תאריך עברי

יום שלישי, 20 באוקטובר 2009

נשים וגבורתן – מאגדות נהר הסמבטיון

גיבורות שני הסיפורים הבאים הם נשים מושיעות ולוחמות.
איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה
מלך תימן עבר ליד בית מדרש לתינוקות, ושמע אותם קוראים את הפסוק בתורה (דברים ל"ב, ס"ד): "איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה". התרגז המלך: "כמה חצופים יהודים אלה וכיצד ירדוף אחד מהם אלף ושניים רבבה?
קרא המלך לחכם היהודי ואמר לו: "הברירה בידכם: או שתמחקו את הפסוק הזה מן התורה, או שתתאסלמו כולכם. ולא – אהרוג אתכם".
"אדוני המלך" – טען החכם היהודי – "איך אפשר למחוק פסוק מן התורה? הרי זו תורת משה, ואסור לנו לשנות אפילו אות אחת ממנה".
"אם כך" – ענה המלך – "התאסלמו, ולא – אהרוג אתכם!"
מה לעשות? ביקש החכם מן המלך שהות של שלושה חודשים.
הכריזו היהודים תחילה על תענית. צמו, התפללו ונתנו צדקה, אולי תתבטל הגזירה, ואחד המתפללים הציע: "בואו, נלך לבקש עזרה מבני משה שמעבר לסמבטיון".
הלך אחד היהודים לשם, הגיע לנהר הסמבטיון, והנה עוד מעט שבת, ראה שתי בנות הולכות לשאוב מים מן הסמבטיון. מה עשה? לקח אבן קטנה וזרק אותה ישר לכד המים. נעשה חור בכדה של אחת הבנות, חזרו הבנות לעיר ובעקבותיהן נכנס היהודי לעיר מבלי שהרגישו בו.
לעת ערב זמן קבלת השבת הלך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור. בהיותו זר הקיפוהו תושבי המקום ושאלהו: מי אתה?
"יהודי מתימן".
"איך נכנסת לכאן? הרי שבת כבר?"
"נכנסתי לפני כניסת השבת"
"לא נכון! הרי איש לא ראה אותך בכניסתך! מות תמות, כי חיללת את השבת".
"פגשתי נערה שהלכה לשאוב מים וניפצתי את כדה. אנא, לכו ושאלו אותה, אם היה זה לפני כניסת השבת או לאחריה".
"עדיין לא ירדה אז השבת" – פסקה הנערה.
"אם כך הדבר, ברוך בואך, מה רצית? לשם מה באת?"
סיפר להם היהודי את אשר ארע לבני קהילתו ואת גזרת המלך עליהם שימירו את דתם.
"טוב" – אמרו – "קח את הנערה הזאת ושוב איתה למקומך והיא תסתדר כבר עם המלך שלכם.
חזרו השניים לתימן, בדיוק בזמן בו נסתיימו שלושים היום שהקציב המלך ליהודים כדי שישיבו תשובה לשאלתו.
שלח המלך אל החכם: "מהי תשובתכם"?
"יש לנו כאן בחורה אחת" – השיב החכם – "והיא תוכיח לך שדברי הפסוק אמת הם".
השתומם המלך: "כיצד תהרוג בחורה אלף איש? אך אם אתם רוצים לשלוח אותה, בבקשה!"
העמיד המלך אלף חיילים בשורה אחת מגניהם עליהם וחרבות בידיהם. הנערה מ"בני משה אשר מעבר לסמבטיון" לקחה בידה רצועה של תפילין והכתה בה את החיילים. ואלו נפלו מתים לפניה.
משראה המלך את עוצם כוחה החליט לשאת אותה לאישה ופקד להביאה מיד אל ביתו. את גזרת המלך אין להפר והנערה הובאה אל ארמון המלכות. אך היא לא איבדה את עשתונותיה ומצאה עצה כיצד להינצל ממלך זה. ומה עשתה? בכל ארוחה שאכל עת ביקש ממנה דבר מה, הייתה היא מגישה לו ההיפך ממה שביקש. התרגז עליה המלך וגירשה.
חזרה הנערה לארצה שמעבר לסמבטיון.

אגדת האח ואחות מ"בני משה"
בימים קדומים היו אנשי השבטים הערביים במרוקו נוהגים לצאת למלחמה נגד היהודים ולהרוג בהם הרג רב. ולמרוקו נזדמנו אז אח ואחות מן השבט היהודי "בני משה" אשר מקום מושבם מעבר לנהר הסמבטיון. והם יצאו למלחמה נגד המתקיפים והרגו המונים מהם. הערבים קראו ליהודי הגיבור בשם "שומר שבת".
באחד הקרבות, שבהם נחלו אנשי השבטים המקומיים תבוסה מכרעת, ראה הלוחם היהודי מן השבט "בני משה", כי טיפת דם נפלה על בגדו. ידע הלוחם, כי נטמא ולא יוכל לחזור אל שבטו. מה עשה? איבד את עצמו לדעת. ראו הערבים את היהודי מת, ולא מידם, קברו אותו בכבוד גדול ובנו בית גדול על קברו. מדי יום ביומו היו מתפללים על קברו, עד שהפכו את היהודי "שומר השבת" לקדוש מוסלמי.
גם אחותו של "שומר השבת" הייתה גיבורה וחזקה, והפילה חללים רבים מבין האויבים הערבים. אך כאשר ראתה את אחיה מוטל מת על האדמה, שלחה גם היא יד בנפשה.
גם לה בנו הערבים קבר מפואר הנחשב עד היום הזה למקום קדוש.
תגים של Technorati:‏ ,,,,,,,,

מתוך: עלון "ארשת" גליון מספר 1 פרשת בראשית תש"ע, שנה 35

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה