"נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הַיְקָרוֹת, הַדְלִיקוּ נֵרוֹת שַׁבָּת! הַשַּׁבָּת זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת בְּשָׁעָה 16:17". מוֹדָעָה כָּזוֹ הִתְפַּרְסְמָה בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁנִים מִדֵּי יוֹם שִׁשִּׁי בָּעַמּוּד הָרִאשׁוֹן שֶׁל הָעִתּוֹן הָאֲמֶרִיקָאִי הַנָּפוֹץ "נְיוּ יוֹרְק טַיְימְס". יְהוּדִיּוֹת רַבּוֹת קָרְאוּ מוֹדָעָה זוֹ וְיָדְעוּ מָתַי לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת, וְהֵן כַּמּוּבָן הֶעֱרִיכוּ מְאֹד אֶת הָעִתּוֹן, שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁהוּא עִתּוֹן שֶׁל גּוֹיִים, בְּכָל זֹאת הֶחְלִיט הָעוֹרֵךְ לְהַקְדִּישׁ מָקוֹם לְמוֹדָעָה עַל הַדְלָקַת נֵרוֹת.
רַק מְעַטִּים יָדְעוּ אֶת הָאֱמֶת.
הָאֱמֶת הִיא שֶׁלָּעוֹרֵךְ לֹא הָיָה שׁוּם עִנְיָן בְּמוֹדָעָה עַל הַדְלָקַת נֵרוֹת. מִסְפַּר שָׁנִים לִפְנֵי כֵן, בָּאָה מִשְׁלַחַת יְהוּדִית וְנִסְּתָה לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ לָשִׂים בְּעִתּוֹנוֹ מוֹדָעָה עַל הַדְלָקַת נֵרוֹת. הֵם הִסְבִּירוּ לוֹ שֶׁזֶּה חָשׁוּב לַיְּהוּדִים הָרַבִּים שֶׁקּוֹרְאִים אֶת הָעִתּוֹן, וְטָעֲנוּ שֶׁזֶּה יַגְדִּיל עֲבוּרוֹ אֶת מְכִירוֹת הָעִתּוֹן לַיְּהוּדִים. אַךְ הָעוֹרֵךְ לֹא קִבֵּל אֶת דִּבְרֵיהֶם. "לֹא!" הִסְבִּיר הָעוֹרֵךְ לַנָּצִיג הַיְּהוּדִי שֶׁיָּשַׁב מוּלוֹ "לֹא אוּכַל לְבַזְבֵּז מָקוֹם עַל מוֹדָעָה שֶׁמְּעַנְיֶנֶת רַק מְעַט יְהוּדִים. מָה אִכְפַּת לְקוֹרְאֵי הָעִתּוֹן שֶׁלִּי בְּאֵיזוֹ דַּקָּה יַדְלִיקוּ הַיְּהוּדִים נֵרוֹת שַׁבָּת? לְכוּ וּפַרְסְמוּ בְּעִתּוֹנִים שֶׁל יְהוּדִים...".
אַךְ הַנָּצִיג הַיְּהוּדִי לֹא וִתֵּר בְּקַלּוּת. "כַּמָּה עוֹלָה מוֹדָעַת פִּרְסֹמֶת בָּעַמּוּד הָרִאשׁוֹן שֶׁל הָעִתּוֹן?" שָׁאַל. "הוֹ, זֶה הַרְבֵּה. מוֹדָעָה קְטַנָּה תַּעֲלֶה לְפָחוֹת אַלְפַּיִם דּוֹלָר לְכָל פַּעַם. הֲרֵי הָעַמּוּד הָרִאשׁוֹן הוּא הָעַמּוּד שֶׁכֻּלָּם קוֹרְאִים, וְלָכֵן הַמּוֹדָעוֹת שָׁם הֵן הַיְקָרוֹת בְּיוֹתֵר" עָנָה הָאִישׁ. "טוֹב, אָנוּ נִבְדֹּק אֶת הַדָּבָר" עָנָה הַיְּהוּדִי.
לֹא עָבַר זְמַן רַב, וְהֻשַּׂג תּוֹרֵם, אִישׁ בַּעַל כֶּסֶף רַב, שֶׁלְּמַעַן פִּרְסוּם הַמִּצְוָה הִסְכִּים לְשַׁלֵּם אֶת הַסְּכוּם הֶעָצוּם. הוּא שִׁלֵּם לָעִתּוֹן כְּאִלּוּ עֲבוּר מוֹדָעַת פִּרְסֹמֶת אַלְפַּיִם דּוֹלָר לְכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ, וּבַשֶּׁטַח שֶׁהֻקְצָה עֲבוּרוֹ הִכְנִיס אֶת הַמּוֹדָעָה שֶׁעָלֶיהָ סִפַּרְנוּ לְמַעְלָה: "נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הַיְקָרוֹת, הַדְלִיקוּ נֵרוֹת שַׁבָּת. הַשַּׁבָּת זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת בְּשָׁעָה..."
עָבְרוּ הַשָּׁנִים. הַתּוֹרֵם נֶאֱלַץ מִסִּבּוֹת שׁוֹנוֹת לְהַפְסִיק אֶת הַתַּשְׁלוּם, וְהַמּוֹדָעָה חָדְלָה מִלְּהִתְפַּרְסֵם.
לִקְרַאת תְּחִלַּת הַשָּׁנָה הַלּוֹעֲזִית 2000, שֶׁהִיא מִסְפָּר עָגֹל וְיָפֶה, הֶחְלִיט עוֹרֵךְ הָעִתּוֹן לְהוֹצִיא עִתּוֹן מְיֻחָד. בָּעִתּוֹן הַמְיֻחָד הוֹפִיעוּ כַּתָּבוֹת מוּזָרוֹת מְאֹד. הַכּוֹתֶרֶת הָרָאשִׁית הָיְתָה: "מַמְשִׁיךְ הַוִּכּוּחַ עַל הַחֹק בְּעַד זְכוּת הַצְבָּעָה לְרוֹבּוֹטִים לְבֵית הַנִּבְחָרִים". כּוֹתֶרֶת אַחֶרֶת עָסְקָה בְּהִצְטָרְפוּת קוּבָּה לִבְרִית הַמְּדִינוֹת שֶׁל אַרְצוֹת הַבְּרִית. כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁקּוּבָּה הִיא מֵהָאוֹיְבִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל אַרְצוֹת הַבְּרִית, וְהַיְדִיעָה עַל הַהִצְטָרְפוּת שֶׁלָּהּ נִרְאֲתָה מַפְתִּיעָה בְּיוֹתֵר. כָּךְ כָּל הָעִתּוֹן הָיָה מָלֵא בִּידִיעוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת. אִם הִתְפַּלֵּאתֶם מַה פֵּשֶׁר הָעִתּוֹן הַמּוּזָר, צְרִיכִים הֱיִיתֶם לִרְאוֹת אֶת הַתַּאֲרִיךְ שֶׁבְּרֹאשׁ הַגִּלָּיוֹן – 1 בְּיָנוּאָר שְׁנַת 2100, כְּלוֹמַר כַּעֲבֹר מֵאָה שָׁנָה. הָיָה זֶה כַּמּוּבָן עִתּוֹן דִּמְיוֹנִי-עֲתִידָנִי, שֶׁכֻּלּוֹ פְּרִי דִמְיוֹנָם שֶׁל כַּתָּבֵי הָעִתּוֹן, וּמְנַסֶּה לְנַבֵּא מַה יִּקְרֶה עוֹד זְמַן רַב כָּל כָּךְ.
הַמּוּזָר הָיָה שֶׁבְּרֹאשׁ אוֹתוֹ עַמּוּד הוֹפִיעָה מוֹדָעָה מֻכֶּרֶת: "נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הַיְקָרוֹת, הַדְלִיקוּ נֵרוֹת שַׁבָּת! הַשַּׁבָּת זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת בְּשָׁעָה: 16:27". זֶה הָיָה כָּל כָּךְ מוּזָר וְלֹא שַׁיָּךְ לָעִתּוֹן הָעֲתִידָנִי הַזֶּה, שֶׁהַמּוֹדָעָה הַזֹּאת הִקְפִּיצָה כַּמָּה וְכַמָּה עִתּוֹנָאִים אֲחֵרִים. עִתּוֹנַאי עַקְשָׁן אֶחָד הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְעוֹרֵךְ הָעִתּוֹן וְשָׁאַל אוֹתוֹ בְּמַפְגִּיעַ: "אֱמֹר נָא לִי, מַה פֵּשֶׁר הַמּוֹדָעָה הַזֹּאת שֶׁל הַיְּהוּדִים שֶׁהִכְנַסְתָּ דַּוְקָא בָּעִתּוֹן הַחֲגִיגִי שֶׁל שְׁנַת 2100? הֲרֵי וַדַּאי הֶעָשִׁיר הַהוּא לֹא שִׁלֵּם לְךָ עַל מוֹדָעָה בִּשְׁנַת 2100?"
"לֹא, הוּא לֹא שִׁלֵּם" חִיֵּךְ הָעוֹרֵךְ "אֶת הַמּוֹדָעָה הַזֹּאת שַׂמְתִּי בְּעַצְמִי. רְאֵה, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם בְּעוֹד מֵאָה שָׁנָה בֶּאֱמֶת יִתְּנוּ זְכוּת בְּחִירָה לְרוֹבּוֹטִים. גַּם שְׁאָר הַיְדִיעוֹת שֶׁהוֹפִיעוּ בְּאוֹתוֹ גִּלָּיוֹן הֵן דִּמְיוֹן חָבִיב, וְאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מַה מֵּהֶן יִתְגַשֵּׁם וּמַה לֹּא. בְּדָבָר אֶחָד אֲנִי בָּטוּחַ: בַּ-1 בְּיָנוּאָר בִּשְׁנַת 2100, שֶׁהוּא יוֹם שִׁשִּׁי בַּשָּׁבוּעַ, מַה שֶּׁלֹּא יִהְיֶה, נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל תַּדְלֵקְנָה נֵרוֹת בְּשָׁעָה 16:27..."
(עפ"י סיפור ששמעתי מהנגן מוסה ברלין)
לתגובות והצעות לסיפורים: yikhat1@smile.net.il
מתוך עלון שבת בשבתו, פרשת ויחי תשע"א, גיליון 1353
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה