מתוך בית דוד, פרשת כי תשא תשע"א
תגים של Technorati: גדולי אשכנז,ספרד,תחנון,סוכה,שמיני עצרת,הרי"ף,קומת קרקע,הרמת קול,אכילה,שבת,חידות הלכתיות,טריוויה יהודית
הצגת רשומות עם תוויות תורה. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות תורה. הצג את כל הרשומות
יום ראשון, 20 בפברואר 2011
יום שלישי, 28 בדצמבר 2010
יום חמישי, 3 ביוני 2010
חידות הלכתיות: ברכה,צדקה לגוי,סעודה לאחר,ברכת עני,עסוק חייב,5 אחיות, 7 אנשים
בית דוד, שלח תש"ע
תגים של Technorati: חידות הלכתיות,טריוויה יהודית,ברכה,איסור תורה,איסור דרבנן,אחיות,העולם,צדקה,מלווה מלכה,תענית נדבה,מוצאי שבת,עני,עשיר,שהחיינו,עסוק
יום חמישי, 20 במאי 2010
יום ראשון, 16 במאי 2010
יום חמישי, 6 במאי 2010
חידות הלכתיות:מותר לרמות?, ל"ה לעומר,כתיבת תארים,עד לא נאמן,גנב זוכה,600 סדרי משנה
מתוך בית דוד פרשת בהר בחוקותי תש"ע
יום שלישי, 4 במאי 2010
סיפור ומוסר השכל: איך ומתי לקיים מצוות תוכחה?
מתוך אתר הלכה יומית מפסקי מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א
והנה בשבוע שעבר, עמדנו על מעמדו המיוחד בהלכה של מי שהוא מחלל שבת "בפרהסייא", כלומר, שחילל שבת בפני עשרה מישראל, שאז הוא נחשב כמחלל שבת ממש, שהיין שלו אסור בשתיה. מה שאין כן אם לא חילל שבת אלא בפני מעט אנשים. ועל כן נזכיר מעשה נחמד, מהנהגתו של חסיד שבכהונה, מרא דארעא דישראל, רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. שפעם אחת בליל שבת, התגודדו קבוצת בחורים מאחת הישיבות הותיקות בירושלים, על יד ביתו של הגאון במרכז העיר. כאשר סיים הרב את תפילת השבת, שלח את משמשו שיבדוק מה רצונם של הבחורים. והללו זעקו לעבר השמש, כי הנה חילול שבת מתרחש כעת ברחוב קינג ג'ורג', כאשר יהודי פרץ גדר והוא מוזג קפה בבית הקפה שלו בעיצומה של השבת! ועל כן דורשים אנו כי הרב הראשי יבא עמנו כעת לבית הקפה למחות על חילול שבת קדשנו! שמע זאת השמש, והעביר את הידיעה לרבו. שמע הרב, ושתק, וצוה על בני ביתו להסב עמו לסעודת השבת, תוך כדי קריאות גנאי מפי בחורי הישיבה, שזעקו כי כעת רואים הכל שלרב קוק לא איכפת ממצבה הרוחני של ירושלים. וכך המשיכו בדבריהם, לקיים מה שנאמר "יגודו על נפש צדיק, ודם נקי ירשיעו".
לאחר שהסתלקו הבחורים מפתח ביתו של הרב, ביקש הרב ממשמשו לסור עמו לבית הקפה. שאל אותו השמש, בשביל מה רוצה רבינו ללכת לשם? ענה לו הרב, מה זאת אומרת? יהודי מחלל שבת ופורץ את גדר השבת בירושלים! פלטרין של מלך! ואני לא אלך למחות בו ולנסות לשכנעו לחדול ממעשיו?
עמד השמש נדהם ושאל את הרב, אמור לי רבי, אם כך היא דעתו של הרב, שיש למחות בידו של מחלל שבת זה, אם כן, מדוע לא התלווה הרב לחבורת הבחורים שהיו כאן קודם? מדוע נתן הרב פתחון פה בידם, לומר לכולם שלרב קוק לא איכפת ממצב הדת? נענה לו הרב, חייך, שרציתי ללכת איתם, אבל אז חשבתי שאם נלך כולנו יחד, הרי שאם עד עתה היה אותו מוזג קפה "מחלל שבת", הרי שעתה יהפוך להיות "מחלל שבת בפרהסיא", שהרי אנו יותר מעשרה יחד, לכן לא הסכמתי ללכת, עד עכשיו! הלך הרב והוכיחו בניחותא כדרכה של תורה. זכר צדיק לברכה.
תגים של Technorati: הרב קוק,הרב עובדיה יוסף,הלכה יומית,הלכה,מצוות תוכחה,מוסר השכל,סיפור ומוסר השכל,פרהסיה,שבת,חילול שבת,הוכח תוכיח את עמיתך,פורץ גדר
יום חמישי, 29 באפריל 2010
חידות הלכתיות: גנב מזכה הרבים, פעמיים כתובה, כלאיים והכרם לא נאסר, 6 סדרי משנה? ועוד
מתוך בית דוד פרשת אמור תש"ע
יום רביעי, 28 באפריל 2010
יום חמישי, 22 באפריל 2010
סיפור – חכמת הרב וההלוואה שלא היתה
ומעשה נפלא היה לפני כשלשים שנה בבית דינו של הגאון רבי יצחק וייס זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית בירושלים, שבאו לפניו שני בעלי דין, האחד טוען שחבירו חייב לו סכום כסף גדול של כמה עשרות אלפי דולרים, וחבירו מכחיש בכל תוקף את כל ענין ההלוואה.
פנה הגאון אל התובע ושאל אותו, האם יש לך איזו ראיה לדבריך שחבירך חייב לך כסף? מיד הוציא התובע מחיקו שטר, שעליו כתוב במפורש כי הנתבע חייב לתובע סכום כזה וכזה, ובסיום הדברים מתנוססת חתימת ידו של הנתבע כמות שהיא. קרא אליו הגאון את הנתבע ושאלו, האם זו חתימת ידך? נענה הנתבע, אכן כן, באמת היא חתימת ידי, אך עדיין אני מכחיש את כל ענין ההלוואה, וגם על השטר איני זוכר שחתמתי מעודי.
והנה על פי הדין הפשוט, היה לו להגאון לחייב את הנתבע מיד בכל סכום ההלוואה, שהרי שטר הוא ביד התובע, ואף הלווה מודה כי היא חתימת ידו. אך הגאון שם לבו מתוכן הדברים, כי התובע נראה כאיש רע מעללים, ואילו הנתבע, דבריו דברי אמת ניכרים. ועל כן קשה היה לו להגאון למצוא פתח לזכות את הנתבע, ומצד שני לא רצה לחייבו. אך אפילו הנתבע עצמו לא ידע להסביר כיצד חתימת ידו המורכבת מופיעה בשטר שביד חבירו. לכן ביקש הגאון אב בית הדין, לדחות את הדיון בשאלה עד למחרת בבוקר. עד אז אמר, מקוה אני שיתן ה' חכמה בלבי לשפוט בצורה נכונה.
למחרת בבוקר, עת המתינו שני בעלי הדין בחדר ההמתנה לבית הדין, הגיע שליח מאת אב בית הדין, הגאון הרב וייס, וביקש מהנתבע שיילך מיידית לביתו, ויביא משם את אחד הספרים אשר לו. שמע הנתבע את הבקשה המוזרה, הלך לביתו, לקח את אחד הספרים מהארון, וחזר לבית הדין.
כשנכנסו בעלי הדין לפני הדיינים, ביקש הגאון הרב ויס מהנתבע לראות את הספר שבידו. הגיש הנתבע את הספר לרב, והנה רואה הרב, כי דרכו של הנתבע לחתום את שמו בעמוד החַלַק הראשון שבספרים שלו, אך לא בראש הדף כדרך שחותמים רוב העולם, כי אם בסופו. שאל הרב את הנתבע, האם השאלת מימיך ספר לתובע?, הרהר הנתבע מעט, ומיד נזכר, כן, לפני כשנה השאלתי לו ספר אחד ועדיין לא קיבלתי אותו בחזרה.
דרש הרב במפגיע משליח בית דינו, שיתלווה לתובע לביתו, ויביא משם את אותו הספר ששאל מחבירו. כאשר הגיעו עם הספר בידם, ראו כולם כי הדף הראשון של הספר גזור, ואילו השטר שהציג התובע בבית הדין אינו אלא אותו הדף, בתוספת תוכן השטר כפי יד דמיונו של התובע רע המעללים.
זו חכמתו של גאון וצדיק, שנזהר שלא למהר בדין, וזכה לפסוק על פי קו האמת והיושר. וממנו יראה כל אדם וכן יעשה, שגם בביתו ובכל ההחלטות החשובות בחיים, לא יהיה זריז נחפז להחליט על מעשיו, אלא יכלכל דבריו במשפט, במתינות ובנחת, שאז יש לקוות, שההחלטה שתתקבל תהיה נכונה יותר.
מתוך: הלכה יומית
סיפור ומוסר השכל – מתי לא להחמיר
כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, כי בימינו אלה, לשמחתינו רבו בעלי תשובה השבים בכל לבם לתורה למצוות ולמעשים טובים. אך יש כאלה אשר הקצינו מאד, מן הקצה אל הקצה, ומפני חוסר ידעתם בתורה, והתנהגותם בקצוניות רבה (בדברים שאינם מן הדין כלל), גורמים להפרת השלום בבית, ובפרט אלה אשר אין להם פנאי ללמוד הלכות כדת, ומתנהגים בחומרות יתירות, ולא זו הדרך ולא זו העיר. אשר על כן אנו אומרים בתפילה, "השיבנו אבינו לתורתיך, וקרבינו מלכינו לעבודתך, והחזירינו בתשובה שלמה לפניך", שרק על ידי לימוד התורה וההלכה יוכלו לכלכל דבריהם במשפט, ויחיו בשלום ובמישור.
ומעשה באיש אחד שבא אחר ימי הפסח לגרש את אשתו, בבית דינו של הרב הקדוש רבי אברהם יהושע מאפטא, שאל אותו הרב, מה לך כי תרצה לגרש את אשתך, השיב לו הבעל, האשה הזו האכילה אותי בפסח מצה שרויה (מצה שנפלה למים, שיש מחמירים שלא לאכלה), בניגוד למסורת אבותי. ציוה הרב לקרוא לאשתו הרבנית, וכשבאה, שאל אותה הגידי נא לי, באמת, איזה מצות הנחת לפני בליל הסדר? הרבנית החרישה כי יראה לספר. אמר לה הרב, אל תיראי, הגידי לי את האמת, ותען הרבנית, שמתי לפניך מצות פשוטות, בלתי שמורות, ומעשה שהיה כך היה, את המצה השמורה שנאפתה בערב פסח לשם מצוה הנחתי במפה מיוחדת בארון שבחדר, ובהיותי טרודה בהכנת הסדר, בא איש עני אחד, ואמר שאין לו מצה שמורה לליל הסדר, אחד מבני הבית שלא ידע שהמצה הזו הוכנה עבור רבינו לליל הסדר, נטל את המצה ונתן אותה לעני, ובבואי לקחת אותה מן הארון, נדהמתי לראות שנלקחה מן הארון, ולא ידעתי מה לעשות, ויראתי לספר לבעלי הרב, נמלכתי ולקחתי מצה פשוטה והנחתיה בתוך מפה, ועשיתי עצמי כלא יודעת דבר מכל הנעשה, והרב הקדוש ערך את הסדר על מצה פשוטה זו.
אז אמר הרב לזה שבא לגרש את אשתו, ראה בני, אני אכלתי מצה פשוטה בליל הסדר, ועשיתי עצמי כלא יודע ולא מרגיש, למען לא אבא לידי כעס והקפדה, והכל למען השלום, ואתה בא לגרש את אשתך בשביל מנהג של מצה שרויה שאינו מן הדין כלל. עשה הרב פשרה בינהם, ונתפייסו, והלכו לביתם לשלום.
מתוך "הלכה יומית"
יום חמישי, 11 במרץ 2010
חידות הלכתיות: הגעלת חרס, לא בישול גוי, אבי הבן לא עולה לתורה, מגילה ביחיד יצא, מותר בשבת ואסור בחוה"מ
מתוך בית דוד פרשת ויקהל פקודי תש"ע
תגים של Technorati: חידות הלכתיות,שבת,טריוויה יהודית,קושר,הגעלה,כלי חרס,בישול עכו"ם,גט,מיאון,במחתרת,בן נח,גזל,קנאים,אבי הבן,עליה לתורה,מגילה,יחיד,סעודת אירוסין,חול המועד
יום ראשון, 31 בינואר 2010
חידות הלכתיות:בית עגול, 1000 בקשות, מצוות בדיבור, ציצית תציל ממוות, שם התורם, ממזר מאוחר, מליון מלקות
מתוך עלון בית דוד, שנה כ', פרשת שמות תש"ע
יום חמישי, 28 בינואר 2010
סיפורים קטנים על "היהודי הטוב" -רבי יחיאל מאיר מגוסטינין
"הכל לטוב" היה שגור על פיו, וכך היה חותם במכתביו, ואולי על כן כונה בשם "היהודי הטוב"
לא יכול היה לראות בצערם של יהודים, ובדרכו לרבו, הרבי מקוצק, היה נוטל עמו 'פתקים' אל הרבי מכל מי שביקש לעשותו שליח לכך. בדרך היה הוא עצמו מתפלל על כל 'פתק'. כשהגיע לקוצק אמר לו ר' מנחם מנדל: "מה הבאת לי? פתקאות שכבר התפללת עליהם?!"
הוא נעשה לחסיד קוצק לאחר שפעם נכנס אליו חבר, חסיד קוצק, ושאל ממנו טלית ותפילין. הלה התעטר בהם, נעמד ליד החלון כדי להתפלל, ומשם השקיף אל מצעד של חיילים שעברו בסך מתחת לחלון. "כך מתפללים?!" תהה היהודי הטוב, ואז ענה לו חברו: "את זה לומדים בקוצק. הבט כיצד החיילים עומדים לפני מפקדם במורא ופחד. אם לפני בשר ודם כך, לפני מלך מלכי המלכים לא כל שכן"
כאדמו"ר היה מסרב לקבל פדיונות מחסידיו. ופעם הגיע אליו עשיר שרצה לתת לו פדיון. "האם אינך חייב כסף לאיש?" שאלו הרבי. וכשהשיב הלה בחיוב, אמר לו: "בפרוע פרעות" קודם ל"בהתנדב עם".
מחסידים שעלו לתורה בבית מדרשו דרש שלא יתרמו ב"מי שבירך", כדי לא לבייש את מי שאין בידו.
מצוה שהיה מקיים באדיקות רבה היתה הכנסת אורחים. מסרב היה לשבת לסעודה אם אין בה אורח. ומעשה שהתאחר בשבירת צום י"ז בתמוז, כיון שלא מצא אורח להסב עמו.
