תאריך עברי

יום ראשון, 29 בנובמבר 2009

רבי חיים פרחי והפקיה המעופף - סיפור

משפחת פרחי הנודעת לתהילה היתה בבחינת "מגן ומושיע" ליהודי דמשק. פטרונה ליהודי ארץ ישראל, ועד ל"שער העליון" שבקושטא הגיעה השפעתה. באותם ימים חי בדמשק "פקיה", יודע דת מוסלמי, שהתיימר - כבל עם בשעתו - בכוחות על טבעיים. מספר היה כי בכל יום שישי עם עלות השחר הוא עולה בקפיצת הדרך למכה, מנשק את אבן הכעבה, האבן השחורה, ושב לדמשק לפני שקיעת החמה. אותו פקיה שונא יהודים היה. יום אחד שמע נערים יהודים משחקים. עלה ואמר לפחה שנערים עברים לעגו לו ולדתו. חרה אף הפחה, ציוה לכלוא את הנערים ונתן ביד הפקיה רשות לייסרם ככל אשר יחפוץ. נבהלו הורי הנערים, ומיהרו אל רבי חיים פרחי זצ"ל, שישתדל להעביר את רוע הזירה. הבטיחם לעשות ככל יכולתו.
לאחר שהלכו חשב: מה בידו לפעול, כיצד יניא את הפקיה מלבצע את זממו וה' נטע בליבו את התשובה. היתה ברשותו מחרוזת יקרה עד מאוד אשר דמשק לא ראתה כמוה ליופי, ובה תשעים ותשע אבנים טובות, אשר בה יספרו המוסלמים את פסוקיהם. מה עשה, הוציא ממנה אבן טובה אחת, ובלעדיה איבדה המחרוזת את עיקר חשיבותה. ביום חמישי עלה רבי חיים אל הפחה, ביודעו שגם הפקיה נמצא שם. הוא הושיט את המחרוזת היקרה כתשורה, אבל הוסיף שלדאבון ליבו חסרה אחת האבנים היותר יקרות. בלעדיה, מאבדת המחרוזת את ערכה. אבל יודע הוא שהאבן החסרה מצויה ברשותו של שייח פלוני במכה. והוא, רבי חיים, מוכן לרוכשה
עבור הפחה בעד כל הון. עצתו היא, שמחר עם שחר, כשהפקיה יעלה למכה בקפיצת הדרך, ירכוש שם עבורו את האבן, ועוד באותו יום תהיה ברשות הפחה... נשאה ההצעה חן בעיני הפחה, ופני הפקיה חפו. מי כמוהו ידע היכן שוהה הוא ביום שישי... הבין שנפל בפח שרבי חיים טמן לו, ופנה אליו לבקש את עזרתו. אמר לו רבי חיים: "האבן החסרה מצויה ברשותי, ואם תצווה להוציא את הנערים
לחופשי - תקבלנה חינם אין כסף, ותוכל להציגה בפני הפחה "בשובך ממכה"...

מתוך עלון "ישא ברכה" פרשת ויצא, גיליון מספר 197

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה