ישבנו כהרגלנו בשיעור דף היומי שמתקיים בשכונת רמות בירושלים. בימים האחרונים הצטרף אלינו משתתף הדור בלבושו, שבעיקר הקשיב - ולפעמים גם היה מתערב. באחד הימים, עם סיום השיעור, התעניינתי אצלו 'מנין מגיע יהודי'? והאם הוא מתגורר בשכונה?
הסתבר שאחת הוילות היוקרתיות ביותר בשכונה שייכת לו, והוא נוהג לשהות בה בימי הקיץ. במשך כל השנה הוא מתגורר בחו”ל ומנהל שם את עסקיו הפוריים. במהלך אותה שיחה שיתף אותנו בקצרה בסיפור חייו: כיצד הפך ממוכר גרביים לביזנסמן!
בצעירותו ידע עוני אמיתי, פרנסתו המדולדלת התבססה על מכירת גרביים בשוק. לימים התגלגל לגרמניה, שם החל לעבוד כסוכן של מכשור למרפאות שיניים. כדי לעסוק בזה הוא לא נזקק להכשרה רפואית, אלא להתמצאות בסוגי המכשור השונים. מצויד בידע הנצרך
עבר בין המרפאות כדי לשווק את הסחורה. לא הייתה זו עבודה קלה, אבל מכניסה הרבה יותר מאשר מכירת גרביים...
בשלב זה של סיפורו החל קולו להיסדק. גרונו נעשה נחר והוא אמר:
“לא ייאמן! לא ייאמן כיצד הקב”ה, בהשגחתו הפרטית, שלח לי עושר לתוך הידיים שלי!”
הבחנו בדמעות זולגות על לחייו והוא המשיך:
“יום אחד הגעתי עם משאית גדולה לבית חרושת ענק שמייצר ציוד רפואי. הייתה לי שם הזמנה של 50 אריזות. הפועלים העמיסו את הסחורה ואני עסקתי בענייני. בתום העבודה הגישו לי חשבונית על 50 ארגזים. שילמתי, חתמתי ופניתי למשאית”.
לפני שעלה מיודענו ל'קבינה' של הנהג, הציץ כהרגלו הצצה חטופה בתא הסחורה, לתדהמתו גילה שהיא עמוסה. מניסיונו ידע שחמישים אריזות לא תופסים כל כך הרבה מקום. “יש כאן הרבה יותר קרטונים ממה שהזמנתי!” הרהר. ניגש לבדוק ובחישוב מהיר גילה את הטעות: הפועלים החליפו 50 ב-500 והניחו לו סחורה בכמות של פי עשר!
“לא חשבתי פעמיים וניגשתי אל בעל המפעל, מר הרמן (שם בדוי) שישלח מיד פועלים לרוקן את המשאית - שהרי אני לא איהנה מן הגזל! בעל המפעל לא האמין שתיתכן טעות כה גדולה, ולאחר שכנוע הצטרף אלי לחשבן את כמות הארגזים. במהרה גילה את הטעות המרה!”
הפועלים מיהרו לרוקן את המשאית, אך כאן לא מסתיים הסיפור אלא רק מתחיל:
“בעל המפעל מאוד התלהב שהודיתי על האמת. הוא ידע היטב איזה רווח גדול יכולתי להרוויח! ואילו אני כלל לא היססתי בעניין אפילו לרגע אחד. לאחר שהפועלים סיימו את מלאכתם ביקש ממני להצטרף אליו. הכניס אותו למחסן גדול בו היו מונחים מספר רב של אריזות פתוחות”.
“מדובר היה במוצרים שונים, שכבר לא היו באריזתם המקורית והמפעל לא יכל למכור אותם כסחורה רגילה. בעל המפעל אמר: כל כך נהניתי לראות את יושרך, החלטתי לתת לך את כל הסחורה הזו במתנה”. זה אמנם היה שווה פחות מ-450 האריזות שהורדו מהמשאית, אך זה עדיין היה שווה. שווה הרבה מאוד!
ושוב החלו הפועלים להעמיס, הפעם סייע בידם מיודענו בנפש חפצה...
בעבודתו כסוכן מכירות, הצליח לשווק את כל העודפים הללו במחירים טובים. וכך החל לעלות על דרך העושר: ”רווח עצום היה לי באותה שעה, וכל זה בטוחני שהשם יתברך שלח לי משום שהודיתי על האמת והתרחקתי מן הגזל. אבל זו עדיין הייתה רק תחילת הדרך!”
***
“כעבור זמן לא רב הזדמנתי במסגרת עסקיי, למפעל מסוים. רציתי להזמין שם אביזרים שונים. בעודי משוחח עם בעל המפעל ומפרט את המוצרים אותם אני מעוניין להזמין, הוא עצר את דיבורי ושאל לשמי. אמרתי את שמי וראה זה פלא; הוא קם ממקומו בהתרגשות והודיע:
“לך אני נותן מחירים אחרים!!! מפני שאתה אדם מיוחד!”
”כבר אספר לך כיצד אני יודע זאת!...”
מסתבר שבאותה תקופה התקיים כינוס מדעי גדול, בו השתתפו מרבית מנהלי החברות שמייצרות אביזרים לרופאה אורתודנטית במדינה. אחד מהנואמים בכינוס היה מר הרמן, מנהל המפעל שניצל מנזק בזכות ישרותו של הסוכן. מר הרמן בחר לספר בפני כל הנוכחים את ההתרחשות עם הסוכן היהודי שלו וסיים בהתרגשות רבה: “מימי לא טעיתי טעות כזו, ומימי גם לא השיבו לי סחורה בערך כזה גבוה”.
“חברי” - פנה מר הרמן לקולגות שלו - “אם יצא לכם לעשות עסקים עם הסוכן הזה, תנו לו את המחירים הזולים ביותר שיש באפשרותכם - זה מגיע לו!”
“ומאז” - סיים מיודענו את סיפורו בהתרגשות “בכל מפעל בו ביקרתי הכירו אותי בזכות מר הרמן, ונתנו לי סחורה במחירי הפסד.
ממוכר גרביים הפכתי לעשיר, ובכל שקל ודולר אני מרגיש שהוא מאת השם והכל בזכות אמירת אמת והתרחקות מגזל!”
נשלח ע”י מ.א.נ. ירושלים
סיפור על החפץ חיים ואמירת נשמת כל חי
להודות, להלל ולשבח...
סיפר הגאון רבי יחזקאל אברמסמקי זצ”ל, כי בימי צעירותו נזדמן לו פעם ללון באחד מבתי המלון בעיר. והנה השכם בבוקר הופתע לשמוע כי מעבר לקיר החוצץ בין חדרו לחדר שכינו, בוקע קול של יהודי האומר תפלת “נשמת כל חי” במתיקות רבה ומתרגם בשפת האידיש מילה במילה את כל ההודאות והתשבחות בהתלהבות
גדולה ובבכיות מרטיטות עד שהזדעזע כולו.
למחרת בבוקר נודע לו כי בחדר הזה התאכסן בעל ה”חפץ חיים”. וכך היה רגיל לנהוג בכל לילה, להביע תשבחות והודאות לפני ה'.
מתוך: איש לרעהו, ח' תשרי תש"ע, גיליון 604
