי מלך מלכי המלכים הקב"ה".
עסקן נמרץ, מנהל מוסד גדול בארצות הברית, עמד בפני פריצת דרך משמעותית לטובת מוסד שבראשו עמד, ולמטרה זו הוא התכוון לגייס כספים בהיקף נרחב. אלא שפעולה זו חייבה, כמובן, חדירה עמוקה לתודעת הקהל היהודי בארצות הברית, והעסקן החליט כי בעולמנו עמוס החוויות יש ליצור אירוע נדיר בתוככי המוסד, כך שהכל ישוחחו עליו ימים רבים ושמו של המוסד ינשא בפי כל.
אמר ועשה. לאחר הפעלת קשרים ענפים ושיחות ארוכות עם גורמים רבים, הצליח מנהל המוסד לקבל את אישורו של ראש אגף הטקסים בבית הלבן להגשת בקשה להזמנת נשיא ארצות הברית של אמריקה אל המוסד.

דרך ארוכה ומורכבת נדרש המנכ"ל לעבור עד שהצליח להוכיח, כי המוסד וראשיו עומדים בכל הקריטריונים הנדרשים, כדי שהאדם החשוב ביותר בעולם יכבד אותם בנוכחותו. סוף סוף ניתן האישור העקרוני מטעם הוועדה הממונה על הנושא, והמנכ"ל נקלע לסבך נוסף של דרישות ובקשות שהונחתו עליו מטעם וועדת האירועים שעל יד הבית הלבן, המופקדת על תקינות הטקסים והביקורים הנשיאותיים.
לאחר חודשים מספר הפך המוסד את פניו. ריח של סיד נקי הכה באפם של חברי הוועדה. מנורות נושנות ושבורות בחלקן, הושלכו היישר אל פח האשפה, ובמקומן נתלו נברשות נוצצות שהפיקו אור בוהק. השלט הגדול הנושא את שמו של המוסד נוקה וצוחצח כיאה וכיאות, ונדמה היה כי הכל הולך כשורה.

את עיקר מעייניהם מיקדו חברי הוועדה הנכבדים באולם המרכזי, אשר בו אמור הנשיא לשאת את דבריו.
"שבועיים לפני האירוע המיוחל ייסגר האולם, ואיש לא יורשה להכנס אליו", התרה קצין הביטחון של הוועדה בפני המנהל, "גם אתה לא". המנכ"ל הנהן בראשו לכל הסעיפים ותתי הסעיפים שנערמו על שולחנו, ובהם הוראות קפדניות בכל הנוגע לביקור ולהודעות שייצאו לעיתונות לאחריו.
בעת סיורם באולם הכינוסים, הבהירו חברי הוועדה למנכ"ל, כי עליו לעטר את האולם בוילונות. "אין הדבר ראוי, שנשיא המעצמה הגדולה בעולם ינאם בחדר אשר חלונותיו אינם מכוסים. עליך לגשת בהקדם לחנות פלונית, המתמחה בייצור מיידי של וילונות יוקרתיים, ולרכוש שם וילונות ראויים לשמם.
בו ביום הוזיל המנכ"ל דולרים כמים עבור רכישת וילונות מפוארים, מן הסוג שניתן לראות בארמונות האצולה באירופה. בד עבה, בצבע ארגמן כהה, השתלשל בכבדות מתקרת אולם האירועים. פס זהב טהור חצה את הוילון לכל רחבו והעניק לו מימד מלכותי, רשמי וסמכותי
, כאומר: לידי יעמוד האדם שיכול לצוות למחוק את כדור הארץ על יושביו ברגע אחד, ובתחתית הוילון נדו פעמוני ענק בגוני דגל ארצות הברית. בעודו פולט אנחת רווחה הזמין המנכ"ל בסיפוק את חברי הוועדה לסיור מסכם ואחרון, שלאחריו, כך קיווה בכל מאודו, יוענק לו האישור הסופי לביקור.
חברי הוועדה, שהופיעו הפעם בלוויית יועציהם לענייני תרבות, אופנה, יחסי ציבור, הקול היהודי, ועוד, התמקדו בכל פרט בטרם כניסתם לאולם האירועים, החל מן המיקום המדוייק שבו תחנה מכונית השרד של הנשיא וכלה בעומק חריטת האותיות על המתנה המוכספת שתוענק לאיש הדגול ורב החשיבות.
בבטחון רב פתח המנכ"ל בתנופה את דלת אולם האירועים, כשבליבו הוא מצפה לתשואות רמות מאת חברי הוועדה על טעמו האנין והמשובח בבחירת הוילון. להפתעתו המרה החמיץ יו"ר הוועדה את פניו והורה לו באופן חד משמעי: "הסר את הוילונות הללו! האם אמרת לבעל החנות, שהוילונות מיועדים לעטר את חלונותיו של חדר שנשיא ארצות הברית של אמריקה יבקר בו?".
המנכ"ל, שכבר ספג מחברי הוועדה ביקורות, הערות, הוראות ופקודות אין ספור, לא ידע את נפשו. "לא אמרתם לי להגיד לו את זה", הפטיר בקול נכאים. "אז תגיד לו את זה", סיכם יו"ר הוועדה.

נכנע ומושפל שב המנכ"ל אל בעל החנות, שהופתע לראותו שנית, התיישב בלאות על כסא ופנה אל בעל החנות: " אני זקוק לוילונות עבור חדר שבו יבקר נשיא ארה"ב. יש משהו מפואר יותר מהוילונות שרכשתי אצלך?" שאל בייאוש בעודו סוקר בעיניו את תצוגת הוילונות היוקרתיים שהוצגה לראווה בשטח בית המסחר. במוחו כבר עלו מחשבות קודרות על סכומים אגדיים שיאלץ להפריש לצורך רכישתם, כאשר צחוקו של בעל החנות נשמע מתגלגל בין הוילונות.

"ידידי. וילון שכזה ערכו מגיע לעשירית משוויו של הוילון היוקרתי שרכשת! הנה, זה הבד הדרוש לך לתפירת וילון לחדר שבו ינאם נשיא ארצות הברית של אמריקה", הצביע בעל החנות לעבר אחד הוילונות.

בעינים פעורות לרווחה התבונן המנכ"ל בבד משובח בעל צבע אפרפר בהיר, אשר רקעו החלק מעיטורים זעק פשטות והעדר פאר. "אתה צריך להבין", הסביר בעל החנות ברצינות תהומית. "כשהנשיא נואם, כל העיניים צריכות להיות מופנות אליו בלבד. אם מאן דהוא יפנה את ראשו למקום אחר, אזי כל יועצי הנשיא, כותבי הנאומים, מכיני הביקור ופמלייתו הכבודה יראו זאת ככשלון מחפיר.

לשם כך מקפידים יועצי הנשיא, כי באולם הנאומים יתלו וילונות פשוטים בלבד, אשר אינם עשויים למשוך את תשומת לבו של אדם כל שהוא מקרב המאזינים".

אם על כבודו של בשר ודם מקפידים לשמור באופן מדוקדק כל כך, קל וחומר שעלינו, הזוכים ללמוד בתורה הקדושה, בעלי ההזדמנות לשבת בכל יום בפלטרין של מלך וללמוד בתורת ה', לנצל זכות זו, להתמקד בדבר גדול זה ולא להסיח דעתנו הימנו.

מתוך: מאורות הדף היומי גיליון 551

יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

היתרון שבחסרון – סיפור מרגש עם מוסר השכל על דלי סדוק…

אחד ממורי בתקופת ילדותי, היה יהודי מבוגר, ניצול שואה שעבר רבות בחייו. יהודי פקח זה נהג לעודד את החלשים שבינינו ולטעת בהם מרץ ועידוד. לעולם לא אשכח את הסיפור הבא שסופר על ידו ונחרת עמוק בליבי:

לנושא כלים בהודו היו שני דליים גדולים, התלויים על שני צידי המוט אותו נשא על כתפיו. אחד הדליים היה סדוק, ובעוד שהדלי השני היה מושלם ותמיד נשא את כמות המים המלאה מהנחל עד בית האדון, הגיע הדלי השני מלא בחציו. מידי יום ביומו, במשך שנתיים תמימות, העביר נושא הדליים כמות של דלי וחצי מים בלבד לבית האדון. כמובן, שהדלי המלא היה גא בהישגיו, מושלם במטרה למענה נוצר, אך הדלי הסדוק הרגיש מבוייש ואשם בחוסר שלמותו, ואומלל בשל אי יכולתו לספק יותר מחצי הכמות שאותה נועד לספק.

לאחר שנתיים ימים שנראו לדלי הסדוק ככשלון מר, הוא דיבר אל נושא הדליים: "אני בוש בעצמי, ואני רוצה להתנצל בפניך". "מדוע?" שאל נושא הדליים "במה אתה מתבייש"? "הייתי מסוגל להעביר רק מחצית מכמות המים במשך השנתיים האחרונות, עקב הסדק שבצידי אשר גרם למים לדלוף החוצה כל הדרך במעלה השביל עד לבית אדונך. בגלל חסרונותי עליך לעשות את כל העבודה הזו ואינך מקבל תמורה מלאה למאמציך".

נושא הדליים הצטער בצערו של הדלי הזקן והסדוק, ובחמלתו אמר: "בעודנו עושים את דרכנו חזרה לבית האדון, אני רוצה שתשים את לבך לפרחים המקסימים הפורחים בצידי השביל". ואכן, בעודם עולים במעלה הגבעה, שם לב הדלי הזקן והסדוק לשמש המחממת את הפרחים המקסימים הפורחים בצידי השביל, והמראה המרנין עודד אותו במעט. אולם, בסוף השביל הרגשתו היתה רעה כבעבר, שכן מחצית ממשאו שוב טפטף החוצה, ולכן הוא שב והתנצל בפני נושא הדליים.

נושא הדליים אמר לדלי: "האם שמת לב לכך שהפרחים פורחים רק בצד שלך אך לא בצידו של הדלי השני? זאת, משום שתמיד ידעתי על הסדק והטפטוף שלך וניצלתי זאת. זרעתי זרעים של פרחים בצד שלך, וכל יום, בעודנו פוסעים בדרכנו חזרה מהנחל, אתה השקית אותם. במשך שנתיים יכולתי לקטוף את הפרחים הנפלאים הללו ולקשט בהם את ביתו של אדוני. אילולא היית כפי שהיית, לא היה לו היופי הזה להתברך בו".

***

לכל אחד מאיתנו יש חסרונות המיוחדים לו.

כולנו כדים סדוקים, אך אלו הסדקים/החסרונות הופכים את חיינו למעניינים ולכדאיים. עלינו מוטל לקבל כל אדם כפי שהוא ולחפש את הטוב שבו, ויש שם הרבה טוב.

מתוך: מאורות הדף היומי, גיליון מספר 549

יום שני, 9 בנובמבר 2009

"לא נראה לנו שהגעתם לכאן כדי להפרד" – קטע ממאמר בזכות התקשורת בין אנשים

קטע מתוך מאמר נפלא מאתר aish:

http://www.aish.co.il/sp/pg/69509057.html


אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי בחיי, הוא שהתקשורת הבינאישית מהווה מרכיב מכריע בכל מערכת יחסים. לא משנה הסיטואציה בה תמצא, אם זה בן-הזוג, חבר, אחות או הבוס בעבודה, תזכור תמיד, שחשוב להעביר במילים את מה שאנחנו מרגישים ועל מה אנו חושבים. לתקשר, לדבר ולהעביר מסרים בצורה הכי ברורה. זאת מכיוון שלאדם העומד מולנו אין, במקרים רבים, ולו מושג קלוש מה בדיוק אנחנו מרגישים.

"ברגע שאתה נעשה מודע לעובדה פשוטה זו, אתה הופך להיות רגיש יותר. אתה מבין שלאדם העומד מולך עשויות להיות רגשות ומחשבות שונות משלך. אתה לא לבד בעולם ילד, אתה חייב להיות ער לכך.

"אתה יודע", המשכתי, "אבא ואני בצעירותנו, התווכחנו ורבנו אינספור פעמים, אבל תמיד היינו ונשארנו חברים. היכולת לתקשר תמיד הייתה קיימת, ושתדע, זוהי מתנה, מתנה עצומה שהחלטנו לאמץ חזק ללבנו. האם סיפרתי לך על היום בו אבא ואני היינו ברבנות, בהמתנה לגט?

בני הביט בי, מעט בבהלה ואמר: "לא".

בקול משועשע המשכתי: "טוב, אז הנה לך סיפור. לאחר ריבים בלתי פוסקים, אבא ואני החלטנו לגשת לרבנות ולפתוח תיק גירושים. היינו צעירים מאוד. לא ממש הבנו מה בדיוק אנחנו רוצים מעצמנו, שלא לדבר על מה שרצינו אחד מהשני. היום בו היינו ברבנות, היה יום מתן הגט. עמדנו שם אבא ואני מול שלושה רבנים לובשי שחורים וחמורי סבר. אחד הרבנים הישיר מבט לעבר אבא באומרו: "מר לוינסון האם אתה מעוניין להעניק גט לאשתך"? אבא הביט בהם המום, ולא הוציא הגה מפיו. השתררה שתיקה מעיקה שנשברה כשאותו רב פנה אליי ושאל: "גברת לוינסון, האם את מעוניינת להתגרש מבעלך?" למרבה הפלא גם אני נאלמתי דום, ולא הצלחתי להגות ולו הברה אחת... הרבנים הביטו בנו בחיוך ואחד מהם אמר: "טוב חבר'ה, לא נראה לנו שהגעתם לכאן כדי להיפרד... יאללה, לכו הביתה..."

טוב חבר'ה, לא נראה לנו שהגעתם לכאן כדי להיפרד... יאללה, לכו הביתה...

טל צחק בקול גדול, מלווה בהקלה ברורה לעין. נראה שהסיפור שעשע והלחיץ אותו באותה מידה. המשכתי בדברי, "משם המשכנו אבא ואני הביתה. ישבנו בסלון האחד מול השנייה, הבטנו בעיניים ודיברנו. דיברנו על דברים כואבים ושמחים. בכינו מעט וצחקנו הרבה. החלטנו שאנחנו פותחים דף חדש.

"לא אומר לך שמאז אנחנו לא רבים ומתווכחים מדי פעם, אבל אומר בבטחה, שלמדתי לדבר, ואם לא לדבר אז לכתוב מכתב קטן, בו אני מסבירה לאבא כיצד אני מרגישה. נכון, אני היא זו שתכופות יוזמת שיחות, אבל זה בסדר, ורצוי מאוד. למדתי עוד בדרך זו, שאם אני באמת רוצה דבר מה, קיימים בי הכוחות לגרום לאותו דבר להשתקף במציאות חיי. בן שלי, תדע, כל דבר בו אתה באמת מעוניין, אם תתמקד בו, ותרצה בו בכל מאודך, תוכל להשיג אותו."

יום חמישי, 24 בספטמבר 2009

סיפורים ומשלים מתוך עלוני פרשת "האזינו-שובה" (חלק 2)

מעשה באדמו"ר אחד ידוע ומפורסם, שאחד מחסידיו בא להתברך מפיו בערב יום הכפורים, ביקש החסיד מרבו ברכה לפרנסה טובה ועושר והצלחה בעסקיו. כעס עליו רבו ואמר לו, זה מה שאתה מבקש? הלא הוא ערב יום הכפורים! כעס וגירשו מעל פניו. התבייש החסיד ונעמד נבוך בפינת החדר. אחריו, נכנס לחדרו של הרב חסיד אחר, ופנה אל האדמו"ר בבקשת יעוץ בענייניו האישיים, ולאחר מכן ביקש מרבו ברכה. בירכו הרב בכל לבו, שיזכה לפרנסה טובה, ולהצלחה בעסקיו, לעושר והצלחה וכל טוב.

תמה החסיד הראשון ופנה בשאלה לרבו, רבי! מדוע לחברי התייחסת כל כך יפה, ובירכתו שיזכה לפרנסה טובה, ואילו אני שבאתי לפניך בבקשה דומה, גירשתני מעל פניך בבוז?

ענה לו האדמו"ר, אמשול לך משל למה הדבר דומה, לסוחר יהלומים, שקנה זהב ויהלומים ופנינים יקרות אצל סוחר תכשיטים נודע בחנות שלו, כשבא להעמיס את מסעו על עגלתו, ראה כי גלגלי המרכבה אשר לו חורקים מפני שחסר שמן ביניהם. פנה הסוחר לבעל החנות, וביקש ממנו מעט שמן לשמן את גלגלי המרכבה. מייד נאות לבקשתו בעל החנות, ונתן לו שמן לגלגלי העגלה.

ראה זאת עגלון פשוט שהיה שם, ופנה אף הוא אל המוכר וביקש ממנו מעט שמן לתקן את העגלה שלו. אמר לו בעל החנות, כאן זה חנות תכשיטים, ולא מוסך לתיקון עגלות, לכן לא אתן לך שמן!

שאל אותו העגלון, והלא לזה שהיה כאן לפני נתת שמן ביד רחבה חינם אין כסף? אמר לו בעל החנות, זה שהיה כאן לפניך, קנה ממני סחורות במאה אלף דולר, וביקש ממני מעט שמן בכדי שיוכל לקחת את כל הסחורה מכאן לאן שירצה. אבל אתה שרוצה רק שמן לעגלה, עליך ללכת למוסך, שם ימכרו לך שמן לתיקון העגלה, אבל לא אצלי.

כך הם הדברים, אמר האדמו"ר לחסיד, שכן החסיד שהיה כאן קודם, בא להתייעץ איתי על חינוך ילדיו, ועל קבלת עול מלכות שמים בביתו, על עשיית חסד ומצוות. ורק בסוף ביקש ממני ברכה לפרנסה טובה, בכדי שיוכל לקיים את כל שאיפותיו הרוחניות. לאדם כזה באמת ראויה הברכה בערב יום הכפורים. אבל אתה שלא חיפשת אלא עושר והצלחה בעסקים בלבד, לך לא ראוי לתת ברכה כלל!

זהו למעשה המוסר השכל שאנו צריכים ללמוד לקראת יום הכפורים, שעיקרו תשובה וקבלת עול מלכות שמים ועול תורה, ורק לצורך קיום כל אלה, אנו מבקשים גם על בריאותינו, ועל הפרנסה ושאר גזירות טובות.

גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.

מאמרו של הגאון הרב זבדיה כהן שליט"א
חבר בית הדין הרבני בתל אביב, ורב בשכונת הבוכרים

מתוך: http://www.halachayomit.co.il

תגים של Technorati:‏ ,,,

יום שני, 31 באוגוסט 2009

ללמוד מהמקצוענים, ולהיות מי שתמיד רצית להיות (תמצית מאמר מתוך: aish.com)

 

קיימת טכניקה ליצירת קשר עם ה'אני' האידיאלי שלכם, וכשמתחילים לממש אותה, מגלים שמתחילים להתקרב אליו.

זיהוּיָם של מקצוענים באמנות החיים, צפיה בהם וחיקויָם – זו שיטה יהודית לצמיחה רוחנית. התלמוד מלא וגדוש בסיפורים מחיי חז"ל, כדי שיהוו אות ומופת לדורות הבאים. הרעיון הוא לא לחקות את הקדושים, כי אלוקים לא מעוניין בהעתקים, אלא להכיר באידיאל שהם הציבו ולשאוף אליו. הליכה בעקבותיהם של אנשים דגולים אינה דורשת כניסה לנעליהם, אלא רק צעידה באותו הכיוון.

כך, למשל, רבי יוחנן בן-זכאי, אחד מגדולי דורו, היה כה עניו, שתמיד הקדים שלום לאנשים שפגש. אלפיים שנה אחר כך, בין אם אנו עוברים בחדר המדרגות של הבניין המשותף שלנו, או מסתובבים בין אנשים בהפסקת הקפה בהשתלמות מקצועית, אנו אמורים לזכור את הדוגמא שהציב לנו. אם איננו מסוגלים להקדים לכולם שלום, נוכל לפחות לחייך אליהם. אם איננו מסוגלים לחייך לכולם, נוכל לפחות לחייך לפנים מוכרות.

במהלך עשרת ימי התשובה, שתחילתם בראש השנה וסיומם ביום כיפור, כל יהודי וכל יהודיה אמורים לחשוב על מי שהיו בשנה שעברה, ביחס למי שיכלו להיות: טובים יותר, שיפוטיים פחות. יותר סבלנים, פחות מרוכזים בעצמנו, יותר נדיבים, פחות עצלים, יותר אמיתיים וכו'. הציווי לעשות תשובה, להכות על חטא, משמעו: להיות לאדם שיכולתם להיות.

זוהי שיטת התשובה שמציע הרמב"ם: לדמיין את העצמי האידיאלי שלכם, ולתכנן את הצעדים שיביאו אתכם אליו.

רבים בימינו קובלים על היעדרם של דמויות מופת וגיבורים ראויים לחיקוי. ביהדות תמיד היו, ועדיין יש - גיבורים. אלו הם הצדיקים, הקדושים והקדושות שמעשיהם יכולים לשנות את התנהגות הצופים בהם. סיפורי הצדיקים היו אבן פינה בספרות היהודית מאז ומעולם.

עם זאת, הליכה בעקבות אידיאל כוללת שתי אפשרויות:

א. חיקוי מעשיהם הגדולים של אנשים רגילים;

ב. חיקוי מעשיהם הרגילים של אנשים גדולים.


להמשך המאמר המרתק, ולדוגמא מצוינת שממחישה איך ניתן לעשות את זה, אתם מוזמנים לקרוא את המאמר המלא באתר aish.com:

http://www.aish.co.il/h/hh/gar/48861557.html