מעשה באדמו"ר אחד ידוע ומפורסם, שאחד מחסידיו בא להתברך מפיו בערב יום הכפורים, ביקש החסיד מרבו ברכה לפרנסה טובה ועושר והצלחה בעסקיו. כעס עליו רבו ואמר לו, זה מה שאתה מבקש? הלא הוא ערב יום הכפורים! כעס וגירשו מעל פניו. התבייש החסיד ונעמד נבוך בפינת החדר. אחריו, נכנס לחדרו של הרב חסיד אחר, ופנה אל האדמו"ר בבקשת יעוץ בענייניו האישיים, ולאחר מכן ביקש מרבו ברכה. בירכו הרב בכל לבו, שיזכה לפרנסה טובה, ולהצלחה בעסקיו, לעושר והצלחה וכל טוב.
תמה החסיד הראשון ופנה בשאלה לרבו, רבי! מדוע לחברי התייחסת כל כך יפה, ובירכתו שיזכה לפרנסה טובה, ואילו אני שבאתי לפניך בבקשה דומה, גירשתני מעל פניך בבוז?
ענה לו האדמו"ר, אמשול לך משל למה הדבר דומה, לסוחר יהלומים, שקנה זהב ויהלומים ופנינים יקרות אצל סוחר תכשיטים נודע בחנות שלו, כשבא להעמיס את מסעו על עגלתו, ראה כי גלגלי המרכבה אשר לו חורקים מפני שחסר שמן ביניהם. פנה הסוחר לבעל החנות, וביקש ממנו מעט שמן לשמן את גלגלי המרכבה. מייד נאות לבקשתו בעל החנות, ונתן לו שמן לגלגלי העגלה.
ראה זאת עגלון פשוט שהיה שם, ופנה אף הוא אל המוכר וביקש ממנו מעט שמן לתקן את העגלה שלו. אמר לו בעל החנות, כאן זה חנות תכשיטים, ולא מוסך לתיקון עגלות, לכן לא אתן לך שמן!
שאל אותו העגלון, והלא לזה שהיה כאן לפני נתת שמן ביד רחבה חינם אין כסף? אמר לו בעל החנות, זה שהיה כאן לפניך, קנה ממני סחורות במאה אלף דולר, וביקש ממני מעט שמן בכדי שיוכל לקחת את כל הסחורה מכאן לאן שירצה. אבל אתה שרוצה רק שמן לעגלה, עליך ללכת למוסך, שם ימכרו לך שמן לתיקון העגלה, אבל לא אצלי.
כך הם הדברים, אמר האדמו"ר לחסיד, שכן החסיד שהיה כאן קודם, בא להתייעץ איתי על חינוך ילדיו, ועל קבלת עול מלכות שמים בביתו, על עשיית חסד ומצוות. ורק בסוף ביקש ממני ברכה לפרנסה טובה, בכדי שיוכל לקיים את כל שאיפותיו הרוחניות. לאדם כזה באמת ראויה הברכה בערב יום הכפורים. אבל אתה שלא חיפשת אלא עושר והצלחה בעסקים בלבד, לך לא ראוי לתת ברכה כלל!
זהו למעשה המוסר השכל שאנו צריכים ללמוד לקראת יום הכפורים, שעיקרו תשובה וקבלת עול מלכות שמים ועול תורה, ורק לצורך קיום כל אלה, אנו מבקשים גם על בריאותינו, ועל הפרנסה ושאר גזירות טובות.
גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.
מאמרו של הגאון הרב זבדיה כהן שליט"א
חבר בית הדין הרבני בתל אביב, ורב בשכונת הבוכרים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה