(הסיפור הבא מבוסס על סיפור מתוך הספר "סיפורי חסידים מהשואה" של פרופסור יפה אליאך)
בעיירה דנציג התגורר לו רב מכובד שנהג ללכת בכל בוקר לטיול רגלי ברחבי העיר. במהלך הליכתו הוא היה נוהג לקדם את כולם - גברים, נשים וילדים - בחיוך ובאיחול "בוקר טוב."
בקצה העיירה התגורר לו אזרח גרמני שהיה נתקל ברב לעתים תכופות. "בוקר טוב, הר מולר!" היה קורא לעברו הרב, והוא בתגובה היה מחייך וקורא "בוקר טוב, הר רבינר!"
מלחמת העולם השניה פרצה. שוב לא יכל הרב להסתובב חופשי ברחובות העיירה. הר מולר לבש את מדי האס. אס. ונעלם מהעיירה. כמו יהודים רבים אחרים מפולין, הרב איבד את משפחתו במחנות ההשדמה של טרבלינקה, ולאחר זמן לא רב גם הוא הועבר לאושוויץ.
הוא ירד מהרכבת ישירות אל הסלקציה הידועה לשמצה. "ימינה, שמאלה, ימינה, שמאלה!" קרא גרמני בקול מתכתי עבה כשבקור רוח הוא שולח את הזקנים והחלשים למוות בטוח. הרב ידע היטב כי בגילו ובמצבו הרפואי המתדרדר הוא הולך להישלח ישירות אל תאי הגזים, והחל למלמל בשקט את הוידוי.
תורו קרב. הוא הביט לרגע בפניו הקשוחות של הגרמני. ללא מחשבה נפלט מפיו "בוקר טוב, הר מולר!"
הגרמני עצר לרגע. זיק של אנושיות ניצת בפניו המרושעות. "בוקר טוב, הר רבינר" הוא השיב, כשהוא מחווה את ידו ומורה לרב לפנות - ימינה.
מתוך אתר בית חבד
בוקר טוב, הֶר מולר - סיפורים מדורות עברו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה