תאריך עברי

יום ראשון, 31 בינואר 2010

חידות הלכתיות:בית עגול, 1000 בקשות, מצוות בדיבור, ציצית תציל ממוות, שם התורם, ממזר מאוחר, מליון מלקות

image

מתוך עלון בית דוד, שנה כ', פרשת שמות תש"ע

יום חמישי, 28 בינואר 2010

דבר תורה לפרשת ויחי-רש"ר הירש: מות יעקב, למה ואיך יוסף ביקש מפרעה (דרך עבדיו) לצאת לקבור את אביו ?

image

סיפורים קטנים על "היהודי הטוב" -רבי יחיאל מאיר מגוסטינין

"הכל לטוב" היה שגור על פיו, וכך היה חותם במכתביו, ואולי על כן כונה בשם "היהודי הטוב"

לא יכול היה לראות בצערם של יהודים, ובדרכו לרבו, הרבי מקוצק, היה נוטל עמו 'פתקים' אל הרבי מכל מי שביקש לעשותו שליח לכך. בדרך היה הוא עצמו מתפלל על כל 'פתק'. כשהגיע לקוצק אמר לו ר' מנחם מנדל: "מה הבאת לי? פתקאות שכבר התפללת עליהם?!"

הוא נעשה לחסיד קוצק לאחר שפעם נכנס אליו חבר, חסיד קוצק, ושאל ממנו טלית ותפילין. הלה התעטר בהם, נעמד ליד החלון כדי להתפלל, ומשם השקיף אל מצעד של חיילים שעברו בסך מתחת לחלון. "כך מתפללים?!" תהה היהודי הטוב, ואז ענה לו חברו: "את זה לומדים בקוצק. הבט כיצד החיילים עומדים לפני מפקדם במורא ופחד. אם לפני בשר ודם כך, לפני מלך מלכי המלכים לא כל שכן"

כאדמו"ר היה מסרב לקבל פדיונות מחסידיו. ופעם הגיע אליו עשיר שרצה לתת לו פדיון. "האם אינך חייב כסף לאיש?" שאלו הרבי. וכשהשיב הלה בחיוב, אמר לו: "בפרוע פרעות" קודם ל"בהתנדב עם".

מחסידים שעלו לתורה בבית מדרשו דרש שלא יתרמו ב"מי שבירך", כדי לא לבייש את מי שאין בידו.

מצוה שהיה מקיים באדיקות רבה היתה הכנסת אורחים. מסרב היה לשבת לסעודה אם אין בה אורח. ומעשה שהתאחר בשבירת צום י"ז בתמוז, כיון שלא מצא אורח להסב עמו.

ופעם הגיע אליו באישון לילה אורח, כשבחוץ יורד שלג כבד. האורח סירב להיכנס כיון שחשש שסוסיו יברחו. יצא ר' יחיאל מאיר לשמור על הסוסים, אך ללא הספודיק לראשו, כי אם כיפה פשוטה. ולמה? כדי שלא יחשוב האורח שהוא הרבי, ויסרב להצעתו לשמור על הסוסים במקומו. הוא עצמו סיפר, שבילוי זה במשך כל הלילה הביא אותו לידי מחושי ראש מרובים.


מתוך "שבת בשבתו" פרשת בשלח תש"ע 1309

מלך אפגניסטן והזקן היהודי החכם – סיפור על חשיבה יצירתית

ראיתי בספר הנחמד ''זיכוי הרבים'' של הרב אילן קדוש שליט''א סיפור נאה על מלך אפגניסטן שאיוותה נפשו לטייל בכפרים של מלכותו ולעמוד על אורח חייהם של האזרחים במדינתו התחפש לאדם פשוט ושם פעמיו לכפר אחד, באחד הבתים שמע קול זמרה הציץ בחלון וראה בבית יושבים זקן וזקנה, בשולחן שלפניהם פירות וערק והם שרים ושמחים.

המלך דפק בדלת וכשפתחו לו אמר: רצונכם לקבל אורח? אמרו לו בכבוד רב, תרגיש כמו אורח: המלך שאל את בעל הבית במה הוא עוסק, אמר לו האיש אני עני ומתפרנס מתיקון נעליים ברחובות, מה שאני מרוויח במשך היום אני קונה את הכיבוד שאתה רואה על השולחן ואני שבע רצון ברוך ה', שלא חסר לנו ואל יחסר לנו לעולם ועד.

שאל המלך את האיש ומה תעשה לעת זקנה כשלא תוכל לעבוד?? אמר לו בעל הבית וכי עליי לדאוג?? ב''ה ישתבח שמו, היפלא מה' דבר? היד ה' תקצר? הכל ממנו יתברך.

המלך קם ללכת ונפרד מהם לשלום. הלך לארמונו וציווה את משרתיו שיוציאו חוק, שאסור לתקן נעליים ברחובות.

למחרת קם היהודי כדרכו בקודש לתקן נעליים ברחובות, ראה את המודעות על החוק החדש, הרים היהודי עיניו למרום ואמר ריבונו של עולם! אתה סגרת דלת וודאי שתפתח אחרת במקומה.

ראה היהודי שואבי מים, הצטרף אליהם לשאוב, לעת ערב קנה כרגיל את המצרכים וישב לחגוג עם נאוות ביתו. המלך הלך לראות איך יסתדר היהודי הזה וכשראה אותו שמח כדרכו התפלא, סיפר לו היהודי את הסיפור, והמלך אחר ששהה איתם זמן מסוים הלך.

נתן המלך פקודה לא לשאוב יותר מים, למחרת שיצא היהודי שוב קידמו את פניו מודעות האוסרות על שאיבת מים, ראה כמה חוטבי עצים הצטרף אליהם וכו', שוב בא המלך ושוב רואה את היהודי שהוא שמח וטוב לב שר ומשבח להקב''ה, חזר לארמונו ונתן פקודה לחיל המשמר ללכת מחר ליער ואת כל חוטבי העצים לקחת להלביש להם מדים ולעשותם שומרי משמרת המלך. לקחו גם את היהודי הזה נתנו לו מדים וחרב על ירכו שיעשה פטרול ליד הארמון.

באותו ערב חשב היהודי מה לעשות כשאין פרוטה בכיסו?? עלה רעיון במוחו למכור את החרב ובפרוטות שיקבל תמורתם יתגלגל עד שיקבל משכורת מאת המלך. במקום החרב עשה חרב עץ ושם אותה בנדנה. בא המלך בערב לביתו ואמר לו ומה עשית היום, סח לו היהודי אותו מעשה, אמר לו המלך ואם יוודע הדבר למלך?. אמר לו היהודי דיה לצרה בשעתה. ה' גדול.

למחרת הוצא להורג בסייף אחד מהפושעים הגדולים במדינה. ביקש המלך שהתליין שיבצע את הגזירה יהיה מיודענו היהודי, כשהודיעו לו דבר המינוי בכה והתחנן היהודי על נפשו: איני מורגל בכך, מעולם לא שפכתי דם. אבל אחרי ששמע שגזירה הוא מהמלך ואת הנעשה אין להשיב, התפלל לה' ואמר רבונו של עולם הרי מעולם בטחתי בך אל תבישני הפעם הזו.

כיון שהחליף את חרבו האמיתית בחרב מעץ התקרב אל הנדון למוות ואמר בקול רם לפני אלפי האנשים שהצטופפו שם: רבונו של עולם אם האדם הזה אשם במה שיוחס לו הרי שהחרב שלי תפלח את ראשו לשניים. ואם אינו אלא חף מפשע יהיה רצון שחרבי תהפך לעץ יבש שאינו הורג, ואז הוציא חרבו מנדנה והניף אותה על הנדון למוות והנה היא עץ יבש. שמח המלך על חכמתו של נתינו היהודי ועשאו משנה למלך ויד ימינו ועל כך נאמר: ''החכמה תחייה בעליה'' (קהלת ז, יב).


קיבלתי במייל מ"יגדל אלוקים חי" פרשת בשלח

www.tora1.com/other/Bney%20Binyamin%20-%20Pirkey%20Avot.doc

יום שני, 25 בינואר 2010

סיפור: כשהכאב חלף כלא היה – או תרופה בדוקה לכאבים!

הכאבים תכפו ובאו בזרועו גלים גלים. מכאן, משם, מן הכתף ומן הפרק, לפתו הללו את ידו הימנית וכירסמו ביציבותה. מעולם לא היה חסון וחזק, אך יודעי דבר ציינו כי אין כל משמעות לכך מול הראומטיזם. הוא חולף על פני איברים ומותירם שמוטים ומדולדלים, ללא כל התחשבות בעברם המפואר. חסונים כנידפים מפני כל רוח אינם יכולים לעמוד בפניו. הוא לא הניח לכאביו להפסיקו מלימודו, אף לא לרגע אחד, אך משהלכה ידו ונחלשה וכמעט יצאה מכלל שימוש עד שאפילו פרוסת לחם לא היה מסוגל לחתוך בעזרתה, החליט, כי אין מנוס מלהתחיל לדרוש ברופאים ולהתעסק בתרופות.

לא בקלות עלה בידו להתנתק מלימודו ולהלך בין הרופאים. עצם המחשבה על הזמן הרב שילך לאבדון בעת שישוטט בין חכמי הרפואה גרם לו צער רב. הגאון רבי דב בער קראסיק זצ"ל, רבה של קרלוויץ, נודע כאחד מגדולי דורו. ספרו "פתחי עולם" אשר חובר על ידו, קדם ל"משנה ברורה" אך במעט, וה"חפץ חיים" אף מזכירו פעמים מספר. מלבד זאת, חיבר רבה של קרלוויץ ספרי הלכה רבים שנתפרסמו מאד בזמנו, והגהותיו על הרמב"ם נכללות עד היום בכל המהדורות המודפסות של ה"יד החזקה".

לא פלא, איפוא, כי גאון עצום זה חס על כל רגע מזמנו, וכאבו על ביטול התורה מאונס שצפוי לו, רב היה מן הכאב שלפת את ידו.

לפתע, נזכר הגאון, כי מזה זמן רב הוא עוסק בכתיבת ספרו "פתחי עולם" על "שולחן ערוך" חלק "אורח חיים", ספר אשר יסכם את ההלכות כפי פסקי גדולי הפוסקים. הוא הועיד את הספר לכל אדם, תלמיד חכם כעם הארץ, צורב כאיש פשוט, וראה חשיבות מרובה ביצירתו זו. אלא שלאחרונה נטל פסק זמן ממלאכת הכתיבה, עקב טרדות שונות ומטלות תכופות.

"שמא", הרהר הגאון, "אולי… אולי… חולשת ידי, הכאבים הנוראים באו על שום כך? אפשר מבקשים הם לזרזני ולהזכירני "על מי נטשת את הצאן"?

רבי דב בער תכף מעשה למחשבה. בדי עמל הוא נטל את הקולמוס בידו, ובעוד צירי כאב חדים כמחט חותכים בבשרו, טרח לייצב את ידו כדי לטבול את הקולמוס בקסת הדיו. והנה, לפתע, ידו כותבת! כוחה חזר אליה והנה היא מבריאה לגמרי. הכאבים, החולשה, הראומטיזם - כולם נעלמו כלא היו!

תחושת רפיון מענג פשתה בזרועו. כהרף עין התפוגגו כאביו ויסוריו ולידו היתה עדנה.

עתה כבר עסק רבי דב בער במלאכתו, מלאכת הקודש, במרץ וללא הפסקה.

ברם, בחלוף זמן מה,  מחמת טרדות ועיכובים שונים הוא נאלץ לזנוח את כתיבתו שנית, וזמן קצר לאחר מכן, ידו חלתה מחדש. הפעם, רבי דב בער לא המתין רבות. "הלא תרופתי ידועה", אמר לעצמו, נטל את הקולמוס והמשיך במלאכת כתיבת ספרו ועריכתו עד גמירא.

שוב לא חלתה ידו לעולם!!!

מעשה רווי קדושה זה כלול בהקדמה לספר "פתחי עולם" של רבי דבר בער קראסיק זצ"ל, ונמסר לנו על ידי יהודי נכבד, אשר בספרייתו העניפה מצוי ספר נדיר זה.

בד בבד, גם ביקש בעל הספר הנדיר להעביר את רגשי המוסר והלקח אשר פיעמו בו בעת שגילה סיפור זה. "דומה", הוא אומר, "כי סיפורים דומים גם מתרחשים לנו. עיתים שאנו נחלשים ביד או ברגל, ולוקים בצינון או במיחוש אחר, ומי יודע אם אין זו מחלה זהה למחלתו של הגאון הנ"ל. שמא פסקנו להשתתף בשיעור גמרא מסויים, או בעניין תורני אחר. קודם שאנו עוסקים ברופאים ובתרופות עלינו להרהר, שמא כרבי דב בער בשעתו - "תרופתנו ידועה", ולנסות לפשפש בסדרינו, סדרי הלימוד".

מתוך: מאורות הדף היומי, גיליון 556

2 סיפורים – המצווה שהגנה מהבדיקה

השיעור היומי

במשך שנים רבות ניהל הר"ר דוד גליק ז"ל מבני ברק את חנות המפות שבבעלותו באמונה וביושר. יותר משאהב את מלאכתו, אהב לסיים את יום עבודתו ולפנות לשיעורו היומי בבית הכנסת "אגודת רעים", אשר נמסר על ידי רב בית הכנסת, הרה"ג ר' שמחה קסלר זצ"ל. ר' דוד היה מן המסורים ביותר לשיעור יומי קבוע. הוא והשיעור היומי הפכו למקשה אחת, עד שלעיתים לא ידעו מכריו, אם הוא זקוק לדף היומי או שמא הדף היומי הוא שזקוק לו. שומעי השיעור הכירו היטב את דמותו החייכנית ואת אופיו העולז, אשר הוסיפו חן וגוון לשיעורו המרתק של הרב קסלר זצ"ל. שמונה. זו היתה השעה בה החל הרב קסלר זצ"ל למסור את שיעורו מידי ערב. שעה קודם לכן כבר החל ר' דוד גליק בהכנות לסיים את יום עבודתו, לקראת השיעור המיוחל, אשר סביבו חג יומו. יום קייצי אחד, אחר הצהרים, עמד ר' דוד בחנותו ושירת נאמנה לקוח אמיד, כך בכל אופן עשה אותו אדם רושם, לפי רשימת הקניות הארוכה שהחזיק בידיו. ר' דוד עלה וירד ללא הרף בסולם העץ הגבוה ששירתו מימים ימימה. "תביא, תקח, תראה, תושיט, תפתח, תסגור, תארוז, תחליף, תוסיף, תפחית", הורה הלוקח כהנה וכהנה, ור' דוד עומד וממלא את מבוקשו בסבר פנים יפות. לפתע, הבחין ר' דוד כי השעה שמונה קרבה והולכת. השמש נטתה על צידה, ומבעד לזגוגיות החנות החלו פסי צל ארוכים להתוות את דרכם על הארגזים הרבים שהיו פזורים על רצפת החנות, ור' דוד החל לסמן ללקוח באדיבות, כי עוד מעט קט עליו לסגור את החנות. הלה, כמי שאינו שם לב, המשיך להקריא מרשימתו הארוכה פריטים נוספים הדרושים לו.

רבע לשמונה. החלטי ונמרץ, סגר ר' דוד את קופתו בנקישה, חפן את צרור מפתחותיו בידו. "ר' יהודי. אני סוגר את דלת החנות על מנעול ובריח. כדאי, ר' יהודי, שתעברו לצידה השני של הדלת". הלה סירב להאמין למשמע אזניו. "וודאי אינך בעל העסק" הטיח בו בר' דוד. "לו היתה נודעת לו התנהגותך, היה משעה אותך מעבודתך באופן מיידי. אפילו בבנק לא מבקשים מלקוח שנכנס לפני שעת הסגירה לצאת מן הסניף". לא נעים, אבל ר' דוד הזכירו, כי עוד כשהוציא את רשימת קניותיו הארוכה מכיס מקטורנו הוא הודיעו, כי בשעה שבע וארבעים וחמש דקות דלת החנות תנעל. "חוץ מזה", חייך והפטיר, "אני בעל הבית". אולם, הלקוח בשלו, סרבן ועקשן, אינו מוכן להרפות מקשרי החבילות שנכרכו בקפידה. "יבוא כבודו מחר, אשמור למענו על כל החבילות והאריזות, כפי שהן עכשיו. איש לא יגע בהן". "לא", הסיט הלה את ראשו במרץ מצד לצד. "אני רוצה לקנות עכשיו". עשר דקות לשמונה. ר' דוד אינו מסוגל להעלות על דעתו שהוא עומד לאחר לשיעור היומי. "קח את מפתחות החנות!" פנה ר' דוד ללקוח ההמום, "בחר לך סחורה ככל אשר תחפוץ, ואחר כך נסתדר", סיים ר' דוד במהירות, השליך את צרור המפתחות העבה על השולחן ונחפז לצאת לדרכו. לא הספיק ר' דוד לעבור את מפתן דלת החנות, ולהפתעתו הוא הבחין, כי הלקוח שומט מידיו את כל קשרי החבילות ואץ רץ אחריו. "מה עכשיו?" תמה, שאל ר' דוד. "אני", השיב האיש כשחיוך על פניו, "נמנה על חוליית הביקורת של שלטונות המס. בית העסק שלך נכלל במדגם שנבחר באקראי לעריכת ביקורת מקיפה וקפדנית על אודות ניהול תקין של ספרי החשבונות. לשם כך ערכתי קניה בבית העסק שלך כדי לבדוק אם תרשום אותה כראוי בספרי חשבונותיך. כעת, ידידי, אסייע לך לסדר את כל החבילות במקומן, ואעזוב אותך לנפשך. נוכחתי שבעולם הערכים שלך יש דבר חשוב יותר מכסף. אנשים כמוך לא צריך לבדוק".

מתוך: מאורות הדף היומי, גיליון 555


שליחות לאיראן

כיצד ניצלו הקהילה היהודית מעונש חמור בתקופת המהפכה החומייניסטית
הרב יהודה אזרחיאן

כשנה לפני המהפכה החומייניסטית פתח הרבי במבצע הצלה סודי לחלץ ילדים יהודים מאיראן. על-ידי שלוחים מיוחדים שהגיעו לאיראן, חולצו למעלה משלושת-אלפים ילדים בטרם פרצה המהפכה. גם לאחר שפרצה, בפעילות סודית ושקטה יחד עם הקהילה היהודית, חולצו ילדים רבים נוספים.

בכתבה שלפנינו סיפור שהתרחש עם שני שלוחים ששלח הרבי לאיראן. המערכת.

כשנה לפני שפרצה המהפכה באירן הגיעו אליה שני שלוחים של הרבי מליובאוויטש על-מנת להדפיס את ספר התניא. (הרבי מליובאוויטש קרא להדפיס את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד, בכל מקום. עותקים של ספר התניא נדפסו באלפי מהדורות לאור קריאה זו). ועד הקהילה אכן החליט להדפיס את התניא בהרבה עותקים ולחלק אותם לכל יהודי הקהילה.

הספר נמסר לדפוס, אולם הליך ההדפסה התעכב ונמשך זמן רב, ובינתיים התחוללה המהפכה וחומייני עלה לשלטון. כשהתחדשה פעילות ועד הקהילה ואני הייתי אחראי לפעילותה הרוחנית, השתדלתי להוציא מבית-הדפוס את כל ספרי התניא ולהביאם לספריית ועד הקהילה. שם, באולם הגדול של הספרייה, הם אוחסנו באופן זמני בערימה לא מסודרת.

באותה תקופה הכריזה ממשלת המהפכה על חוק חדש בשם 'חוק הטיהור'. פירושו של החוק היה שכל אזרח איראני וכל מוסדות הציבור חייבים בתוך שלושים יום לבער את כל המסמכים, הניידות והספרים שברשותם ואשר עליהם מופיעים סמל המלוכה, סמל כורש, שמו של השאה, וכל כיוצא בזה.

החוק קבע שכל מי שיימצא ברשותו לאחר חודש ימים מסמך כלשהו או ספר עם אחד מהסמלים הנ”ל ייענש במלוא חומר הדין. ואם יתברר כי לא השמיד את הסמלים בזדון – דינו מוות.

אנחנו בוועד הקהילה, ניצבנו לפני בעיה מאד קשה: ברשותנו היה ארכיון בן למעלה ממאה שנה ורוב-רובם של הניירות, המסמכים והספרים נשאו גם את סמל הכתר וגם את שם השאה והמלוכה בראש המסמכים. לדוגמה, היו גם ברשותנו הרבה מטבעות זהב מיוחדות שהקהילה הנפיקה לרגל הכתרת המלך ולרגל חגיגת 2500 שנה להכתרת כורש. בצידו האחר של המטבע היה סמל המנורה ואילו בצידו השני סמל המלוכה, כורש או הכתר, וכדומה.

מבחינה ערכית היה קשה לנו מאוד להשלים עם ביעור ו’טיהור’ כל הספרייה העצומה והגנזך הענקי, אולם גם לאחר שנאלצנו להשלים עם הגזירה הזאת מחוסר ברירה, לא היתה כמובן שום אפשרות לבצע את הדבר בפרק זמן כה קצר.

בסוף החודש, בטרם הספקנו לבצע את המשימה, נכנס אלי לפתע ללשכתי המזכיר ומודיע, כי זה עתה הגיעו בפתאומיות שני מפקחים מטעם הממשלה, וברצונם לערוך ביקורת במשרדים ולבדוק אם מילאנו אחר 'חוק הטיהור'.

אימת מוות נפלה עלי. ידעתי באותו רגע שאני מחוסל וכי סכנה גדולה נשקפת לקהילה היהודית כולה. אמרתי וידוי, שמע-ישראל, והכנתי עצמי לצידוק הדין. כשנכנסו המפקחים לחדרי הייתי מבוהל עד מוות. משום מה לאחר שביקשו להתחיל בביקורת, עלה בדעתי לקחת אותם קודם כל לאולם הספרייה.

המראה הראשון, הבולט, שנגול למול עיניהם שעה שנכנסו לאולם הספרייה, היו ערמות ספרים שהיו זרוקים שם בכל הפינות בצורה בלתי מסודרת. אחד מהמפקחים התכופף ולקח אחד מהספרים הללו, היה זה ספר התניא. המפקח שאל אותי איזה ספר זה ואני סיפרתי לו על בעל התניא, על תנועת חב"ד, על רבי ישראל בעל-שם-טוב ועל החסידות. ציינתי כי זהו אחד מספרי היסוד של תנועה זו. הוא פתח את הספר וביקש להסביר לו מה כתוב בדף שפתח, היה זה בדיוק הדף הראשון של 'שער היחוד והאמונה'. תרגמתי וביארתי לו את כל העמוד הזה, מתחילתו ועד סופו. כשסיימתי, סגר המפקח את הספר, נישק אותו ואמר בקול: "במקום שיש ספרים כאלה ואדם שאחראי על מקום כזה, אין צורך באף ביקורת נוספת"!

עמדנו שם כחולמים. כשהספקתי להתאושש מהפתעתי והתרגשותי, אמרתי לו בטרם ניפרד, כי עם כל הכבוד היינו מאוד שמחים לו היה חותם בספר האורחים שלנו על ביקורו. הוא נענה מיד וכתב בספר האורחים: ביום זה וזה ביקרתי במשרדי הקהילה, בדקתי ואישרתי כי הכל כשורה.

בשבת הקרובה, בבית הכנסת, חגגה עמי הקהילה כולה את נס ההצלה, בזכות ספר התניא קדישא.

מתוך: "בית חב"ד" -

 http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/623412

The content in this page is produced by Chabad.org, and is copyrighted by the author and/or Chabad.org. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you do not revise any part of it, and you include this note, credit the author, and link to www.chabad.org. If you wish to republish this article in a periodical, book, or website, please email permissions@chabad.org.

יום ראשון, 3 בינואר 2010

כפרת חטא-העגל בג'רבה/ סיפורים ועובדות על הרב משה כלפון הכהן מג'רבה

"ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם"

מלחמת העולם השניה לא פסחה על האי ג'רבה שבתוניס. לאחר שנכבש האי בידי הגרמנים, הופיעו באחת השבתות חיילים גרמניים בפתח בית הכנסת, ופקדו על הרב כלפון משה הכהן לאסוף מיד מיהודי המקום כמות של כ-50 ק"ג זהב. טענתם היתה שיהודי האי הם שאותתו למטוסי בנות הברית להפציץ את הנמל. תחת איומים נאלץ הרב לנסוע ביום השבת ולקבץ כמות זו גם מבני הקהילות השכנות. נשים פרקו את נזמי הזהב, ואנשים ששמרו מעט זהב לימי זקנה וכדי להשיא את צאצאיהם נאלצו להיפרד מאוצרות אלו. הרב הצליח לאסוף מעט יותר מ-42 ק"ג, והגרמנים הבטיחו שיחזרו לגבות את השאר, אולם בשבת שלאחריה כבשו האנגלים את האי מידי הגרמנים. אך בריאותו של הרב נתרופפה מאז. הרב כלפון היה כהן, מצאצאיו של עזרא הסופר. והיה מי שאמר שהצלחתו לאסוף את הזהב הנדרש הרי היא אות לכך שחטא העגל והתנדבות העם אז לתת מזהבם, כופרה. הערבי שליווה את הגרמנים, שימש להם כמתורגמן והסיע את הרב כלפון בעצם יום השבת לקהילות השונות, מצא לימים את מותו בעלייתו על מוקש.
בצורה דומה גמר את חייו המושל הצרפתי של האי. קדם לכך ביקור של הרב יצחק לוי רבינוביץ' מדרום אפריקה באי ג'רבה. הרב כלפון ביקש ממנו להשתדל אצל המושל שירשה לקהילה היהודית לקנות חיטים אצל האיכרים לצורך אפיית המצות לפסח. החוק אסר אז לקנות תבואה באופן פרטי, אך המושל הבטיח לרב רבינוביץ' למלא את מבוקשו, ובתנאי שהרב כלפון יופיע בפניו. כשהגיע אליו הרב גער בו המושל על שהעביר את הבקשה דרך נציג של ממשלה זרה. לא עברו ימים רבים, ומושל זה מצא את מותו בעלותו על מוקש. "עם הרב כלפון אסור לדבר קשות", אמר הרב רבינוביץ' בשומעו זאת. שמו של הרב כלפון היה ידוע גם אצל הערבים שהחשיבוהו לאיש מופת קדוש.
הרב כלפון הותיר אחריו שובל של ספרים, בהלכה ובאגדה, ובין השאר ספר שו"ת מקיף בן חמישה חלקים - "שואל ונשאל". לכס הרבנות הגיע בעל כורחו. כשהוצע לו הדבר לראשונה, קפץ ונשבע שבשום אופן לא יקבל מישרה זו. לאחר שנים כששוכנע שהקהילה באמת זקוקה לו, מצא דרך להתיר את השבועה, ואת פרטי ההיתר פרסם בספר השו"ת שלו.
הרב כלפון משה הכהן נלקח לבית עולמו בי"ח בטבת תש"י, לפני שישים שנה. כל חייו שאף לעלות ארצה, אך מצב בריאותו לא איפשר לו לעשות זאת. על כל פנים היה ממקימי האגודה הציונית "עטרת ציון", שדגלה בעלייה ארצה ותמכה במוסדות היישוב ובהוראת השפה העברית. באחד מספריו ("גאולת משה" משנת תר"פ, 1920) העלה רעיונות מעשיים ביותר להקמת מדינה. כך, למשל, הציע שם לרכוש אניות קיטור ולהביא בהם יהודים מכל העולם לתור את הארץ, כדי שאלה יחזרו לארצותיהם וישמשו שם כשליחי עלייה. את הצבא שיש להקים כדי להגן על המדינה הוא מכנה "אגודה הממונה על מציאות חיילים וגדודי צבא הדרושים". מה שלא זכה בחייו, זכה לאחר מותו, ועצמותיו הועלו ארצה ונטמנו בירושלים לפני חמש שנים.

מתוך: "שבת בשבתו"  גיליון 1305: ויחי ט"ז טבת תש"ע 02/01/2010.

עם מי היה הגאון מוילנא מוכן ללמוד בחברותא ?

שמעתי שהגאון מווילנה היה מוכן ללמוד חברותא עם כל אחד שביקש, והיה מעמיד בפניו מבחן אחד בלבד. כדי לעמוד במבחן היה הלומד מתבקש לעסוק בסוגיא פלונית ולחזור עליה היטב. כשהיה בא לפני הגאון, נשאל תחילה כמה פעמים חזר על פרקו. מי שמניין חזרותיו לא הסתכם בעשרות פעמים, לא היה ממשיך אל המבחן עצמו. רק מי שחזר כדבעי 'עלה' אל השלב הבא, שבו היה הגאון מתבונן האם כל חזרה חרטה בו את רישומה בשמחה יתרה ובדבקות מתעצמת. לא את חריפות השכל ביקש למצוא ואף לא את ההבנה העמוקה בפרטי העניין המדובר, אלא את הדבקות בדברי התורה - שהיא עיקר האחיזה בשורשם.

מתוך: "שבת בשבתו" גיליון 1305: ויחי ט"ז טבת תש"ע 02/01/2010 מאמר "ברינה יקצורו" מאת הרב יהושע שפירא

חידות הלכתיות: בית עגול, 1000 בקשות, קיום בדיבור, ציצית מצילה, קריאת התורה, יד על המצח, דקדוק, יין אדום/לבן?

image

מתוך עלון בית דוד, פרשת ויחי, תש"ע, שנה כ', גיליון י"א

חידות הלכתיות:לא קוראים בס"ת,יד על המצח,קריאה לא נכונה,יין אדום/לבן,5עולים,נרות חנוכה,חוק אברהם

image

מתוך עלון בית דוד, פרשת ויגש תש"ע שנה כ' גיליון י'

חידות הלכתיות:5 עולים לס"ת, נרות חנוכה, חוק אברהם, כתיבה בס"ת, עשרה ללא זימון, כיבוד אב, טיסה עם גוי עדיף?

image

מתוך עלון בית דוד פרשת מקץ תש"ע שנה כ' גיליון ט'