ופעם הגיע אליו באישון לילה אורח, כשבחוץ יורד שלג כבד. האורח סירב להיכנס כיון שחשש שסוסיו יברחו. יצא ר' יחיאל מאיר לשמור על הסוסים, אך ללא הספודיק לראשו, כי אם כיפה פשוטה. ולמה? כדי שלא יחשוב האורח שהוא הרבי, ויסרב להצעתו לשמור על הסוסים במקומו. הוא עצמו סיפר, שבילוי זה במשך כל הלילה הביא אותו לידי מחושי ראש מרובים.
מתוך "שבת בשבתו" פרשת בשלח תש"ע 1309
יום שני, 25 בינואר 2010
סיפור: כשהכאב חלף כלא היה – או תרופה בדוקה לכאבים!
הכאבים תכפו ובאו בזרועו גלים גלים. מכאן, משם, מן הכתף ומן הפרק, לפתו הללו את ידו הימנית וכירסמו ביציבותה. מעולם לא היה חסון וחזק, אך יודעי דבר ציינו כי אין כל משמעות לכך מול הראומטיזם. הוא חולף על פני איברים ומותירם שמוטים ומדולדלים, ללא כל התחשבות בעברם המפואר. חסונים כנידפים מפני כל רוח אינם יכולים לעמוד בפניו. הוא לא הניח לכאביו להפסיקו מלימודו, אף לא לרגע אחד, אך משהלכה ידו ונחלשה וכמעט יצאה מכלל שימוש עד שאפילו פרוסת לחם לא היה מסוגל לחתוך בעזרתה, החליט, כי אין מנוס מלהתחיל לדרוש ברופאים ולהתעסק בתרופות.
לא בקלות עלה בידו להתנתק מלימודו ולהלך בין הרופאים. עצם המחשבה על הזמן הרב שילך לאבדון בעת שישוטט בין חכמי הרפואה גרם לו צער רב. הגאון רבי דב בער קראסיק זצ"ל, רבה של קרלוויץ, נודע כאחד מגדולי דורו. ספרו "פתחי עולם" אשר חובר על ידו, קדם ל"משנה ברורה" אך במעט, וה"חפץ חיים" אף מזכירו פעמים מספר. מלבד זאת, חיבר רבה של קרלוויץ ספרי הלכה רבים שנתפרסמו מאד בזמנו, והגהותיו על הרמב"ם נכללות עד היום בכל המהדורות המודפסות של ה"יד החזקה".
לא פלא, איפוא, כי גאון עצום זה חס על כל רגע מזמנו, וכאבו על ביטול התורה מאונס שצפוי לו, רב היה מן הכאב שלפת את ידו.
לפתע, נזכר הגאון, כי מזה זמן רב הוא עוסק בכתיבת ספרו "פתחי עולם" על "שולחן ערוך" חלק "אורח חיים", ספר אשר יסכם את ההלכות כפי פסקי גדולי הפוסקים. הוא הועיד את הספר לכל אדם, תלמיד חכם כעם הארץ, צורב כאיש פשוט, וראה חשיבות מרובה ביצירתו זו. אלא שלאחרונה נטל פסק זמן ממלאכת הכתיבה, עקב טרדות שונות ומטלות תכופות.
"שמא", הרהר הגאון, "אולי… אולי… חולשת ידי, הכאבים הנוראים באו על שום כך? אפשר מבקשים הם לזרזני ולהזכירני "על מי נטשת את הצאן"?
רבי דב בער תכף מעשה למחשבה. בדי עמל הוא נטל את הקולמוס בידו, ובעוד צירי כאב חדים כמחט חותכים בבשרו, טרח לייצב את ידו כדי לטבול את הקולמוס בקסת הדיו. והנה, לפתע, ידו כותבת! כוחה חזר אליה והנה היא מבריאה לגמרי. הכאבים, החולשה, הראומטיזם - כולם נעלמו כלא היו!
תחושת רפיון מענג פשתה בזרועו. כהרף עין התפוגגו כאביו ויסוריו ולידו היתה עדנה.
עתה כבר עסק רבי דב בער במלאכתו, מלאכת הקודש, במרץ וללא הפסקה.
ברם, בחלוף זמן מה, מחמת טרדות ועיכובים שונים הוא נאלץ לזנוח את כתיבתו שנית, וזמן קצר לאחר מכן, ידו חלתה מחדש. הפעם, רבי דב בער לא המתין רבות. "הלא תרופתי ידועה", אמר לעצמו, נטל את הקולמוס והמשיך במלאכת כתיבת ספרו ועריכתו עד גמירא.
שוב לא חלתה ידו לעולם!!!
מעשה רווי קדושה זה כלול בהקדמה לספר "פתחי עולם" של רבי דבר בער קראסיק זצ"ל, ונמסר לנו על ידי יהודי נכבד, אשר בספרייתו העניפה מצוי ספר נדיר זה.
בד בבד, גם ביקש בעל הספר הנדיר להעביר את רגשי המוסר והלקח אשר פיעמו בו בעת שגילה סיפור זה. "דומה", הוא אומר, "כי סיפורים דומים גם מתרחשים לנו. עיתים שאנו נחלשים ביד או ברגל, ולוקים בצינון או במיחוש אחר, ומי יודע אם אין זו מחלה זהה למחלתו של הגאון הנ"ל. שמא פסקנו להשתתף בשיעור גמרא מסויים, או בעניין תורני אחר. קודם שאנו עוסקים ברופאים ובתרופות עלינו להרהר, שמא כרבי דב בער בשעתו - "תרופתנו ידועה", ולנסות לפשפש בסדרינו, סדרי הלימוד".
מתוך: מאורות הדף היומי, גיליון 556
תגים של Technorati: סיפור,קראסיק,פתחי עולם,כאבים,ראומטיזם,כאבי ידיים,מחלה,תרופה,סגולה,מאורות הדף היומי,סיפור ומוסר השכל
יום חמישי, 21 בינואר 2010
חידות הלכתיות:איסור+הוספה=היתר. אחד קונה ואחד לא. קונה רק לא בא לעולם. ספרדים-כהרא"ש. מציאה-אסור להחזיר. גוי שומר שבת. שוגג חמור ממזיד
מתוך עלון בית דוד, פרשת בא תש"ע
תגים של Technorati: איסור והיתר,פסחים,טל ומטר,קנין,לא בא לעולם,ספרד,הרא"ש,חנוכה,מציאה,בעלים,להחזיר,גויים,שטר כסף,גט,גוי,שבת,שבע מצוות בני נח,שוגג,מזיד,תרומה,כהן,חידות הלכתיות,טריוויה יהודית,בית דוד
יום ראשון, 3 בינואר 2010
עם מי היה הגאון מוילנא מוכן ללמוד בחברותא ?
שמעתי שהגאון מווילנה היה מוכן ללמוד חברותא עם כל אחד שביקש, והיה מעמיד בפניו מבחן אחד בלבד. כדי לעמוד במבחן היה הלומד מתבקש לעסוק בסוגיא פלונית ולחזור עליה היטב. כשהיה בא לפני הגאון, נשאל תחילה כמה פעמים חזר על פרקו. מי שמניין חזרותיו לא הסתכם בעשרות פעמים, לא היה ממשיך אל המבחן עצמו. רק מי שחזר כדבעי 'עלה' אל השלב הבא, שבו היה הגאון מתבונן האם כל חזרה חרטה בו את רישומה בשמחה יתרה ובדבקות מתעצמת. לא את חריפות השכל ביקש למצוא ואף לא את ההבנה העמוקה בפרטי העניין המדובר, אלא את הדבקות בדברי התורה - שהיא עיקר האחיזה בשורשם.
מתוך: "שבת בשבתו" גיליון 1305: ויחי ט"ז טבת תש"ע 02/01/2010 מאמר "ברינה יקצורו" מאת הרב יהושע שפירא
הירשם ל-
רשומות (Atom)