השעה הייתה שעת ליל מאוחרת. הרחוב היה שקט וחשוך ואיש לא היה בחוץ. אמרתי שלא היה אף אחד בחוץ? סליחה, טעיתי. איש אחד כן היה שם. הולך בצעדים קטנים ואיטיים, גוו כפוף ועיניו העצובות מביטות לרצפה. אין לו למה למהר, הוא מעדיף לדחות את החזרה הביתה ככל שיוכל.
"אני אדם חסר מזל," חשב בעצב "עוד יום עבר ושוב הפסדתי את כל כספי. עוד יום חלף, ושוב אין לי במה להאכיל את הילדים. עוד יום ועוד יום ועוד יום ..."
אתם מבינים? הוא מפחד לחזור הביתה! הוא מתבייש להביט בעיניים של הילדים הרעבים שלו ולהגיד להם שאין. פשוט אין אוכל.
מסכנים.
זעליג (נו, ככה קוראים לאיש) ממשיך להסתובב ברחוב, הלוך ושוב והוא כבר לא יודע מה לחשוב. הוא הולך וחושב, חושב והולך ו.. וואו! מה זה? מה הוא רואה? דלת החנות לכלי בית של שמריהו הזקן. לא מתאים לו, לזקן הקפדן, להפקיר כך את החנות. הוא נכנס פנימה ורואה שהקופה של החנות מלאה ופתוחה גם היא.
"זו ההזדמנות שלך," לחש לו קול קטן ומכוער בליבו. "אסור!" קולו של זעליג היה תקיף, "זה גזל!"
"אבל הילדים שלך רעבים..." הקול הקטן היה נודניק גדול וניסה בכח לשכנע אותו לגנוב. זעליג פתח את הקופה, הביט במטבעות ולקח שמונה עשר אגורות.
"רק זה?" התאכזב הקול הקטן. אבל, זעליג לא התכוון לגנוב, חלילה. הוא רשם בפנקסו שהוא חייב לשמריהו שמונה עשר אגורות. באגורות האלה הוא יקנה רק לחם לילדים, שיישבעו. והם כל כך שמחו!
ובחוץ, בשכונה, כולם דיברו אודות הגניבה המוזרה שהייתה בלילה.
שוב הגיעה הלילה, שוב מתהלך זעליג מהורהר ברחוב והמחזה של ליל אמש חוזר על עצמו. דלת חנות פתוחה, קופה מלאה, זעליג נוטל 18 אגורות ויוצא חרש.
"אני אחזיר הכל!" הוא לוחש לחתול אחד שעבר שם.
אחרי כמה לילות כל העיר כבר יודעת על הגנב המוזר. איזה מן גנב זה שלוקח רק 18 אגורות? והשמועה הגיעה עד למלך שציווה מיד לשלוח שוטרים שיישמרו על החנויות בלילות וייתפסו את הגנב. המלך החליט שחייבים לתפוס את הגנב שמשגע את כל העיר, ואם שוטריו וחייליו לא מצליחים במשימה יצא הוא בעצמו. הוא לבד בגדים של איש פשוט והסתתר כל הלילה בפינת הרחוב.
זעליג כלל לא ידע מכל הבלאגן שהוא חולל בעיר, הוא כבר התרגל למצוא מידי לילה חנות פתוחה, להיכנס ו...
"פסססטט, עצור!" לחישה רמה הקפיצה אותו "הנה אתה גנב קטן... אני צריך את העזרה שלך".
זעליג כ"כ נבהל הוא ניסה לברוח אבל האיש החזיק אותו בכח.
"אם לא תעזור לי, אסגיר אותך למשטרה ותשב שנים ארוכות בכלא!" איים עליו האיש וזעליג נאלץ להיכנע. האיש סיפר לו שגם הוא גנב, והוא יודע שבחדר המלך, מתחת למיטתו נמצאת כספת עם ה-מ-ו-ן כסף ובגלל שזעליג רזה ונמוך הוא יוכל להיכנס מבעד לחלון, להביא את האוצר והם ייתחלקו בשלל. לזעליג לא הייתה ברירה והוא טיפס על החלון ונכנס לחדר. אחרי כמה דקות הוא כבר יצא ולא היה לו ביד כלום!
"למה לא הבאת?" כעס עליו האיש. זעליג סיפר לו בעיניים מבוהלות שהוא שמע שתי משרתים של המלך מתכננים להרעיל אותו. "עזוב את הכסף, אנחנו חייבים לספר למלך ולהציל אותו!"
האיש, שזעליג לא ידע שזה המלך בעצמו הבטיח לטפל בעניין.
למחרת, הגיע משרת הדור לבוש ומסר לזעליג מכתב ותיבת עץ ענקית.
"גנב יקר!" נאמר באיגרת "כבר זמן רק חיפשתי מישהו נאמן וישר שאפקיד בידיו את רכושי ורק אתמול בלילה מצאתי, אותך. בהוקרה, הגנב השני- המלך".
יומיים לאחר מכן סיפרו כל בעלי החנויות, שבחנותן הפתוחה מצאו שמונה עשר אגורות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה