השיעור היומי
במשך שנים רבות ניהל הר"ר דוד גליק ז"ל מבני ברק את חנות המפות שבבעלותו באמונה וביושר. יותר משאהב את מלאכתו, אהב לסיים את יום עבודתו ולפנות לשיעורו היומי בבית הכנסת "אגודת רעים", אשר נמסר על ידי רב בית הכנסת, הרה"ג ר' שמחה קסלר זצ"ל. ר' דוד היה מן המסורים ביותר לשיעור יומי קבוע. הוא והשיעור היומי הפכו למקשה אחת, עד שלעיתים לא ידעו מכריו, אם הוא זקוק לדף היומי או שמא הדף היומי הוא שזקוק לו. שומעי השיעור הכירו היטב את דמותו החייכנית ואת אופיו העולז, אשר הוסיפו חן וגוון לשיעורו המרתק של הרב קסלר זצ"ל. שמונה. זו היתה השעה בה החל הרב קסלר זצ"ל למסור את שיעורו מידי ערב. שעה קודם לכן כבר החל ר' דוד גליק בהכנות לסיים את יום עבודתו, לקראת השיעור המיוחל, אשר סביבו חג יומו. יום קייצי אחד, אחר הצהרים, עמד ר' דוד בחנותו ושירת נאמנה לקוח אמיד, כך בכל אופן עשה אותו אדם רושם, לפי רשימת הקניות הארוכה שהחזיק בידיו. ר' דוד עלה וירד ללא הרף בסולם העץ הגבוה ששירתו מימים ימימה. "תביא, תקח, תראה, תושיט, תפתח, תסגור, תארוז, תחליף, תוסיף, תפחית", הורה הלוקח כהנה וכהנה, ור' דוד עומד וממלא את מבוקשו בסבר פנים יפות. לפתע, הבחין ר' דוד כי השעה שמונה קרבה והולכת. השמש נטתה על צידה, ומבעד לזגוגיות החנות החלו פסי צל ארוכים להתוות את דרכם על הארגזים הרבים שהיו פזורים על רצפת החנות, ור' דוד החל לסמן ללקוח באדיבות, כי עוד מעט קט עליו לסגור את החנות. הלה, כמי שאינו שם לב, המשיך להקריא מרשימתו הארוכה פריטים נוספים הדרושים לו.
רבע לשמונה. החלטי ונמרץ, סגר ר' דוד את קופתו בנקישה, חפן את צרור מפתחותיו בידו. "ר' יהודי. אני סוגר את דלת החנות על מנעול ובריח. כדאי, ר' יהודי, שתעברו לצידה השני של הדלת". הלה סירב להאמין למשמע אזניו. "וודאי אינך בעל העסק" הטיח בו בר' דוד. "לו היתה נודעת לו התנהגותך, היה משעה אותך מעבודתך באופן מיידי. אפילו בבנק לא מבקשים מלקוח שנכנס לפני שעת הסגירה לצאת מן הסניף". לא נעים, אבל ר' דוד הזכירו, כי עוד כשהוציא את רשימת קניותיו הארוכה מכיס מקטורנו הוא הודיעו, כי בשעה שבע וארבעים וחמש דקות דלת החנות תנעל. "חוץ מזה", חייך והפטיר, "אני בעל הבית". אולם, הלקוח בשלו, סרבן ועקשן, אינו מוכן להרפות מקשרי החבילות שנכרכו בקפידה. "יבוא כבודו מחר, אשמור למענו על כל החבילות והאריזות, כפי שהן עכשיו. איש לא יגע בהן". "לא", הסיט הלה את ראשו במרץ מצד לצד. "אני רוצה לקנות עכשיו". עשר דקות לשמונה. ר' דוד אינו מסוגל להעלות על דעתו שהוא עומד לאחר לשיעור היומי. "קח את מפתחות החנות!" פנה ר' דוד ללקוח ההמום, "בחר לך סחורה ככל אשר תחפוץ, ואחר כך נסתדר", סיים ר' דוד במהירות, השליך את צרור המפתחות העבה על השולחן ונחפז לצאת לדרכו. לא הספיק ר' דוד לעבור את מפתן דלת החנות, ולהפתעתו הוא הבחין, כי הלקוח שומט מידיו את כל קשרי החבילות ואץ רץ אחריו. "מה עכשיו?" תמה, שאל ר' דוד. "אני", השיב האיש כשחיוך על פניו, "נמנה על חוליית הביקורת של שלטונות המס. בית העסק שלך נכלל במדגם שנבחר באקראי לעריכת ביקורת מקיפה וקפדנית על אודות ניהול תקין של ספרי החשבונות. לשם כך ערכתי קניה בבית העסק שלך כדי לבדוק אם תרשום אותה כראוי בספרי חשבונותיך. כעת, ידידי, אסייע לך לסדר את כל החבילות במקומן, ואעזוב אותך לנפשך. נוכחתי שבעולם הערכים שלך יש דבר חשוב יותר מכסף. אנשים כמוך לא צריך לבדוק".
מתוך: מאורות הדף היומי, גיליון 555
שליחות לאיראן
כיצד ניצלו הקהילה היהודית מעונש חמור בתקופת המהפכה החומייניסטית
הרב יהודה אזרחיאן
כשנה לפני המהפכה החומייניסטית פתח הרבי במבצע הצלה סודי לחלץ ילדים יהודים מאיראן. על-ידי שלוחים מיוחדים שהגיעו לאיראן, חולצו למעלה משלושת-אלפים ילדים בטרם פרצה המהפכה. גם לאחר שפרצה, בפעילות סודית ושקטה יחד עם הקהילה היהודית, חולצו ילדים רבים נוספים.
בכתבה שלפנינו סיפור שהתרחש עם שני שלוחים ששלח הרבי לאיראן. המערכת.
כשנה לפני שפרצה המהפכה באירן הגיעו אליה שני שלוחים של הרבי מליובאוויטש על-מנת להדפיס את ספר התניא. (הרבי מליובאוויטש קרא להדפיס את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד, בכל מקום. עותקים של ספר התניא נדפסו באלפי מהדורות לאור קריאה זו). ועד הקהילה אכן החליט להדפיס את התניא בהרבה עותקים ולחלק אותם לכל יהודי הקהילה.
הספר נמסר לדפוס, אולם הליך ההדפסה התעכב ונמשך זמן רב, ובינתיים התחוללה המהפכה וחומייני עלה לשלטון. כשהתחדשה פעילות ועד הקהילה ואני הייתי אחראי לפעילותה הרוחנית, השתדלתי להוציא מבית-הדפוס את כל ספרי התניא ולהביאם לספריית ועד הקהילה. שם, באולם הגדול של הספרייה, הם אוחסנו באופן זמני בערימה לא מסודרת.
באותה תקופה הכריזה ממשלת המהפכה על חוק חדש בשם 'חוק הטיהור'. פירושו של החוק היה שכל אזרח איראני וכל מוסדות הציבור חייבים בתוך שלושים יום לבער את כל המסמכים, הניידות והספרים שברשותם ואשר עליהם מופיעים סמל המלוכה, סמל כורש, שמו של השאה, וכל כיוצא בזה.
החוק קבע שכל מי שיימצא ברשותו לאחר חודש ימים מסמך כלשהו או ספר עם אחד מהסמלים הנ”ל ייענש במלוא חומר הדין. ואם יתברר כי לא השמיד את הסמלים בזדון – דינו מוות.
אנחנו בוועד הקהילה, ניצבנו לפני בעיה מאד קשה: ברשותנו היה ארכיון בן למעלה ממאה שנה ורוב-רובם של הניירות, המסמכים והספרים נשאו גם את סמל הכתר וגם את שם השאה והמלוכה בראש המסמכים. לדוגמה, היו גם ברשותנו הרבה מטבעות זהב מיוחדות שהקהילה הנפיקה לרגל הכתרת המלך ולרגל חגיגת 2500 שנה להכתרת כורש. בצידו האחר של המטבע היה סמל המנורה ואילו בצידו השני סמל המלוכה, כורש או הכתר, וכדומה.
מבחינה ערכית היה קשה לנו מאוד להשלים עם ביעור ו’טיהור’ כל הספרייה העצומה והגנזך הענקי, אולם גם לאחר שנאלצנו להשלים עם הגזירה הזאת מחוסר ברירה, לא היתה כמובן שום אפשרות לבצע את הדבר בפרק זמן כה קצר.
בסוף החודש, בטרם הספקנו לבצע את המשימה, נכנס אלי לפתע ללשכתי המזכיר ומודיע, כי זה עתה הגיעו בפתאומיות שני מפקחים מטעם הממשלה, וברצונם לערוך ביקורת במשרדים ולבדוק אם מילאנו אחר 'חוק הטיהור'.
אימת מוות נפלה עלי. ידעתי באותו רגע שאני מחוסל וכי סכנה גדולה נשקפת לקהילה היהודית כולה. אמרתי וידוי, שמע-ישראל, והכנתי עצמי לצידוק הדין. כשנכנסו המפקחים לחדרי הייתי מבוהל עד מוות. משום מה לאחר שביקשו להתחיל בביקורת, עלה בדעתי לקחת אותם קודם כל לאולם הספרייה.
המראה הראשון, הבולט, שנגול למול עיניהם שעה שנכנסו לאולם הספרייה, היו ערמות ספרים שהיו זרוקים שם בכל הפינות בצורה בלתי מסודרת. אחד מהמפקחים התכופף ולקח אחד מהספרים הללו, היה זה ספר התניא. המפקח שאל אותי איזה ספר זה ואני סיפרתי לו על בעל התניא, על תנועת חב"ד, על רבי ישראל בעל-שם-טוב ועל החסידות. ציינתי כי זהו אחד מספרי היסוד של תנועה זו. הוא פתח את הספר וביקש להסביר לו מה כתוב בדף שפתח, היה זה בדיוק הדף הראשון של 'שער היחוד והאמונה'. תרגמתי וביארתי לו את כל העמוד הזה, מתחילתו ועד סופו. כשסיימתי, סגר המפקח את הספר, נישק אותו ואמר בקול: "במקום שיש ספרים כאלה ואדם שאחראי על מקום כזה, אין צורך באף ביקורת נוספת"!
עמדנו שם כחולמים. כשהספקתי להתאושש מהפתעתי והתרגשותי, אמרתי לו בטרם ניפרד, כי עם כל הכבוד היינו מאוד שמחים לו היה חותם בספר האורחים שלנו על ביקורו. הוא נענה מיד וכתב בספר האורחים: ביום זה וזה ביקרתי במשרדי הקהילה, בדקתי ואישרתי כי הכל כשורה.
בשבת הקרובה, בבית הכנסת, חגגה עמי הקהילה כולה את נס ההצלה, בזכות ספר התניא קדישא.
מתוך: "בית חב"ד" -
http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/623412
The content in this page is produced by Chabad.org, and is copyrighted by the author and/or Chabad.org. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you do not revise any part of it, and you include this note, credit the author, and link to www.chabad.org. If you wish to republish this article in a periodical, book, or website, please email permissions@chabad.org.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה