תאריך עברי

יום שני, 9 בנובמבר 2009

"לא נראה לנו שהגעתם לכאן כדי להפרד" – קטע ממאמר בזכות התקשורת בין אנשים

קטע מתוך מאמר נפלא מאתר aish:

http://www.aish.co.il/sp/pg/69509057.html


אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי בחיי, הוא שהתקשורת הבינאישית מהווה מרכיב מכריע בכל מערכת יחסים. לא משנה הסיטואציה בה תמצא, אם זה בן-הזוג, חבר, אחות או הבוס בעבודה, תזכור תמיד, שחשוב להעביר במילים את מה שאנחנו מרגישים ועל מה אנו חושבים. לתקשר, לדבר ולהעביר מסרים בצורה הכי ברורה. זאת מכיוון שלאדם העומד מולנו אין, במקרים רבים, ולו מושג קלוש מה בדיוק אנחנו מרגישים.

"ברגע שאתה נעשה מודע לעובדה פשוטה זו, אתה הופך להיות רגיש יותר. אתה מבין שלאדם העומד מולך עשויות להיות רגשות ומחשבות שונות משלך. אתה לא לבד בעולם ילד, אתה חייב להיות ער לכך.

"אתה יודע", המשכתי, "אבא ואני בצעירותנו, התווכחנו ורבנו אינספור פעמים, אבל תמיד היינו ונשארנו חברים. היכולת לתקשר תמיד הייתה קיימת, ושתדע, זוהי מתנה, מתנה עצומה שהחלטנו לאמץ חזק ללבנו. האם סיפרתי לך על היום בו אבא ואני היינו ברבנות, בהמתנה לגט?

בני הביט בי, מעט בבהלה ואמר: "לא".

בקול משועשע המשכתי: "טוב, אז הנה לך סיפור. לאחר ריבים בלתי פוסקים, אבא ואני החלטנו לגשת לרבנות ולפתוח תיק גירושים. היינו צעירים מאוד. לא ממש הבנו מה בדיוק אנחנו רוצים מעצמנו, שלא לדבר על מה שרצינו אחד מהשני. היום בו היינו ברבנות, היה יום מתן הגט. עמדנו שם אבא ואני מול שלושה רבנים לובשי שחורים וחמורי סבר. אחד הרבנים הישיר מבט לעבר אבא באומרו: "מר לוינסון האם אתה מעוניין להעניק גט לאשתך"? אבא הביט בהם המום, ולא הוציא הגה מפיו. השתררה שתיקה מעיקה שנשברה כשאותו רב פנה אליי ושאל: "גברת לוינסון, האם את מעוניינת להתגרש מבעלך?" למרבה הפלא גם אני נאלמתי דום, ולא הצלחתי להגות ולו הברה אחת... הרבנים הביטו בנו בחיוך ואחד מהם אמר: "טוב חבר'ה, לא נראה לנו שהגעתם לכאן כדי להיפרד... יאללה, לכו הביתה..."

טוב חבר'ה, לא נראה לנו שהגעתם לכאן כדי להיפרד... יאללה, לכו הביתה...

טל צחק בקול גדול, מלווה בהקלה ברורה לעין. נראה שהסיפור שעשע והלחיץ אותו באותה מידה. המשכתי בדברי, "משם המשכנו אבא ואני הביתה. ישבנו בסלון האחד מול השנייה, הבטנו בעיניים ודיברנו. דיברנו על דברים כואבים ושמחים. בכינו מעט וצחקנו הרבה. החלטנו שאנחנו פותחים דף חדש.

"לא אומר לך שמאז אנחנו לא רבים ומתווכחים מדי פעם, אבל אומר בבטחה, שלמדתי לדבר, ואם לא לדבר אז לכתוב מכתב קטן, בו אני מסבירה לאבא כיצד אני מרגישה. נכון, אני היא זו שתכופות יוזמת שיחות, אבל זה בסדר, ורצוי מאוד. למדתי עוד בדרך זו, שאם אני באמת רוצה דבר מה, קיימים בי הכוחות לגרום לאותו דבר להשתקף במציאות חיי. בן שלי, תדע, כל דבר בו אתה באמת מעוניין, אם תתמקד בו, ותרצה בו בכל מאודך, תוכל להשיג אותו."

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה