הנה דוגמא נפלאה שהובאה בספר "אמרי שפר":
מעשה בשליח תלמיד חכם מצפון הארץ שהגיע לארגנטינה לשם גביית כספים לישיבה מסויימת.
בשבת עלה אותו תלמיד חכם לתיבה ודרש דברי אלוקים חיים, כשפיו מפיק מרגליות. הציבור שתה בצמא את דבריו הנלהבים, והתרשם מאוד מדברי תורתו.
בסעודה שלישית שוב דרש הרב והחליט כי כעת כבר הקרקע מוכשרת לעריכת מגבית ופנה לעשות כן... והנה הוא רואה שחלה תפנית דרסטית בציבור, ואותם אנשים שהיו מקודם רתוקים למוצא פיו, החלו לפתע להזעיף לו פנים ולשלוח לעברו מבטי בוז מוסתרים. הוא גם ראה שהמגבית נתקלת בקשיים.
הרב פנה אליהם ושאל בתמיהה "וכי מה קרה כעת ומדוע נשתנו פניכם אלי?"
קם הגבאי ושאל "האם כבוד הרב גם סופר סת"ם?"
הרב המופתע השיב "כן".
פני כולם חוורו. הנה אמת נכון הדבר...
הרב ביקש לשמוע במה העניין, ואז אמר הגבאי "אם כבוד הרב מבקש אספר לו זה עתה נודע לנו כי כבודו לוקח בעירו את ספרי התורה כביכול להגהה, ואחר כך מוכר אותם בגניבה, ובא לחוץ לארץ עד יעבור זעם ומעמיד פני חסיד... וכך מנהגך הרע תמיד..!"
הרב תפס את עצמו לבל יאבד עשתונותיו ושאל את הגבאי באיפוק מאיפה הוא יודע את זה.
הגבאי השיב שפלוני אמר את זה. שאלו את פלוני היושב שם והוא הכחיש והשיב שלא אמר שהרב גונב תמיד ספר תורה, אלא ש"הרב גנב פעם אחת ספר תורה".
"האם ראית אותי גונב ספר תורה?" ממשיך הרב ללחוץ.
"לא..." משפיל האיש את עיניו "אבל פלוני אמר שהוא ראה".
ניגשים לפלוני "אתה ראית את הרב בגניבת ספר או ספרי תורה?"
"לא" משיב האיש "אמרתי שהרב גנב ספר. לא אמרתי ספר תורה".
"ומנין אתה יודע שגנבתי ספר?" שואל הרב.
"אה", משיב האיש בנימה בטוחה ומצביע על איש למדן וחכם שהיה בקהל "הוא אמר כך בפירוש!"
החכם הלמדן משתומם "אני אמרתי שהרב גנב ספר?! אני בסך הכל שמעתי את הדרשה היפה של הרב וליקקתי את השפתיים כמו כולם, ואמרתי שדרשה כזאת יפה מסתבר שהרב לא חיבר לבד אלא גנב אותה מאיזה ספר..."
כך נראה פטפוט מיותר...
מתוך: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11978
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה