חסידים מספרים על הצדיק ר' דוד מלעלוב שבערב יום הכיפורים בדרכו מהמקווה לבית מדרשו של רבו החוזה מלובלין לתפילת כל נדרי, שמע תינוק בוכה. נכנס ר' דוד לבית ומצא תינוק מוטל בעריסה יחידי מפני שאביו ואמו הלכו לבית הכנסת והניחוהו לבדו. שידלו הצדיק בדברים ונענעו עד לאחר התפילה. רק כשחזרו אביו ואמו ומצאוהו יושב ומנענעו, התפנה ר' דוד להתפלל ביחידות. שיותר היה חשוב בעיניו למנוע צערו של תינוק מלהתאחד בתפילה עם הציבור בערבו של היום הקדוש. מעשה כזה בגרסאות שונות מסופד על כמה מאדמו"רי החסידות, אבל לא רק עליהם.
על ר' ישראל סלנטר מייסד תנועת המוסר מספרים, שפעם אחת בדרכו לבית הכנסת לכל נדרי, ראה בהמה של נכרי תועה בשדה והבחין שהיא מצטערת, טרח עמה והוליכה דרך אבנים וצרורות, שדות וגנים. בתוך כך המתין לו הציבור. כיוון שלא בא יצאו לחפשו ומצאוהו עומד וטורח עם הבהמה להכניסה לרפת של בעליה.
כיוצא בזה, מספרים תלמידיו של הרב עמיטל זצ"ל על מעשה שהיה שגור בפיו וחוזר ומספרו לעתים תכופות: מעשה באדמו"ר הזקן ר' שניאור זלמן מלאדי שהיה יושב ולומד תורה עם בנו, לפתע נשמע מהחדר הסמוך קול בכיו של תינוק. קם האדמו"ר ממקומו והלך להרגיע את התינוק. מששב, ראה שבנו עדין שקוע בעיונו מבלי ששמע כלל את קול הבכי. העיר האב הזקן לבנו שגם בשעת עיסוק בתורה על הלב להיות פתוח ועל האוזניים להיות כרויות לקול בכי של תינוק.
לא בכדי היה הרב עמיטל חוזר על הסיפור, הוא רצה ללמד את תלמידיו שעֶסק התורה כמו גם רגשי קודש של דבקות בה' אינם אמורים לדכא את רגשי הלב הפשוטים, את השכל הטבעי והמוסר העצמי. דרך ארץ קדמה לתורה, לא רק במובן של פיגום שלאחר שהעפלת עליו לקומה העליונה של תורה אפשר להסירו. דרך ארץ היא אמנם רק קומה ראשונה, אבל עם הסרתה חלילה הבניין כולו יתמוטט.
מתוך עלון מעט מן האור לפרשת וירא תשע"א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה