מסופר על רבי לוי יצחק מברדיטשוב שהיה אורח לשבת אצל ראש הקהל באחת העיירות דאז שהיה גם עשיר גדול, לאחר קבלת שבת ותפילת ערבית שהתקיימו ברוב עם, פנה הרב עם כל ראשי הקהל וציבור מלויו לאוהל הגדול שהוקם לכבודו של הרב לסעוד את סעודת ליל שבת.
לאחר הקידוש הביאו לרב קערה גדולה מליאה מים בשפע לנטילת ידים, עמדו כולם והביטו על הרב ללמוד ממנו היאך צריך ליטול ידיים בהידור רב.
מה רבה הייתה הפתעת כל ראשי הקהל והציבור הגדול שבא לחזות בהנהגותיו הקדושות של הרב, כאשר הם רואים את הרב נוטל ידיים בצמצום רק כפי הדין ולא בהידור רב כמופיע בהלכה.
ראה הרב את תמיהתם והסביר: בביתי שלי בו אני דואג להביא את המים בעצמי אני אטול ידיים בהידור רב. אך פה שאני רק אורח ואת המים מביאה המשרתת מהבאר הנמצא במרחק וסוחבת את דליי המים בשארית כוחותיה, אין אני רשאי להדר בצוות על חשבון טרחתה של המשרתת.
מתוך מאמרו של הגאון רבי זבדיה כהן שליט"א, חבר בית הדין הרבני בתל אביב, עבור הלכה יומית. מתוך אתר הלכה יומית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה