ynet מסע אל היהדות ששרדה בסרייבו - יהדות

ynet מסע אל היהדות ששרדה בסרייבו - יהדות

חידות הלכתיות:רמב"ם, שולחן ערוך, גדול מרבן שמו, זירא, קב ונקי, נשמה יתרה, נח, אברהם אבינו

מתוך בית דוד חיי שרה תשע"א

בוקר טוב, הֶר מולר - סיפורים מדורות עברו

(הסיפור הבא מבוסס על סיפור מתוך הספר "סיפורי חסידים מהשואה" של פרופסור יפה אליאך)

בעיירה דנציג התגורר לו רב מכובד שנהג ללכת בכל בוקר לטיול רגלי ברחבי העיר. במהלך הליכתו הוא היה נוהג לקדם את כולם - גברים, נשים וילדים - בחיוך ובאיחול "בוקר טוב."

בקצה העיירה התגורר לו אזרח גרמני שהיה נתקל ברב לעתים תכופות. "בוקר טוב, הר מולר!" היה קורא לעברו הרב, והוא בתגובה היה מחייך וקורא "בוקר טוב, הר רבינר!"

מלחמת העולם השניה פרצה. שוב לא יכל הרב להסתובב חופשי ברחובות העיירה. הר מולר לבש את מדי האס. אס. ונעלם מהעיירה. כמו יהודים רבים אחרים מפולין, הרב איבד את משפחתו במחנות ההשדמה של טרבלינקה, ולאחר זמן לא רב גם הוא הועבר לאושוויץ.

הוא ירד מהרכבת ישירות אל הסלקציה הידועה לשמצה. "ימינה, שמאלה, ימינה, שמאלה!" קרא גרמני בקול מתכתי עבה כשבקור רוח הוא שולח את הזקנים והחלשים למוות בטוח. הרב ידע היטב כי בגילו ובמצבו הרפואי המתדרדר הוא הולך להישלח ישירות אל תאי הגזים, והחל למלמל בשקט את הוידוי.

תורו קרב. הוא הביט לרגע בפניו הקשוחות של הגרמני. ללא מחשבה נפלט מפיו "בוקר טוב, הר מולר!"

הגרמני עצר לרגע. זיק של אנושיות ניצת בפניו המרושעות. "בוקר טוב, הר רבינר" הוא השיב, כשהוא מחווה את ידו ומורה לרב לפנות - ימינה.

מתוך אתר בית חבד

בוקר טוב, הֶר מולר - סיפורים מדורות עברו

הסנדק שנעלם | התקשרות- חוויה יהודית רוחנית | מעשה שהיה הסנדק שנעלם

עת מלחמה בעולם. גדודי חיילים נעו בין הערים והפילו את חיתתם על יושביהן. הם ניצלו את אווירת המלחמה כדי לשדוד רכוש או להתעלל באזרחים. הדרכים היו בחזקת סכנה. שודדים גזלו וחמסו ופעלו באין-מפריע. בעיקר פחדו תושבי הכפרים והעיירות הקטנות, שהיו חסרי מגן.

בכפר קטן שליד העיר זליכוב בפולין נולד ילד יהודי. אביו נאלץ לברוח ולהסתתר, מחשש שיגוייס לצבא, והיולדת נשארה לבדה. היא החליטה לעשות הכול כדי שהילד ייכנס בבריתו של אברהם אבינו ביום השמיני ללידתו. בדרך-לא-דרך מצאה עובר אורח שהיה בדרכו לזליכוב, והתחננה לפניו לגשת אל ר' גדליה המוהל, ולבקש ממנו בכל לשון של בקשה לבוא למול את בנה.

ר' גדליה, שהיה מתלמידי המגיד ממזריטש, קיבל את הפנייה והעניין נגע לליבו. בני משפחתו הפצירו בו שלא לצאת לדרך בזמן מסוכן כל-כך, אך הוא לא שעה לדבריהם ואמר להם כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים.

נטל ר' גדליה את תיק כלי המילה ויצא אל הכפר. לא קלה הייתה דרכו. מפעם לפעם נפל ליבו כאשר שמע קולות מתקרבים. כל רחש הקפיץ את חושיו. אך בסופו של דבר הגיע בשלום לבית היולדת.

הוא בדק את התינוק ומצאו כשיר לברית. עתה פנה אל האישה ושאלהּ היכן בעלה, או איפה יוכל למצוא עוד יהודי, שיהיה סנדק ויאחז את התינוק בשעת המילה. האישה ענתה כי בעלה ושאר הגברים בכפר ברחו והסתתרו, ואין לה מושג היכן הם.

ר' גדליה נקלע למצוקה. מעולם לא ניסה לערוך ברית בלי סנדק, אך אם לא יערוך את הברית עכשיו, תידחה המילה מי יודע עד מתי. הוא בדק אם יוכל להחזיק את התינוק ולמול אותו בעצמו, ולבסוף נואש. הדבר לא היה אפשרי, ולא היה מנוס מלחפש יהודי שיסייע בידו.

יצא ר' גדליה אל פרשת הדרכים, עמד והמתין זמן רב בעיניים כלות, אולי יזדמן לפניו יהודי שיוכל לסייע במצווה. פתאום נראה מרחוק יהודי מתקרב. בהתרגשות רבה רץ אליו ר' גדליה וקרא בשמחה: "ר' יהודי, הגעת בדיוק בזמן. אתה תשמש סנדק בבריתו של אברהם אבינו, ואני אוכל למול את הילד".

מרוב שמחה כבר פנה ר' גדליה לשוב לבית היולדת. לא היה לו ספק כי היהודי ימהר אחריו בשמחה לקיים את המצווה הגדולה. אולם כשהביט לאחור הבין כי היהודי אינו מתכונן לבוא עמו והוא ממשיך בדרכו.

ר' גדליה לא הרפה. סוף-סוף זימן הקב"ה לפניו יהודי, האם יוכל לוותר עליו?! הוא הפעיל את כל כוח השכנוע שלו כדי לרצות את האיש לבוא עמו, עד שלבסוף התרצה.

בדרך ניסה לקשור שיחה עם האיש, אך זה כמעט לא ענה דבר. על-פי השרפרף שנשא על גבו הבין ר' גדליה כי סנדלר הוא. בהגיעם לבית היולדת לקח הסנדלר את השרפרף, הניחו על הקרקע והתיישב עליו.

ראה ר' גדליה שהאיש אינו משתף פעולה, וגם אינו עונה לשאלותיו, והחליט שלא לשית ליבו לכך. הוא הודה לה' על שזימן לו את האפשרות לקיים בכל-זאת את הברית. חיש-מהר לקח את התינוק בידיו האמונות והניחו על ברכיו של הסנדלר. הסנדלר הביט בו במבט תם, אך אחז את התינוק כראוי, ור' גדליה התכונן לביצוע המילה.

בירך ר' גדליה בקול ובהתרגשות את הברכות "ברוך אתה... על המילה... להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". האם, העומדת בצד, מחתה דמעות של אושר, על שזכתה לערוך ברית-מילה לבנה בעתה ובזמנה. כעבור זמן קצר כבר היה הילד מהול ורגוע, והמוהל הלבישו והחזירו לעריסתו.

ברגע זה הוציא הסנדלר המוזר בקבוק יין מתרמילו ומסרו לר' גדליה. רבי גדליה המופתע התמלא שמחה, שכן בבית לא היה יין והוא כבר חשב לברך בלי כוס. הוא מיהר למלא את הכוס על גדותיה, ובנעימה חגיגית החל בברכת "אשר קידש ידיד מבטן". בעת הברכה היו עיניו עצומות בדבקות, וכשפקח אותן בסיום הברכה, ראה לתדהמתו כי הסנדלר נעלם ואיננו.

לא היה לו שום הסבר איך ברגע אחד נעלם הסנדלר עם תרמילו ועם השרפרף שישב עליו. אולי זה היה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו, שבא בשעה הנכונה לערוך עמו את ברית המילה, הרהר בליבו.

בהתרגשות רבה נפרד מהיולדת ויצא לשוב לזליכוב, וליבו מלא אושר על זכות המצווה ועל הסיכוי שאולי זכה להיעזר בידי אליהו הנביא. גם עכשיו עברה הדרך ללא שום אירוע מיוחד, ובבואו לביתו שמחו בני משפחתו עמו והודו לה' על שחזר בשלום.

עברו כמה חודשים, המלחמות פסקו והארץ שקטה. ר' גדליה יצא למזריטש, אל רבו המגיד, להסתופף בצילו ולקבל כוחות מחודשים. הוא המתין ליד חדרו וכשהגיע תורו פתח את הדלת בחרדת-קודש.

הוא לא הספיק אלא לצעוד צעד אחד פנימה, והמגיד קרא אליו בחיבה: "ר' גדליה, שמחת כשחשבת כי הסנדלר אשר מלת את התינוק על ברכיו היה אליהו הנביא. שמחתך תגדל שבעתיים כשתדע כי זכית לראות את בעל הברית, הלוא הוא אברהם אבינו בעצמו!".

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות

הסנדק שנעלם | התקשרות- חוויה יהודית רוחנית | מעשה שהיה הסנדק שנעלם

Fw: לידיעתכם מס' דברים שאסור בשבת ;-) - על הא ועל דא | Google Groups

הפעם מילתא דבדיחותא
שגם מעוררת כמה מחשבות על גלגולי משמעות של מלים

> בתאריך 10 באוקטובר 2010 19:14, מאת אלישיב לויתן ely...@gmail.com:

> > לידיעתכם מס' דברים שאסור בשבת!!!

> > דברים שלא ידעתם שאסורים בשבת:
> > אסור ללמוד למבחן- משום חורש
> > אסור לאחר לחבר בשמירה- משום טוחן
> > אסור לסמוך על חבר- משום בונה
> > אסור לנטות לדעה מסויימת בויכוח כי אז אתה צד בויכוח
> > אסור למסור דרישת שלום משום..דש
> > אסור לצהול ולרקוד משום מרקד
> > אסור לחשוב מחשבות קונספירציה משום קושר
> > אסור להקל משום מתיר
> > אסור ליפות את אחיך משום מחתך
> > אסור להכעיס משום מבעיר
> > אסור להצחיק אדם יותר מדי משום קורע

Fw: לידיעתכם מס' דברים שאסור בשבת ;-) - על הא ועל דא | Google Groups

BJEWS: הבן הנעלם

BJEWS: הבן הנעלם

מאמר בנושא ברית מילה והפער לכאורה בין מה שאמרו חז"ל למציאות בימינו, מאמר שנכתב על ידי המוהל ד"ר סיריל פיין שמל כ-25 אלף יהודים!

לפני מעט פחות משנה נפטר ד"ר סיריל פיין, רופא ומוהל מומחה שמל בימי חייו יותר מ 25- אלף יהודים, חלק נכבד מהם גרים ועולים חדשים. אנו מביאים כאן מאמר פרי עטו שנכתב מעט לפני פטירתו ובו חידוש על פסוק מפרשת השבוע הקשור לנושא ברית המילה. המאמר מוקדש לעילוי נשמתו: ר' צדוק אברהם בן ר' שמואל הלוי ז"ל.   

זכיתי להיות מוהל במשך 47 שנים. נהיתי מוהל לא בגלל שהיתי רופא, אלא כי ראיתי בכך שליחות. עסקתי במילה מתוך אהבה עמוקה למצווה והשתדלתי לקיימה על כל דיקדוקיה ופרטיה, ותמיד בשמחה. במשך השנים צברתי ב”ה ידע וניסיון רב.

את ברית המילה ביצעתי על פי ההלכה, בשיטה המסורתית, שעברה במשך הדורות בעם ישראל. אף פעם לא התיחסתי למילה כאל פרוצדורה כירורגית גרידא. עם זאת מובן שלעבודתי כרופא היה ערך מוסף, בעיקר בבריתות למבוגרים ובעת ביצוע “תיקונים” לבריתות.

במשך השנים היו שתי סוגיות הלכתיות, אשר לא תאמו את הידע המקצועי והניסיון שלי בפועל, והפער בין הוראות חז”ל לבין המציאות שאני היכרתי הטריד אותי מאוד. הסוגיה הראשונה קשורה לענין ה”מציצה”. ההלכה קובעת כי ישנם שלושה שלבים בברית מילה כשרה. חיתוך הערלה, פריעה- כלומר קריעת השכבה הפנימית של העורלה וחשיפת העטרה לחלוטין, ולבסוף מציצה- כלומר מציצת הדם מתוך הורידים העמוקים של פצע ברית המילה.

הגמרא אומרת: “מל ולא מצץ מעבירין אותו” (שבת קל”ג)- כלומר אם המוהל מל אך לא ביצע את שלב המציצה, יש להעבירו (כלומר למנוע ממנו את המשך היותו מוהל או מלהיות באותה עיר). ומשום מה? אומרים חז”ל: “משום סכנה”, אולם אינם מפרטים איזו סכנה. על פניו, נראה כי מדובר בעונש חמור ביותר, לעבירה שאפילו לא הוגדרה. זה נראה חסר פרופורציה אפילו.

סוגיה שניה, והיא קשה לי אפילו עוד יותר, קשורה בענין הכאבים. בפרשת בני שכם אשר נימולו בהוראת שמעון ולוי, בני יעקב נאמר: “ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים” (בראשית, לג’, כה). התורה מייחסת כאב רב לברית המילה, כששיאו ביום השלישי. נתון עובדתי זה, המצויין בתורה, אינו תואם את המציאות.

במשך כל שנות עיסוקי במצוה, לא נתקלתי אצל תינוקות בכאב ביום השלישי למילה. זאת ועוד: אני טוען כי ברית הנעשית בטכניקה המסורתית, תינוקות עלולים לבכות במשך לא יותר מ- 7 עד 10 שניות, כשהכאב איננו מרכיב משמעותי בתהליך הריפוי. גם אצל נימולים מבוגרים, שלהם רגישות שנמשכת זמן רב יותר, אין הדבר כך. היום השלישי איננו שונה ברמת הכאב מאשר כל יום אחר. אמנם ניתן לחוש בכאב, אך זאת בעיקר כשנוגעים ממש במקום הרגיש.

בנושא זה ברצוני לגייס את ניסיוני כרופא, ולהציע הסבר, שיעזור ליישב את הפער בין המציאות המתוארת בתורה ונתמכת בהלכות חז”ל, לבין מה שנראה במציאות בימינו. בימים עברו, המודעות לענין חשיבות החיטוי (סטרליזציה) לא היתה קיימת, ומכשירים סטריליים לא היו בנמצא. את ברית המילה היו   מבצעים בעזרת אבנים וסלעים חדים כפי שאנו קוראים אצל צפורה, אשת משה: “ ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה...” (שמות ד’, כה). השימוש באמצעים מעין אלה הותיר ברוב המקרים שרידים של חול ורסיסי אבן בפצע, וחדירה של אלמנטים אלה יצרו באופן טבעי זיהום שגרר אחריו תגובה דלקתית. כידוע, כל חדירה של גוף זר דרך פצע יוצרת תוך 72 שעות )שלושה ימים( דלקת מוגלתית המלווה בכאבים עזים ובעליה של חום הגוף.

חז”ל, על פי הידע הרפואי שהיה קיים בתקופתם, הורו למצוץ את דם הפצע מתוך הורידים העמוקים, כשמציצה זו היתה למעשה הדרך “לשאוב” את הגופים הזרים שחדרו לפצע במהלך המילה. סביר להניח כי התמותה ירדה בזכות פעולה זו, ולכם תקנו חז”ל את תקנתם החמורה המורה להרחיק מוהל שאיננו מבצע מציצה. בחלוף השנים, יתכן והסיבה המקורית לתקנה נשכחה )ומכאן הביטוי הסתום “משום סכנה”(, אך תוקפה של התקנה נשאר, במלוא חומרתו. הסבר זה לסוגית המציצה הוא דרך קבילה ליישוב הסוגיה הראשונה, אשר מתיחסת להלכה מדרבנן,

אך כיצד ניתן ליישב את הסוגיה השניה, אודות כאבי המילה ביום השלישי, שהם כבר ענין מדאורייתא? כידוע, אם יש קושיא לגבי פסוק מהתורה, הדרך היחידה ליישב זאת היא על ידי מציאת תימוכין בפסוק אחר, ואני מבקש לעשות זאת דרך פסוק בפרשתנו, פרשת וירא.

בפרשת השבוע נאמר על אברהם: “והוא יושב פתח האוהל כחום היום”. כל הפרשנים מסכימים כי הפסוק מתאר את אברהם יושב בפתח אוהלו ביום השלישי למילה, וכן שהיה זה יום חם במיוחד, דבר שזימן אליו את שלושת האורחים שחיפשו מחסה מהחום הכבד. עד כאן הכל טוב ויפה, אלא שאם אכן התורה מתארת את חום היום, הרי שניתן היה לצפות שבפסוק יהיה כתוב: “והוא יושב פתח האוהל בחום היום”. מהו א”כ משמעות הביטוי “כחום היום”?

לעניות דעתי, ובמחילה מרש”י ושאר הפרשנים, אני מוצא את הביטוי “כחום היום” כביטוי השוואתי, כשמילת התיאור “כחום” איננה מוסבת על החום של היום בחוץ, אלא לחום גופו של אברהם, שסבל מדלקת בעקבות המילה, וכתוצאה מכך פיתח חום גבוה, שהיה “כחום היום”- כלומר כ- 40-42 מעלות. שיאה של הדלקת, כידוע ברפואה המודרנית, התרחש תוך 72 שעות- כלומר ביום השלישי! כך, מתוך פסוק מפורש בתורה אנו יכולים ללמוד על הסיבה לכאבי המילה ביום השלישי ועל המקור לתקנת חז”ל בענין המציצה לאור הסכנה המוחשית והקיומית, פיקוח נפש ממש, שנימולים היו חשופים לה בימים עברו. כל זה מסביר גם מדוע היום, ב”ה, איננו נתקלים בתופעה זו, המתוארת בתורה ובחז”ל, ואין כאן לא סתירה או פער בין המציאות לדברי אלוקים חיים.  

מתוך עלון "השבת" (צוהר) פרשת וירא תשע"א

סיפורים על הרבי מסוקולוב - חסידים שלא צמים ביום כיפור, הסכמה לספר לפי האדם, איך שרים לאחר סטירת לחי

הרב יצחק זליג מורגנשטרן מסוקולוב, שהיה כאמור נואם חריף שריתק אליו את כל שומעיו נודע גם כן בחדות לשונו וביכולתו לרתק אליו שומעים רבים באמרות שפר.

באחד המקרים, נכח באסיפה של אגודת ישראל יחד עם האדמו"ר מגור שאותו העריץ ועם רבנים נוספים. השמיע האדמו"ר מגור את דעתו בנושא מסוים ואחד הנוכחים ניסה לדחות את דבריו. מיד התרומם הרבי מסוקולוב מכיסאו, לא ביקש את רשות הדיבור ואמר: "דרך ארץ בפני הרבי מגור, יש לו עשרת אלפים חסידים שאינם מניחים תפילין ואינם צמים ביום כיפור...". באולם השתררה מתיחות לשמע דבריו חסרי הפשר אולם הרבי פירש מיד: "יש לו רבבת חסידים שטרם הגיעו למצוות וממילא אינם מניחים תפילין ואינם צמים ביום הקדוש...".

בחריפותו ידע גם 'לקטול' את אותם שמתחפשים לאנשי מעלה אולם הם ריקים מתוכן. ללא רחם היה קורע את המסוה מעל פני צבועים ויהירים שדימו לרכוש את אהדתו ולגנוב את דעתו. פעם אחת שלח לו אחד הרבנים מאמריקה את ספרו שהדפיס והוסיף במכתב שליוה לספר: "יעבור נא הרבי על הספר ויכיר את מחברו כי 'הספר זה האדם'. דפדף הרבי בספר ומיד השיבו: "תודה בעד הספר ובאמצעותו חושבני שהכרתי היטב את המחבר והרי הסימנים: עב כרס, מנופח מאוד, הכל שמן, ותוכנו אפס..."

פעם אחת הגיע אליו עשיר מופלג שהיה ידוע כקמצן והתאונן בפניו כי שונאיו מעלילים עליו שאינו תורם לצרכי צדקה. "אני נותן הרבה", אמר, "אבל רק בחשאי, מתן בסתר...". השיבו הרבי בחיוך: "פלאי פלאים! החטאים שאתה עושה בינך לבין עצמך, בסדר גמור, מתגלים לכל, ורק צדקה שאתה עושה עם אחרים אינה מתגלה..."

עשיר אחר שירד מנכסיו נכנס אליו יום אחד ותינה את צרותיו ואמר: אין לי מנוחה יומם ולילה. עד כדי כך שאיני יכול אפילו להתפלל במצב כזה...השיב לו הרבי: "שנינו במכת סנהדרין שביקש נבוכדנאצר לומר שירה, בא גבריאל וסטרו על פניו. שאל הסבא הרבי מקוצק: וכי לא רצו בשמים לשמוע את שירתו? אלא שרצו לראות איך הוא שר אחרי סטירת לחי. את תפילתך מתוך רוחב הדעת שמעו כבר בשמיים ועתה רוצים לשמוע את תפילתך מעוני ומדוע לא תתפלל?..." 

מתוך עלון ישע שלנו, פרשת וירא תשע"א

סיפורים על גדולי ישראל: למה רבי ישראל סלנטר ורבי דוד מלעלוב לא באו לבית הכנסת בערב יום כיפור ? ולמה צריך לשים לב כשלומדים (בעל התניא)

חסידים מספרים על הצדיק ר' דוד מלעלוב שבערב יום הכיפורים בדרכו מהמקווה לבית מדרשו של רבו החוזה מלובלין לתפילת כל נדרי, שמע תינוק בוכה. נכנס ר' דוד לבית ומצא תינוק מוטל בעריסה יחידי מפני שאביו ואמו הלכו לבית הכנסת והניחוהו לבדו. שידלו הצדיק בדברים ונענעו עד לאחר התפילה. רק כשחזרו אביו ואמו ומצאוהו יושב ומנענעו, התפנה ר' דוד להתפלל ביחידות. שיותר היה חשוב בעיניו למנוע צערו של תינוק מלהתאחד בתפילה עם הציבור בערבו של היום הקדוש. מעשה כזה בגרסאות שונות מסופד על כמה מאדמו"רי החסידות, אבל לא רק עליהם.

על ר' ישראל סלנטר מייסד תנועת המוסר מספרים, שפעם אחת בדרכו לבית הכנסת לכל נדרי, ראה בהמה של נכרי תועה בשדה והבחין שהיא מצטערת, טרח עמה והוליכה דרך אבנים וצרורות, שדות וגנים. בתוך כך המתין לו הציבור. כיוון שלא בא יצאו לחפשו ומצאוהו עומד וטורח עם הבהמה להכניסה לרפת של בעליה.

כיוצא בזה, מספרים תלמידיו של הרב עמיטל זצ"ל על מעשה שהיה שגור בפיו וחוזר ומספרו לעתים תכופות: מעשה באדמו"ר הזקן ר' שניאור זלמן מלאדי שהיה יושב ולומד תורה עם בנו, לפתע נשמע מהחדר הסמוך קול בכיו של תינוק. קם האדמו"ר ממקומו והלך להרגיע את התינוק. מששב, ראה שבנו עדין שקוע בעיונו מבלי ששמע כלל את קול הבכי. העיר האב הזקן לבנו שגם בשעת עיסוק בתורה על הלב להיות פתוח ועל האוזניים להיות כרויות לקול בכי של תינוק.

לא בכדי היה הרב עמיטל חוזר על הסיפור, הוא רצה ללמד את תלמידיו שעֶסק התורה כמו גם רגשי קודש של דבקות בה' אינם אמורים לדכא את רגשי הלב הפשוטים, את השכל הטבעי והמוסר העצמי. דרך ארץ קדמה לתורה, לא רק במובן של פיגום שלאחר שהעפלת עליו לקומה העליונה של תורה אפשר להסירו. דרך ארץ היא אמנם רק קומה ראשונה, אבל עם הסרתה חלילה הבניין כולו יתמוטט.

מתוך עלון מעט מן האור לפרשת וירא תשע"א

סיפור: אותה הוכחת לעבדך - איך ידע השפת אמת שהשידוך מתאים?

אותה הוכחת לעבדך

ניגש חסיד אל "השפת אמת" ושאלו על שידוך שמציעים לבנו עם בתו של חסיד גור מהעיירה קוז'ניץ. ומה ידוע לך על המשפחה? שאל האדמו"ר. "ביקשתי ממישהו שיברר זאת עבורי", השיב החסיד, "והוא קיבל תשובה טובה".

איך בירר? חקרו האדמו"ר. "פשוט", ענה החסיד, "הוא שאל את האיש הראשון שנתקל בו בקוז'ניץ, והלה שיבח את המשפחה ואת הבת. "אם כך", נענה האדמו"ר, "כפי הנראה משמים מסכימים לשידוך. שיהיה למזל טוב..."

שב החסיד לביתו וסיפר לכולם את תשובת האדמו"ר.

אבל מנין ידוע הדבר לאדמו"ר שאל אחד מידידי המשפחה, זה אפילו לא עד מפי עד; על טיב המשפחה נודע לך ממישהו ששאל מישהו, ולאדמו"ר נודע הסיפור

ממך בלבד, כלי שלישי!

חזר החסיד לחצרו של האדמו"ר וביקש מאחד המקורבים לברר את פשר התשובה.

האדמו"ר שלא היה מעושי האותות והמופתים, הסביר את תשובתו: אביה של המשודכת היה אצלי לפני זמן מה והתלונן מרה על כך שכל בני עירו שונאים אותו ויורדים לחייו מסיבות שונות. כולם?! תמהתי, והוא ענה שאכן, רק ידיד אחד

נשאר לו במקום, אבל כיון שהוא שנוא על רוב רובה של העיר, ויש לו בת שהוא רוצה לארס, חושש הוא ששונאיו ידברו סרה עליו ועל בתו. והנה בא שליחו של השואל לקוז'ניץ, כדי לברר על האיש, ומכל העיר הוא פוגש דווקא את הידיד היחיד שנותר לו בקוז'ניץ. יכול להיות סימן טוב יותר מזה משמים?!

מתוך עלון "עונג שבת" פרשת חיי שרה - תולדות, תשע"א 1026

סיפור: הרב אריה לוין שובר את העוצר בירושלים למען אסיר יהודי...

מתוך:

הלכה יומית מפסקי מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א - פרשת השבוע - פרשת וירא

מעשה שהיה בירושלים לפני כשבעים שנה, בימי השלטון של הבריטים בירושלים, המעשה אירע עם הגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל, שכידוע היה כרבם של האסירים. רבי אריה היה הולך לבקר חולים ואסירים בבתי חולים ובבתי הסוהר, בכדי לעודד את רוחם ולהיות עימהם בשעות הקשות. לילה אחד, הטילו הבריטים עוצר לילי, והיה אסור לאזרחים להסתובב ברחובות העיר. רבי אריה לוין לא שת לבו לעוצר, ויצא לבקר אסיר יהודי שהיה עצור "בקישלה", שהיה אז בית המעצר של המשטרה הבריטית בשער יפו בירושלים.

בדרכו לשער יפו, עצרו אותו שני שוטרים בריטים, אחד מהם יהודי והשני גוי, השוטר היהודי שהכיר את הרב ואת מעשי החסד שלו, רצה להתיר לו להמשיך בדרכו, והסביר לשוטר הגוי כי הרב הישיש אין לו כוונות זדון נגד השלטון, וכי כל מטרת הליכתו היא לעודד אנשים קשי יום חולים ומסכנים. אך השוטר הגוי לא הסכים לזאת, ופקד עליו לשוב מיד לביתו. הרב הסתובב לאחוריו, אך מצא דרך עוקפת בפירצת גדר צדדית, וניסה לעבור משם, אך גם שם תפסוהו שני השוטרים הנ"ל, כשהם רואים את הרב הישיש מנסה בכוחו הדל לטפס על הגדר כדי להגיע לקישלה. מיד קפץ השוטר הגוי, ולתדהמת הרב והשוטר היהודי, אמר לרב, בבקשה כבוד הרב! אתה יכול לעבור וללכת למקום חפצך! התפלא השוטר היהודי ושאל את חברו, מה הביא אותך לשנות את דעתך? ענה לו השוטר הגוי, בתחילה סברתי כי הרב עושה זאת למטרת ריווח כספי או טובת הנאה, ולכן לא התרתי לו, אך עכשיו כשראיתי את מסירות הנפש שלו, ואת הסיכון שלקח בכדי לנסות בכל דרך לבקר את העציר, הבנתי כי הדבר בנפשו וכוונותיו הם לשם שמים, שהרי יכול היה לפטור את עצמו בטענה שזו עת סכנה, ואין הדבר בידו, אך אם הוא מוכן לסכן את נפשו למען יהודי אחר שאין הוא מכירו כלל, ואין הוא מותר על רעיון הביקור, אכן איש קדוש הוא ולכן התרתי לו לעבור.

...

למדנו מי שרוצה לדעת אם הוא עושה רצון ה' מאהבה או בכוח, המבחן הוא בשעה שהוא פטור, כגון בשעת חולי או אונס הפוטר אותו מן המצווה, האם הוא שמח ואומר ברוך שפטרנו, או שהוא מרגיש צער, אמנם אני פטור, אך הפסדתי מצווה.

חידות הלכתיות:נח,משה,ירבעם,מיכה,הבית יוסף,שנת לידת הרמב"ם מהתורה,הנביא יואל,פסוק עם כל הא-ב,מי מוזכר הכי הרבה

מתוך בית דוד פרשת וירא תשע"א

גוגל ורשות העתיקות משיקות מיזם שיעלה לאינטרנט את כל המגילות הגנוזות - מדע וסביבה - הארץ

גוגל ורשות העתיקות משיקות מיזם שיעלה לאינטרנט את כל המגילות הגנוזות

מאת ניר חסון

פרויקט חדש יעלה לרשת כ-30 אלף קטעים מהמגילות הגנוזות. הגולשים יוכלו להרכיב את המגילות מחדש וקרוא אותן כפי שלא נקראו מעולם

תגיות: המגילות הגנוזות, גוגל

רשות העתיקות וגוגל ישראל השיקו היום (שלישי) מיזם משותף במסגרתו תעלה לאינטרנט ספרייה דיגיטלית של המגילות הגנוזות. הפרוייקט יכלול צילום איכותי של 900 המגילות שמורכבות מלא פחות מ- 30,000 קטעים. בתום הפרויקט יוכל גולש האינטרנט להשתתף במה שהגדירו ברשות העתיקות "משחק הפאזל האולטימטיבי", כלומר לנסות ולחבר את מאות אלפי קרעי המגילות ולקרא אותן כפי שלא נקראו עד היום. הצילום המיוחד של המגילות גם עתיד לחשוף בפני החוקרים מילים שנמחקו עם השנים. המגילות הגנוזות נמצאו במדבר יהודה בשנות ה-40 וה-50 ומאז נערכו מספר יוזמות לשימורן ותיעודן, אך רוב היוזמות גרמו לנזקים למגילות העדינות העשויות עור עז. כך למשל, שימוש בדבק סילוטייפ בשנות ה-50, שנחשב אז להמצאה חדשנית, גרם עשרות שנים אחר כך לנזקים רבים. ברשות העתיקות מקווים שפרויקט התיעוד יסייע גם בשימור המגילות ובמעקב אחר מצבן לאורך השנים. הצילום של כל אחד ואחד מהקטעים יערך בשיטת צילום מתקדמת שכוללת שימוש ב-11 אורכי גל (אור) שונים. כבר היום ידוע שצילום שכזה יחשוף בפני החוקרים אותיות ומילים שאינן נראות במבט רגיל. לצורך כך נבנת בימים אלו מצלמה מיוחדת שעלותה 250 אלף דולר, המצלמה תמוקם באולפן מיוחד שיוקם במעבדות רשות העתיקות במוזיאון ישראל. בעוד כשלושה חודשים יחל תהליך הצילום וזמן לא רב לאחר מכן תחל גוגל להעלות את הקטעים לאינטרנט. כל גולש יוכל להרכיב מחדש את המגילות על פי הערכות יחלפו עוד 5 שנים עד אשר יועלו הקטעים כולם לרשת. עם הזמן יתווספו לכל קטע גם התעתיק והפרשנות שנתנו לו החוקרים וכן כלים אינטרנטיים שיאפשרו לחוקרים ולגולשים החובבים לחקור את המגילות. כך למשל יוכל הגולש לנסות ולחבר קטעים שונים מהמגילות. כיום מסודרות המגילות ב-1267 לוחות שסודרו בידי חוקרים בשנות ה- 50. יתכן בהחלט שהחוקרים טעו ושיש להרכיב מחדש את הקטעים כדי לקרא טוב יותר את המגילות. במסיבת עיתונאים משותפת לרשות העתיקות ולגוגל, שנערכה הבוקר, הגדיר מנכ"ל רשות העתיקות שוקה דרופמן את המגילות כ"ממצא החשוב ביותר של האלף הקודם, מדובר בחיבור היסטורי. גייסנו את מיטב המוחות והאמצעים הטכנולוגיים לטובת שימור נכס המורשת של כולנו, כך הציבור יוכל בלחיצת כפתור להיחשף להיסטוריה במלוא הדרה". פרופ' יוסי מטיאס מנכ"ל מרכז הפיתוח של גוגל בישראל הוסיף: "אנו גאים לקחת חלק בפרויקט. הפרויקט יעשיר וישמור חלק חשוב של המורשת התרבותית של העולם". הפרויקט ימומן על ידי קרן ליאון לוי, ובתמיכת קרן ארקדיה וקרן יד הנדיב.

גוגל ורשות העתיקות משיקות מיזם שיעלה לאינטרנט את כל המגילות הגנוזות - מדע וסביבה - הארץ

ifeel - א יידישע גנטיקה - מחקר: האמנם לכל היהודים עבר גנטי משותף?

ifeel - א יידישע גנטיקה - מחקר: האמנם לכל היהודים עבר גנטי משותף?

למה הגנו הנאצים על ישיבה בברלין בליל הבדולח?

הייתכן שישנם סיפורים חדשים, שטרם נשמעו על השואה? האם לא נאמר כבר הכול? אכן, סיפורים חדשים, הנוגעים לאותה תקופה מחרידה והירואית, מתגלים חדשות לבקרים. אחד הארגונים העוסקים בתולדות השואה הוא Synagogue Memorial ("יד לבתי הכנסת"), שחבריו מקדישים את זמנם לשמירת זכרם של בתי התפילה שנהרסו בגרמניה, בליל הבדולח הידוע לשמצה, בין ה-9 ה-10 לנובמבר 1938.

פרופ' מאיר שוורץ, מנהל הארגון וניצול שואה בעצמו, גילה פיסת היסטוריה מרתקת. לרב אחד הייתה ישיבה ברחוב מונץ 35, בלב ברלין. לא זו בלבד שהישיבה נותרה על עמדה בליל הבדולח, אלא שחיילי SS חמושים, נשלחו לשמור על בית הרב והגנו בגופם עליו ועל תלמידיו מפני הפורעים הנאצים.

יתרה מזו, חודשים קודם לכן, כאשר היהודים הפולנים שחיו על אדמתה, גורשו מגרמניה, נשארו רבי קופרסטוק ותלמידיו בגרמניה, כשהרב אף ממשיך לקבל את הגמלה שקיבל ממשלת גרמניה, כפי שהיה במשך עשרים השנים שקדמו לכך (הדבר תועד בכתבה מאת העיתונאי הגרמני גראלד בוסיאן, שהתפרסמה בעיתון הברלינאי Aktuell בשנת 1996).

לסיפור המלא והמדהים מתוך אתר aish.com:

הרב המוגן

איזה שיר ייחודי היו שרים בשמחת תורה ואיך זה קשור לשאלה: האם אדם יכול להרגיל את לשונו להזכיר שאלת גשמים בברכת השנים?

...וסיפר הגאון רבי יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל, אב בית הדין בעיר חיפה ומגדולי דורינו, שזכה בילדותו לגור בשכנות עם הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל, בשכונת שערי חסד בירושלים. וביום שמחת תורה היו נוהגים כל גדולי רבני השכונה וסביבותיה ללוות את הגאון רבי יעקב משה חרל"פ לבית הכנסת "אחווה" בשירה וריקודים, והיו שרים שיר, שמילותיו היו, "אתה גבור לעולם ה' משיב הרוח ומוריד הגשם". ושאל רבי יעקב רוזנטל, שהיה ילד רך, מה הטעם ששרים שיר זה דוקא, והלא אין שום שייכות בין השיר הלז לבין הכבוד שאנו חולקים לרבי יעקב משה חרל"פ? השיבו לו, הטעם שאנו שרים שיר זה דוקא, הוא בכדי שלא לאבד לחינם את הזמן בשירים שונים, ואנו חוזרים שוב ושוב על מילות השיר, עד שאומרים אותם תשעים פעם, בכדי שנהיה מורגלים לבקש על הגשמים, וכדברי מהר"ם מרוטנבורג וכל הפוסקים שהזכרנו. וכמבואר.

להלכה המלאה:

הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א - שאלה: האם אדם יכול להרגיל את לשונו להזכיר שאלת גשמים בברכת השנים?

לבדוק לו בצלחת - סיפורים מדורות עברו

אדם חדש הופיע בקהילה היהודית בבגדד. איש לא הכיר אותו ואת משפחתו, אך ניכר היה כי הוא תלמיד חכם. הוא היה יושב ולומד תורה שעות רבות ומרבה לשוחח בדברי תורה.

אנשי הקהילה ביקשו לדעת כיצד להתייחס אליו. האם הוא אכן תלמיד חכם וצדיק או שמא הוא רק מעמיד פנים? הם פנו לרבם, רבי יוסף חיים, ה'בן איש חי', ושאלוהו כיצד יוכלו לתהות על קנקנו של האלמוני.

"אתן לכם סימן פשוט" אמר להם רבי יוסף חיים. "עיקבו אחריו וראו כיצד הוא אוכל. אם הוא אוכל בצניעות ובעדינות, כאשר ניכר כי הוא ירא את האלוקים גם בשעת אכילתו, דעו לכם כי אכן חסיד הוא האיש;

"אך אם הוא אוכל בגסות הרוח וברעבתנות, תוכלו לדעת כי כוונתיו אינן טהורות" סיים רבי יוסף חיים את דבריו.

