סיפור על הרב מרדכי אליהו - הרב וראש הכנופיה

/ הרב יקהת רוזן

הָרַב הָרָאשִׁי, הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ זצ"ל, הָיָה צָרִיךְ בְּמִסְגֶּרֶת תַּפְקִידוֹ לָצֵאת מִדֵּי פַעַם לְבִקּוּרִים בְּחוּץ לָאָרֶץ. פַּעַם אַחַת נִצְרַךְ הָרַב לָצֵאת לְבִקּוּר בְּתוּרְכְּיָה. הָיָה זֶה לְאַחַר פִּגּוּעַ בְּבֵית כְּנֶסֶת בָּעִיר הַתֻּרְכִּית אִיסְטַנְבּוּל, שֶׁבּוֹ נִרְצְחוּ מִסְפַּר יְהוּדִים. הָרַב אֵלִיָּהוּ, בְּתַפְקִידוֹ כְּרַב רָאשִׁי, יִצֵּג אֶת הַמְּדִינָה וְנָסַע לְהִשְׁתַּתֵּף בַּלְּוָיָה שֶׁל הַנִּרְצָחִים. בֵּין הָאֲנָשִׁים שֶׁבִּקְּשׁוּ לְהִפָּגֵשׁ עִם הָרַב הָיָה גַּם מַנְהִיג מֻסְלְמִי, שֶׁשִּׁמֵּשׁ כְּ'רֹאשׁ הַכְּנוּפְיָה' בְּאַחַת מִשְּׁכוּנוֹת אִיסְטַנְבּוּל. הוּא הִזְמִין אֶת הָרַב לָבוֹא לְבֵיתוֹ, וּלְבַקְּרוֹ שָׁם. וְכֵיצַד הִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר? בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הָרַב אַחֲרֵי הַלְּוָיָה, הִגִּיעַ גַּם לְאֵזוֹר שֶׁנִּשְׁלַט עַל יְדֵי אוֹתָהּ כְּנוּפְיָה. מְלָוָיו שֶׁל הָרַב הִזְהִירוּ אוֹתוֹ מִפְּנֵי מַעֲבָר בָּאֵזוֹר הַזֶּה. הַכְּנוּפְיָה שֶׁשָּׁלְטָה שָׁם הָיְתָה יְדוּעָה בְּשִׂנְאַת יִשְׂרָאֵל שֶׁפִּעֲמָה בָּהּ וּבָאַלִּימוּת שֶׁנָּהֲגָה בָּהּ כְּלַפֵּי כָּל עוֹבֵר אֹרַח, וּבִמְיֻחָד כְּלַפֵּי יְהוּדִים. בְּכָל זֹאת, עָבְרָה שָׁם פָּמַלְיָתוֹ שֶׁל הָרַב, אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁמִּהֲרוּ, אוֹ מִסִּבָּה אַחֶרֶת. בָּרֶגַע שֶׁהִתְקָרְבָה לְשָׁם הַחֲבוּרָה הַנִּכְבָּדָה, קָפַץ אוֹתוֹ רֹאשׁ כְּנוּפְיָה וּבִקֵּשׁ לְהַזְמִין אֶת הָרַב לְבֵיתוֹ. הוּא לָחַץ מְאֹד עַל כָּךְ, תּוֹךְ שֶׁהוּא מַכְבִּיר בְּמִלִּים טוֹבוֹת עַל הַיְּהוּדִים בִּכְלָל וְעַל הָרַב אֵלִיָּהוּ בִּפְרָט. וְאוּלָם הָרַב לֹא רָצָה לְפָגְשׁוֹ. הוּא יָדַע שֶׁאִישׁ זֶה הוּא שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׂשׂ לְכַבְּדוֹ. כְּמוֹ כֵן יָדַע הָרַב שֶׁבָּאֵזוֹר הַזֶּה שׁוֹכְנִים אֲנָשִׁים רַבִּים, הַשּׂוֹנְאִים שִׂנְאָה עַזָּה אֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת יִשְׂרָאֵל, וְהַלָּלוּ עֲלוּלִים לִהְיוֹת מְסֻכָּנִים, וְלָכֵן הֶעֱדִיף לֹא לְהִתְעַכֵּב בַּמָּקוֹם. מִצַּד שֵׁנִי, לֹא רָצָה הָרַב לִפְגֹּעַ בָּאִישׁ וּלְסָרֵב בְּמַפְגִּיעַ. בַּתְּחִלָּה נִסָּה הָרַב אֵלִיָּהוּ לְהִתְחַמֵּק מִן הַמִּפְגָּשׁ בְּכָל מִינֵי מִלּוֹת נִימוּס סְתָמִיּוֹת, אַךְ רֹאשׁ הַכְּפָר אָמַר שׁוּב וָשׁוּב: "כָּבוֹד גָּדוֹל יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְאָרֵחַ רַב כֹּה חָשׁוּב. בּוֹא, שֵׁב עִמָּנוּ, כְּבוֹד הָרַב, וּנְקַדֵּם בְּיַחַד אֶת שְׁנֵי הָעַמִּים". אָמַר לוֹ הָרַב אֵלִיָּהוּ: "רְאֵה נָא, יְדִידִי וְנִכְבָּדִי. אֲנִי חוֹזֵר כָּעֵת מִלְּוָיָה. אֶצְלֵנוּ הַיְּהוּדִים יֵשׁ כְּלָל שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֵין לְהִכָּנֵס לְבַיִת שֶׁל אָדָם לְאַחַר לְוָיָה. אִם אֶכָּנֵס אִתְּךָ לְבֵיתְךָ, אַכְנִיס חָלִילָה אֶת הַצַּעַר וְהָאֵבֶל אֵלֶיךָ, וְהוּא יִדְבַּק בְּךָ וּבְבֵיתְךָ. לָכֵן נוֹהֵג אֲנִי תָּמִיד לְאַחַר שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּתֵּף בִּלְוָיוֹת לָלֶכֶת יָשָׁר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְרַק לְאַחַר שֶׁאֲנִי מְטַהֵר אֶת נִשְׁמָתִי בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לְהִכָּנֵס לְבַיִת. לֹא, לֹא אוּכַל לִפְגֹּעַ בְּךָ וּלְהִכָּנֵס לַבַּיִת שֶׁלְּךָ לְאַחַר לְוָיָה". נִכְנְסוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנָיו שֶׁל רֹאשׁ הַכְּנוּפְיָה, וְהוּא הֵבִין שֶׁהָרַב נִמְנָע מֵהַבִּקּוּר בְּעֶצֶם כְּדֵי לְכַבְּדוֹ. הִתְרַגֵּשׁ הָאִישׁ מִכָּךְ, וְהֵחֵל לְהַרְעִיף עַל הָרַב מִלּוֹת שֶׁבַח, וְהַפַּעַם מִלֵּב שָׁלֵם. הוּא קַד וְהִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הָרַב, וּמִלֵּל דְּבָרִים רַבִּים עַל הַיְּהוּדִים, עַל עַם יִשְׂרָאֵל וְעַל הָרַב הָרָאשִׁי לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מְכַבֵּד גַּם אֶת מִתְנַגְּדָיו וְנִמְנָע מִלַּעֲשׂוֹת לָהֶם רַע. הוּא הָיָה נִרְגָּשׁ מְאֹד וְנִפְעָם מֵהַמִּפְגָּשׁ הַיִּחוּדִי עִם גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. כָּךְ הִצְלִיחַ הָרַב בְּחָכְמָתוֹ לְהִתְחַמֵּק מֵהַמִּפְגָּשׁ בְּצוּרָה מְכֻבֶּדֶת. מִצַּד אֶחָד הוּא לֹא הֶעֱנִיק כָּבוֹד מְיֻתָּר לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִצַּד שֵׁנִי לֹא זִלְזֵל בָּהֶם וְלֹא עָשָׂה דָּבָר שֶׁיָּכוֹל הָיָה לִפְגֹּעַ בָּהֶם. כָּךְ לָמְדוּ גַּם הַלָּלוּ לְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת נוֹשְׂאֶיהָ. וְכָךְ הָיְתָה דַּרְכּוֹ שֶׁל הָרַב תָּמִיד - לַעֲמֹד עַל שֶׁלּוֹ, אַךְ מִתּוֹךְ כָּבוֹד וְהַעֲרָכָה גַּם לָאַחֵר, וּבָזֹאת לְהָבִיא אֶת דְּבַר ה' בַּצּוּרָה הַטּוֹבָה לַקָּהָל הָרָחָב בְּיוֹתֵר. (עפ"י סיפורו של מר ליאור קצב, ובגירסה שונה מעט בספר "דורש טוב לעמו") http://www.zomet.org.il/default.asp?CategoryID=160