סיפורים על רבי דוד הכהן יהונתן מתוניסיה (מתוך עלון פניני הפרשה – פרשת בלק תשע"א)

תגים של Technorati:‏ רבי דוד הכהן יהונתן,תוניסיה,חכמי ישראל,סיפור

חידות הלכתיות:רק בישיבה,שמאי,נשמת כל חי, תשר"ק, רבן, רב/י זירא, קב ונקי, יום כיפור בשבת נשמה יתירה

תגים של Technorati:‏ חידות הלכתיות,ישיבה,שמאי,נשמת כל חי,תשר"ק,רבן,רב/י זירא,קב ונקי,יום כיפור בשבת נשמה יתירה

 

מתוך בית דוד פרשת תולדות תשע"א

סיפורים על הרבי מסוקולוב - חסידים שלא צמים ביום כיפור, הסכמה לספר לפי האדם, איך שרים לאחר סטירת לחי

הרב יצחק זליג מורגנשטרן מסוקולוב, שהיה כאמור נואם חריף שריתק אליו את כל שומעיו נודע גם כן בחדות לשונו וביכולתו לרתק אליו שומעים רבים באמרות שפר.

באחד המקרים, נכח באסיפה של אגודת ישראל יחד עם האדמו"ר מגור שאותו העריץ ועם רבנים נוספים. השמיע האדמו"ר מגור את דעתו בנושא מסוים ואחד הנוכחים ניסה לדחות את דבריו. מיד התרומם הרבי מסוקולוב מכיסאו, לא ביקש את רשות הדיבור ואמר: "דרך ארץ בפני הרבי מגור, יש לו עשרת אלפים חסידים שאינם מניחים תפילין ואינם צמים ביום כיפור...". באולם השתררה מתיחות לשמע דבריו חסרי הפשר אולם הרבי פירש מיד: "יש לו רבבת חסידים שטרם הגיעו למצוות וממילא אינם מניחים תפילין ואינם צמים ביום הקדוש...".

בחריפותו ידע גם 'לקטול' את אותם שמתחפשים לאנשי מעלה אולם הם ריקים מתוכן. ללא רחם היה קורע את המסוה מעל פני צבועים ויהירים שדימו לרכוש את אהדתו ולגנוב את דעתו. פעם אחת שלח לו אחד הרבנים מאמריקה את ספרו שהדפיס והוסיף במכתב שליוה לספר: "יעבור נא הרבי על הספר ויכיר את מחברו כי 'הספר זה האדם'. דפדף הרבי בספר ומיד השיבו: "תודה בעד הספר ובאמצעותו חושבני שהכרתי היטב את המחבר והרי הסימנים: עב כרס, מנופח מאוד, הכל שמן, ותוכנו אפס..."

פעם אחת הגיע אליו עשיר מופלג שהיה ידוע כקמצן והתאונן בפניו כי שונאיו מעלילים עליו שאינו תורם לצרכי צדקה. "אני נותן הרבה", אמר, "אבל רק בחשאי, מתן בסתר...". השיבו הרבי בחיוך: "פלאי פלאים! החטאים שאתה עושה בינך לבין עצמך, בסדר גמור, מתגלים לכל, ורק צדקה שאתה עושה עם אחרים אינה מתגלה..."

עשיר אחר שירד מנכסיו נכנס אליו יום אחד ותינה את צרותיו ואמר: אין לי מנוחה יומם ולילה. עד כדי כך שאיני יכול אפילו להתפלל במצב כזה...השיב לו הרבי: "שנינו במכת סנהדרין שביקש נבוכדנאצר לומר שירה, בא גבריאל וסטרו על פניו. שאל הסבא הרבי מקוצק: וכי לא רצו בשמים לשמוע את שירתו? אלא שרצו לראות איך הוא שר אחרי סטירת לחי. את תפילתך מתוך רוחב הדעת שמעו כבר בשמיים ועתה רוצים לשמוע את תפילתך מעוני ומדוע לא תתפלל?..." 

מתוך עלון ישע שלנו, פרשת וירא תשע"א

סיפורים על גדולי ישראל: למה רבי ישראל סלנטר ורבי דוד מלעלוב לא באו לבית הכנסת בערב יום כיפור ? ולמה צריך לשים לב כשלומדים (בעל התניא)

חסידים מספרים על הצדיק ר' דוד מלעלוב שבערב יום הכיפורים בדרכו מהמקווה לבית מדרשו של רבו החוזה מלובלין לתפילת כל נדרי, שמע תינוק בוכה. נכנס ר' דוד לבית ומצא תינוק מוטל בעריסה יחידי מפני שאביו ואמו הלכו לבית הכנסת והניחוהו לבדו. שידלו הצדיק בדברים ונענעו עד לאחר התפילה. רק כשחזרו אביו ואמו ומצאוהו יושב ומנענעו, התפנה ר' דוד להתפלל ביחידות. שיותר היה חשוב בעיניו למנוע צערו של תינוק מלהתאחד בתפילה עם הציבור בערבו של היום הקדוש. מעשה כזה בגרסאות שונות מסופד על כמה מאדמו"רי החסידות, אבל לא רק עליהם.

על ר' ישראל סלנטר מייסד תנועת המוסר מספרים, שפעם אחת בדרכו לבית הכנסת לכל נדרי, ראה בהמה של נכרי תועה בשדה והבחין שהיא מצטערת, טרח עמה והוליכה דרך אבנים וצרורות, שדות וגנים. בתוך כך המתין לו הציבור. כיוון שלא בא יצאו לחפשו ומצאוהו עומד וטורח עם הבהמה להכניסה לרפת של בעליה.

כיוצא בזה, מספרים תלמידיו של הרב עמיטל זצ"ל על מעשה שהיה שגור בפיו וחוזר ומספרו לעתים תכופות: מעשה באדמו"ר הזקן ר' שניאור זלמן מלאדי שהיה יושב ולומד תורה עם בנו, לפתע נשמע מהחדר הסמוך קול בכיו של תינוק. קם האדמו"ר ממקומו והלך להרגיע את התינוק. מששב, ראה שבנו עדין שקוע בעיונו מבלי ששמע כלל את קול הבכי. העיר האב הזקן לבנו שגם בשעת עיסוק בתורה על הלב להיות פתוח ועל האוזניים להיות כרויות לקול בכי של תינוק.

לא בכדי היה הרב עמיטל חוזר על הסיפור, הוא רצה ללמד את תלמידיו שעֶסק התורה כמו גם רגשי קודש של דבקות בה' אינם אמורים לדכא את רגשי הלב הפשוטים, את השכל הטבעי והמוסר העצמי. דרך ארץ קדמה לתורה, לא רק במובן של פיגום שלאחר שהעפלת עליו לקומה העליונה של תורה אפשר להסירו. דרך ארץ היא אמנם רק קומה ראשונה, אבל עם הסרתה חלילה הבניין כולו יתמוטט.

מתוך עלון מעט מן האור לפרשת וירא תשע"א