מתוך אתר בית חב"ד:

לבדוק לו בצלחת - סיפורים מדורות עברו

ynet - השקיעה של ישיבת פורת יוסף הספרדית

נבחרת החלומות של עולם התורה הספרדי צמחה בישיבת "פורת יוסף". איך קרה שדור ההמשך כבר לא נוהר אליה ואחיותיה עברו לפורמט ליטאי? טלי פרקש יצאה למסע בעקבות המעוז האחרון

הרבה לפני שש"ס "החזירה עטרה ליושנה", שיגשגה בירושלים מעצמה ספרדית של תורה - ישיבת "פורת יוסף". השמות הגדולים של עולם התורה הספרדי הגיחו משם: זקן המקובלים הרב יצחק כדורי ז"ל, הרב עובדיה יוסף שמשמש היום כנשיאה, ואפילו אריה דרעי נמצא בין התלמידים לשעבר. אך בין לבין משהו לא טוב קרה בדרך, מתופעה פנומנלית של למדנות נוסח עדות המזרח עברו שם ללימוד נוסח ליטא, וזוהרו של המותג החזק הועם.

אצולת הרבנות הספרדית

"'פורת יוסף' זה אחד ממחצבי האינטלקטואלית של המאה ה-20", אומר ל-ynet אבישי בן חיים, פרשן לענייני חרדים השוקד בימים אלו על דוקטורט בנושא הרב עובדיה. "היא הבסיס לכל עולם הישיבות הספרדי, וממנה הכול צמח. כל משפחות הרבנים המפורסמות למדו שם, דור אחרי דור: צדקה, עדס, מוצפי, אליהו. לשום ישיבה אחרת אין נבחרת בסדר גודל שכזה, כולם הגיעו משם".

באותם שנים ראשונות התפתחה בישיבה "נבחרת חלומות" המורכבת מעשרות בודדות של תלמידי חכמים ספרדים, וכל העם היושב בציון נשא אליהם עיניו. בעוד עולם הישיבות הליטאיות התפתח בקצב מסחרר וישיבות וכוללים צצו בירושלים פיטריות אחרי הגשם, "פורת יוסף" הייתה ונשארה במשך שנים ישיבה ספרדית יחידה.

...

"ישיבה לביאת המשיח"

את רעיון הישיבה הספרדית הגה גדול פוסקי ההלכה הספרדים המכונה "הבן איש חי". המוציא לפועל היה נדבן ממוצא עיראקי בשם אברהם יוסף שלום שהתגורר בימי המנדט העליזים בכלכותה, הודו. הרב הורה לו למצוא שטח אדמה קרוב ככל האפשר לכותל, שם ילמדו בחורים תורה וקבלה, שיזרזו את ביאת המשיח. "הבחירה הייתה בין בית חולים או ישיבה", אומר הרב אברהם יוסף. "הבן איש חי אמר שהקמת הישיבה תמנע מחלות בעיר. וחוץ מזה כבר היה בית חולים בירושלים והצורך בישיבה היה גדול".

גם היום ממשיכים להדהד בהיכל הישיבה הסיפורים על ניסויים בקבלה מעשית שביצעו התלמידים. תיאורים מיסטיים על שולחנות מתעופפים באוויר וחפצים דוממים שלפתע פתחו פיהם. זה לצד זה למדו מקובלים ופוסקי הלכה ולעיתים קרובות היו התלמידים הטובים פוסקי הלכה ומקובלים כאחד.

...

לכתבה המלאה:

ynet הם משתכנזים - יהדות

ערב יום כיפור: פגישת פיוס בין צ'אווס ליהודי ונצואלה - בעולם - הארץ

"הנשיא הוגו צ'אווס הבטיח לנו באופן ברור כי יתעמק בבקשות שהבאנו לפניו ללמוד את החומר על אודות ההתקפות האנטישמיות בתקשורת הממשלתית, וכן את נושא היחסים עם מדינת ישראל", כך אמר בסוף השבוע סלומון כהן, נשיא הקונפדרציה של הקהילות היהודיות בוונצואלה, בצאתו מארמון הנשיאות בקראקאס.

בלילה שבין חמישי לשישי, שעות ספורות לפני יום הכיפורים, מילא הנשיא צ'אווס את הבטחתו מלפני שבועיים וקיבל לפגישה את נציגי הקהילה היהודית. "הסברנו לו כמה מסוכנות יכולות להיות התבטאויות השנאה, ולמה הן יכולות להוביל", נאמר בהודעה מטעם המשלחת של הקהילה היהודית. "מעבר לכך, ביקשנו מהנשיא לבחון מחדש את שאלת חידוש היחסים הדיפלומטיים עם ישראל". צ'אווס, כזכור, ניתק את היחסים עם ישראל בינואר 2009, בעקבות מבצע עופרת יצוקה.

"הנשיא... היה במצב רוח טוב, צחק וחייך וחיבק את הרב איזאק כהן, רב הקהילה בקראקאס", סיפר ל"הארץ" אחד מאנשי הקהילה בקראקאס אחרי האירוע בארמון הנשיאות. אנשי הקהילה מסרו לצ'אווס תיק שהכינו מבעוד מועד ובו אוסף של התקפות אנטישמיות, האשמות שווא נגד יהודים וקריקטורות פוגעניות שנאספו בזמן האחרון בעיתונים ממשלתיים ובכלי תקשורת המזוהים עם השלטון.

ערב יום כיפור: פגישת פיוס בין צ'אווס ליהודי ונצואלה - בעולם - הארץ