מעשה שהיה אצל יהודי מכובד, אב למשפחה ברוכת ילדים, שבמשך שנים רבות עמל ויגע על תורתו, עד שבשל קשיי פרנסה נאלץ לצאת לעבודה, ובשל כישוריו הברוכים התקבל מיד לעבודת ניהול במשרד יוקרתי. מיודענו זה הצליח לכלכל מעתה את ביתו בכבוד, ודאגות הפרנסה כבר לא העיקו עליו. כיון שאהבת התורה יקדה בליבו, הרי מיד לאחר שעות העבודה, פנה שוב לחבוש את ספסלי בית המדרש.
"ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם".
אבל הקב"ה רצה אחרת, ובבוקר אחד, לפני צאתו לעבודה, מגיע לביתו שליח מיוחד, ובידו ... מכתב פיטורין.
למרות שבאותה תקופה פוטרו הרבה אנשים מעבודתם, בשל המצב הכלכלי הקשה, לא תיאר לעצמו שזה גם מה שיקרה לו. הוא היה אחד העובדים הבכירים במשרד ההוא, וכיהודי ירא שמים ביצע את כל המשימות בנאמנות מרבית.
"גם בדמיונותיי הגרועים ביותר לא חלמתי על בשורה כזו שנפלה עליי ממש כרעם ביום בהיר", אמר.
כאמור, ההודעה הגיעה אליו בטרם שיצא באותו בוקר מן הבית לעבודתו. הוא מחליט בכל זאת לעשות השתדלות, ולנסוע למקום העבודה, כדי לנסות לבקש על נפשו. האיש לוקח את תיק העבודה שלו, ויורד מן הבית, כדי להכנס לרכבו ולנסוע למשרד. ואז נעשה לו שחור בעיניים.
המכונית החדשה, שנרכשה על ידו רק לפני מספר ימים, נגנבה, עוד בטרם העביר אליה את הביטוח מהמכונית הקודמת.
וכך בעוד שהוא אינו מצליח לעכל עדיין את בשורת הפיטורין, היה עליו לעכל הפסד של הון עתק, בגין גניבת הרכב.
שתי מכות שכאלו, בהפרש של כ- 20 דקות זו מזו.
בן תורה היה, ונשאר, האיש ההוא בכל רמ"ח ושס"ה שלו. האמונה בבורא עולם היתה ספוגה היטב בתוך ליבו, ודווקא באותם רגעים קשים, הוא קולט את מלוא משמעותו של המושג "הכל לטובה" ונרגע לחלוטין. הרי הקב"ה יודע יותר טוב ממני מה טוב לי, ואם הוא הביא עליי את שתי המכות הללו, איני צריך להבהל מכך, אלא להודות לו על הטובה שגמל עמדי.
האיש כבר לא נסע לעבודה כדי לשכנע את הבוס שלא לפטרו. ממהלך האירועים הוא הבין שלא זה מה שמוטל עליו עתה, ו"עשה פרסה" ופנה מיד אל בית המדרש שלו, פתח גמרא והחל ללמוד, כבימים ימימה. עד שעות הצהרים הוא כבר ישב ותכנן לו סדר יום חדש, עם חברותות חדשות הכל כמו פעם, בהיותו שקוד על התורה.
עכשיו תשמעו טוב: לא עוברות 48 שעות, ולביתו מגיע מכתב רשום מעמותה תורנית בירושלים, שמקום מושבה המרכזי הוא בארה"ב. במכתבם מבקשים ראשי העמותה להודיעו שלאור בקשה שהגיש בעבר, הם מבקשים ממנו להגיע לסניף הירושלמי. בשלב זה לא זיהה האיש את העמותה, ולא ידע כלל במה מדובר.
אבל, כבר בסופו של אותו יום, הוא מגלה את הנס הכביר שנעשה עימו, ואת ההשגחה ההרמטית המלווה אותו, ואת כל אחד מבניו של מלך מלכי המלכים.
בבאו לפגישה מציגים בפניו מכתב שהפנה הוא אליהם לפני 18 שנים, בהיותו בתחילת שנות לימודיו בכולל, ובו בקשה לקבלת תקציב חודשי לעריכת מחקר תורני רב היקף. את הבקשה הגיש האברך לאחר שהבחין במודעה שפרסמה העמותה ההיא בעיתונים החרדיים.
בזמנו, לא התקבלה כל תגובה מהעמותה, ומאחר שעברו כל כך הרבה שנים מאז, שכח מיודענו לגמרי מכל העניין.
אבל, יושב שחקים לא שכח.
אנשי העמותה סיפרו לו שבזמנו עשו עליו בירור מקיף, ונודע להם כל אישיותו התורנית הברוכה, אבל בינתיים העמותה התפרקה, והוקמה מחדש, ושוב התפרקה, כך שהתוכנית ההיא לא באה לידי יישום. רק באחרונה הוקמה העמותה מחדש, וגובתה על ידי נדיבים בעלי שם ועתירי ממון, ואז הוצאנו מחדש את כל המסמכים שכבר העלו אבק, ונתקלנו בשמך המתנוסס על המכתב ההוא.
אי אפשר לתאר את עוצמת ההתרגשות שאחזה במיודענו זה, עוד בטרם האזין לדבריהם הבאים. הוא כבר תפס שהמכות שבאו עליו, לא היו לחינם.
האנשים שישבו מולו הודיעו שהם מוכנים להקצות לו מדי חודש סכום כסף גדול במיוחד, למשך שנים רבות, כדי שיוכל להתמסר לעבודה תורנית מסוימת. מששאל אותם מה הוא הסכום המודבר, נותר המום, הסכום שבו נקבו, עלה בהרבה על המשכורת המכובדת שקיבל במפעל בו עבד.
אבל, הוסיפו אנשי העמותה, יש לנו שני תנאים לביצוע העסקה, שעליהם מקפידים מאוד בעמותה הראשית באמריקה.
האיש נדרך כקפיץ. לא ידע האם יעמוד בתנאים אלו.
התנאי הראשון הוא, שתורתך אומנותך ואינך עובד באף מקום אחר. והתנאי השני שאין לך מכונית.
הם הסבירו שהנהלת העמותה דורשת את קיום שני התנאים, כדי להבטיח שמודבר בבן תורה אמיתי, שימסור את עצמו וכל כולו לעבודה התורנית שהוטלה על כתפיו.
צריך להוסיף משהו?
מתוך: פניני בית לוי, שע"י בית הכנסת בית לוי בית וגן. גיליון מס' 45
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה