סיפור: הרב שך דוחה הכל כדי לתת לילד טעם בלימוד גמרא

מתוך בית דוד פרשת אמור תש"ע

תגים של Technorati:‏ סיפור,סיפור ומוסר השכל,גמרא,לימוד גמרא,הרב שך,פיקוח נפש,טעם בלימוד,גדולי ישראל

חידות הלכתיות: גנב מזכה הרבים, פעמיים כתובה, כלאיים והכרם לא נאסר, 6 סדרי משנה? ועוד

מתוך בית דוד פרשת אמור תש"ע

תגים של Technorati:‏ עד אחד,אשתו,לא נאמן,גנב,פרנס על הציבור,זיכוי הרבים,סדרי משנה,נביאים,עמלקי,קידושין,שדכן,כתובה,גט,בתולה,מנה,קטן,כלאיים,כרם,שביעית,הפקר,חידות הלכתיות,טריוויה יהודית,הלכה

חידות הלכתיות: מעות רעות ויפות, טהור שמטמא, שחיטה ואבר מן החי, 10 דברים שה' כרת ברית

מתוך בית דוד פרשת תזריע מצורע תש"ע

תגים של Technorati:‏ חידות הלכתיות,טריוויה יהודית

סיפור – חכמת הרב וההלוואה שלא היתה

ומעשה נפלא היה לפני כשלשים שנה בבית דינו של הגאון רבי יצחק וייס זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית בירושלים, שבאו לפניו שני בעלי דין, האחד טוען שחבירו חייב לו סכום כסף גדול של כמה עשרות אלפי דולרים, וחבירו מכחיש בכל תוקף את כל ענין ההלוואה.

פנה הגאון אל התובע ושאל אותו, האם יש לך איזו ראיה לדבריך שחבירך חייב לך כסף? מיד הוציא התובע מחיקו שטר, שעליו כתוב במפורש כי הנתבע חייב לתובע סכום כזה וכזה, ובסיום הדברים מתנוססת חתימת ידו של הנתבע כמות שהיא. קרא אליו הגאון את הנתבע ושאלו, האם זו חתימת ידך? נענה הנתבע, אכן כן, באמת היא חתימת ידי, אך עדיין אני מכחיש את כל ענין ההלוואה, וגם על השטר איני זוכר שחתמתי מעודי.

והנה על פי הדין הפשוט, היה לו להגאון לחייב את הנתבע מיד בכל סכום ההלוואה, שהרי שטר הוא ביד התובע, ואף הלווה מודה כי היא חתימת ידו. אך הגאון שם לבו מתוכן הדברים, כי התובע נראה כאיש רע מעללים, ואילו הנתבע, דבריו דברי אמת ניכרים. ועל כן קשה היה לו להגאון למצוא פתח לזכות את הנתבע, ומצד שני לא רצה לחייבו. אך אפילו הנתבע עצמו לא ידע להסביר כיצד חתימת ידו המורכבת מופיעה בשטר שביד חבירו. לכן ביקש הגאון אב בית הדין, לדחות את הדיון בשאלה עד למחרת בבוקר. עד אז אמר, מקוה אני שיתן ה' חכמה בלבי לשפוט בצורה נכונה.

למחרת בבוקר, עת המתינו שני בעלי הדין בחדר ההמתנה לבית הדין, הגיע שליח מאת אב בית הדין, הגאון הרב וייס, וביקש מהנתבע שיילך מיידית לביתו, ויביא משם את אחד הספרים אשר לו. שמע הנתבע את הבקשה המוזרה, הלך לביתו, לקח את אחד הספרים מהארון, וחזר לבית הדין.

כשנכנסו בעלי הדין לפני הדיינים, ביקש הגאון הרב ויס מהנתבע לראות את הספר שבידו. הגיש הנתבע את הספר לרב, והנה רואה הרב, כי דרכו של הנתבע לחתום את שמו בעמוד החַלַק הראשון שבספרים שלו, אך לא בראש הדף כדרך שחותמים רוב העולם, כי אם בסופו. שאל הרב את הנתבע, האם השאלת מימיך ספר לתובע?, הרהר הנתבע מעט, ומיד נזכר, כן, לפני כשנה השאלתי לו ספר אחד ועדיין לא קיבלתי אותו בחזרה.

דרש הרב במפגיע משליח בית דינו, שיתלווה לתובע לביתו, ויביא משם את אותו הספר ששאל מחבירו. כאשר הגיעו עם הספר בידם, ראו כולם כי הדף הראשון של הספר גזור, ואילו השטר שהציג התובע בבית הדין אינו אלא אותו הדף, בתוספת תוכן השטר כפי יד דמיונו של התובע רע המעללים.

זו חכמתו של גאון וצדיק, שנזהר שלא למהר בדין, וזכה לפסוק על פי קו האמת והיושר. וממנו יראה כל אדם וכן יעשה, שגם בביתו ובכל ההחלטות החשובות בחיים, לא יהיה זריז נחפז להחליט על מעשיו, אלא יכלכל דבריו במשפט, במתינות ובנחת, שאז יש לקוות, שההחלטה שתתקבל תהיה נכונה יותר.

 

מתוך: הלכה יומית

 

תגים של Technorati:‏ סיפור,הלוואה,הרב יצחק וויס,חתימה,שטר חוב,תובע,נתבע,ספר

חידות הלכתיות-לא קידש,2כתובות,כלאים,ברכת הלא נהנין, פיקדון אסור,שחיטה אסורה,תנאי לקידושין

 

תגים של Technorati:‏ חידות הלכתיות,בית דוד,טריוויה יהודית,כתובה,אשה,כלאיים,מצוות,ברכת הנהנין,אירוסין,קידוש,אשת איש,פיקדון,שחיטה,כיסוי הדם,תנאי בקידושין,צדיק,רשע

סיפור ומוסר השכל – מתי לא להחמיר

כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, כי בימינו אלה, לשמחתינו רבו בעלי תשובה השבים בכל לבם לתורה למצוות ולמעשים טובים. אך יש כאלה אשר הקצינו מאד, מן הקצה אל הקצה, ומפני חוסר ידעתם בתורה, והתנהגותם בקצוניות רבה (בדברים שאינם מן הדין כלל), גורמים להפרת השלום בבית, ובפרט אלה אשר אין להם פנאי ללמוד הלכות כדת, ומתנהגים בחומרות יתירות, ולא זו הדרך ולא זו העיר. אשר על כן אנו אומרים בתפילה, "השיבנו אבינו לתורתיך, וקרבינו מלכינו לעבודתך, והחזירינו בתשובה שלמה לפניך", שרק על ידי לימוד התורה וההלכה יוכלו לכלכל דבריהם במשפט, ויחיו בשלום ובמישור.
ומעשה באיש אחד שבא אחר ימי הפסח לגרש את אשתו, בבית דינו של הרב הקדוש רבי אברהם יהושע מאפטא, שאל אותו הרב, מה לך כי תרצה לגרש את אשתך, השיב לו הבעל, האשה הזו האכילה אותי בפסח מצה שרויה (מצה שנפלה למים, שיש מחמירים שלא לאכלה), בניגוד למסורת אבותי. ציוה הרב לקרוא לאשתו הרבנית, וכשבאה, שאל אותה הגידי נא לי, באמת, איזה מצות הנחת לפני בליל הסדר? הרבנית החרישה כי יראה לספר. אמר לה הרב, אל תיראי, הגידי לי את האמת, ותען הרבנית, שמתי לפניך מצות פשוטות, בלתי שמורות, ומעשה שהיה כך היה, את המצה השמורה שנאפתה בערב פסח לשם מצוה הנחתי במפה מיוחדת בארון שבחדר, ובהיותי טרודה בהכנת הסדר, בא איש עני אחד, ואמר שאין לו מצה שמורה לליל הסדר, אחד מבני הבית שלא ידע שהמצה הזו הוכנה עבור רבינו לליל הסדר, נטל את המצה ונתן אותה לעני, ובבואי לקחת אותה מן הארון, נדהמתי לראות שנלקחה מן הארון, ולא ידעתי מה לעשות, ויראתי לספר לבעלי הרב, נמלכתי ולקחתי מצה פשוטה והנחתיה בתוך מפה, ועשיתי עצמי כלא יודעת דבר מכל הנעשה, והרב הקדוש ערך את הסדר על מצה פשוטה זו.
אז אמר הרב לזה שבא לגרש את אשתו, ראה בני, אני אכלתי מצה פשוטה בליל הסדר, ועשיתי עצמי כלא יודע ולא מרגיש, למען לא אבא לידי כעס והקפדה, והכל למען השלום, ואתה בא לגרש את אשתך בשביל מנהג של מצה שרויה שאינו מן הדין כלל. עשה הרב פשרה בינהם, ונתפייסו, והלכו לביתם לשלום.

מתוך "הלכה יומית"

תגים של Technorati:‏ פסח,חומרות,שרויה,חוזרים בתשובה,סיפור,סיפור ומוסר השכל,הרב מאפטה

חידות הלכתיות:טמא כשר למזבח, נשבר ונטהר-נשבר שוב ונטמא, מלקות על חצי כזית איסור, כלי ע"ג שרץ-הכלי טהור ותוכו טמא

מתוך בית דוד פרשת צו תש"ע

תגים של Technorati:‏ חידות הלכתיות,טמא,מת,ענבים,יין,מזבח,שרץ,כלי,טהור,כלי חרס,שלחן,מלקות,חצי כזית,כזית,גרון,טריוויה יהודית,בית דוד,בחוקותיך אשתעשע