הרב יצחק זליג מורגנשטרן מסוקולוב, שהיה כאמור נואם חריף שריתק אליו את כל שומעיו נודע גם כן בחדות לשונו וביכולתו לרתק אליו שומעים רבים באמרות שפר.
באחד המקרים, נכח באסיפה של אגודת ישראל יחד עם האדמו"ר מגור שאותו העריץ ועם רבנים נוספים. השמיע האדמו"ר מגור את דעתו בנושא מסוים ואחד הנוכחים ניסה לדחות את דבריו. מיד התרומם הרבי מסוקולוב מכיסאו, לא ביקש את רשות הדיבור ואמר: "דרך ארץ בפני הרבי מגור, יש לו עשרת אלפים חסידים שאינם מניחים תפילין ואינם צמים ביום כיפור...". באולם השתררה מתיחות לשמע דבריו חסרי הפשר אולם הרבי פירש מיד: "יש לו רבבת חסידים שטרם הגיעו למצוות וממילא אינם מניחים תפילין ואינם צמים ביום הקדוש...".
בחריפותו ידע גם 'לקטול' את אותם שמתחפשים לאנשי מעלה אולם הם ריקים מתוכן. ללא רחם היה קורע את המסוה מעל פני צבועים ויהירים שדימו לרכוש את אהדתו ולגנוב את דעתו. פעם אחת שלח לו אחד הרבנים מאמריקה את ספרו שהדפיס והוסיף במכתב שליוה לספר: "יעבור נא הרבי על הספר ויכיר את מחברו כי 'הספר זה האדם'. דפדף הרבי בספר ומיד השיבו: "תודה בעד הספר ובאמצעותו חושבני שהכרתי היטב את המחבר והרי הסימנים: עב כרס, מנופח מאוד, הכל שמן, ותוכנו אפס..."
פעם אחת הגיע אליו עשיר מופלג שהיה ידוע כקמצן והתאונן בפניו כי שונאיו מעלילים עליו שאינו תורם לצרכי צדקה. "אני נותן הרבה", אמר, "אבל רק בחשאי, מתן בסתר...". השיבו הרבי בחיוך: "פלאי פלאים! החטאים שאתה עושה בינך לבין עצמך, בסדר גמור, מתגלים לכל, ורק צדקה שאתה עושה עם אחרים אינה מתגלה..."
עשיר אחר שירד מנכסיו נכנס אליו יום אחד ותינה את צרותיו ואמר: אין לי מנוחה יומם ולילה. עד כדי כך שאיני יכול אפילו להתפלל במצב כזה...השיב לו הרבי: "שנינו במכת סנהדרין שביקש נבוכדנאצר לומר שירה, בא גבריאל וסטרו על פניו. שאל הסבא הרבי מקוצק: וכי לא רצו בשמים לשמוע את שירתו? אלא שרצו לראות איך הוא שר אחרי סטירת לחי. את תפילתך מתוך רוחב הדעת שמעו כבר בשמיים ועתה רוצים לשמוע את תפילתך מעוני ומדוע לא תתפלל?..."
מתוך עלון ישע שלנו, פרשת וירא תשע"א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה