ynet חזנים בוחרים: בתי כנסת יפים בעולם (חלק א') - יהדות

ynet חזנים בוחרים: בתי כנסת יפים בעולם (חלק א') - יהדות

לה ויקטואר, פריז

טמפל בית אל, סאו-פאולו

יואכימסטאלר שטראסה, ברלין

בני תורה, פלורידה

או-בודה, בודפשט

מקדש מעט – בעקבות בתי כנסת עתיקים ב e-ירוק

מקדש מעט – בעקבות בתי כנסת עתיקים

שרידי בתי הכנסת המפוארים שהתגלו ברחבי ישראל, מעידים על קהילות יהודיות משגשגות בימי התלמוד. לקראת ראש השנה אנו נזכרים, באמצעות ארבעה מהם, בכמה מהקהילות העתיקות שהתקיימו בארצנו

בית הכנסת הוא יצירה יהודית מקורית. בימי בית שני נועד בית הכנסת למטרות חברתיות, ומאוחר יותר התפתח כמוסד דתי וקהילתי, השומר על עקרונותיו עד ימינו אלה. בתי כנסת הם סימן ההיכר של הקהילה היהודית, ואנו נגלה ארבע קהילות בעזרת ארבעה בתי כנסת קדומים. כל בתי הכנסת המתוארים התקיימו עד שלהי התקופה הביזנטית (המאה השביעית לספירה).

בית הכנסת במעון (נירים)

מעון של התקופות הרומית והביזנטית היתה עיירה ששכנה סמוך לקו הביצורים הדרומי של הארץ (”לימס פלשתינה”). היא הייתה בירתו של מחוז שנקרא מנואיס, על שמה. בתקופה הביזנטית היו רוב תושבי העיירה נוצרים, אך רצפת בית הכנסת המפואר, שהתגלתה במקרה בעת עבודות בכביש, מעידה על קהילה יהודית משגשגת. הפסיפס עמד בפני התפוררות במשך שנים רבות, ולכן לא ניתן היה לצפות בו. בזכות תרומה שהעבירה סנדי גלאט מארה”ב לקק”ל, הועבר הפסיפס לטיפול ולשחזור במעבדות השימור של רשות העתיקות והושב למקומו המקורי בשנת 2009. קק”ל והמועצה האזורית אשכול הכשירו את המקום לקליטת קהל.
הפסיפס מפואר וססגוני: 55 מדליונים מביאים תיאורים מחיי היומיום בכרם, בתעשיית היין ודמויות של בעלי חיים. מנורה בעלת שבעה קנים הניצבת על שלוש רגליים שצורתן כרגלי אריה, ואתרוגים, שופר ולולב, מביאים את הסממנים היהודיים. בחפירות התגלו מטבעות ותשמישי קדושה יהודיים שהיו שייכים כנראה לארון הקודש ולפרוכת. כן התגלו במקום קמיעות, אחדות מהן של נשים שביקשו בריאות טובה.

חורבת ענים ביער יתיר

בית הכנסת בחורבת ענים נמצא בלבו של יער יתיר, בדרום הר חברון. בחורבה נותרו שרידי מצודה מהתקופה הישראלית הקדומה הקדומה ומערות ששימשו כמרתפים. המשקופים של מערות אחדות מעוטרים בתבליטי רוזטות, עיטור יהודי אופייני.
באתר ניצבים שרידים מרשימים של בית כנסת שנוסד במאה הרביעית לספירה והתקיים עד המאה השמינית. בית הכנסת בנוי אבני גזית גדולות, שנדבכיהן שרדו לגובה 3 מ’. בקיר החזית קבועים שני פתחים, סגנון אופייני לבתי הכנסת של הר חברון: אשתמוע (סמוע), סוסיא ומעון. לאורך הקיר המזרחי נחשפה אכסדרת הכניסה ובחזיתה עמודים וכותרות. בתקופה המוסלמית שימש המבנה כמסגד. מדרום לבית הכנסת יורדות מדרגות לבור מים ואל מערות מסתור.
אנו ממליצים גם לסייר ב”שביל המתקנים החקלאיים”, היוצא מ”חניון הבור” הסמוך לחורבת ענים. זהו שביל שאורכו כ-600 מ’ ונותרו בו מתקנים חצובים בסלע לעיבוד תוצרת חקלאית, מן הסתם של האנשים שהתפללו בבית הכנסת בענים.

חורבת רימון ביער להב

יער להב עתיר בחניונים, בשבילים לרוכבי אופניים, במצפורים ובאתרי עבר. בשולי היער נמצאת חורבת רימון. עיר בשם רימון, בנחלת שבט שמעון (יהושע יט, ז), ישבה כנראה בתל חליף, סמוך לקיבוץ להב.
בית הכנסת שבחורבת רימון היה מבנה מרשים. הוא נוסד במאה השלישית לספירה על מבנה ציבורי קדום יותר, שטיבו אינו ברור. במזרח בית הכנסת נותר בסיס ובו שלושה אדנים של עמודים. עוד פזורים כאן שברים של פריטים ארכיטקטוניים מעוטרים כגון משקופים וכותרות.
השרידים שנראים כיום הם בעיקרם מהמאה השישית לספירה. שני טורי עמודים, בני שלושה עמודים כל אחד, חילקו את חלל בית הכנסת לאולם מרכזי ולשתי סיטראות. יסודות העמודים נראים היטב גם בימינו. בצד הצפוני של בית הכנסת, הפונה לירושלים, היתה במה באורך 5 מ’, שרק אבנים מעטות נותרו ממנה באתרן. בקיר הדרומי היו שלושה פתחים.
הרצפה המפוארת של בית הכנסת הונחה בסוף המאה השישית לספירה. היא עשויה לוחות אבן המונחים בקפידה בשורות ישרות. במרכז הרצפה נחקקו חמש רוזטות בעלות שישה עלים ומנורה בעלת שבעה קנים.

בית כנסת נבוריה ביער ביריה

יער ביריה משתרע על פני כ-20 אלף דונם ועשיר באתרי טבע, בוסתנים ומעיינות, דרכי נוף, שבילי טיול, חניונים ומצפורים. דרך נוף חוצה את היער מחצור הגלילית דרך מצפה עמוקה ועד עין זיתים. בית הכנסת נבוריה נמצא באמצע הדרך, ממערב למצפה עמוקה.
היישוב נבוריה התקיים בימי בית ראשון ובית שני. חפירות ארכאולוגיות חשפו את שרידי בית הכנסת של הכפר, אחד הקדומים בגליל. באמצע המאה השלישית הורחב בית הכנסת, כנראה בעקבות גידול היישוב, אך הוא חרב ברעידת אדמה (363 לספירה). היישוב ניטש למשך 200 שנה, ובשנת 564 נבנה בית הכנסת מחדש, כפי שאפשר ללמוד מכתובת שעיטרה את משקוף הפתח המרכזי: “למספר ארבע מאות ותישעים וארבע שנה לחורבן הבית נבנה בסרר חנינא בן ליזר ולוליאנא בר יודן”. זוהי כתובת בעלת חשיבות רבה ביותר המודיעה כי בית הכנסת נבנה בשנת 494 לחורבן בית המקדש, בעת סררתם (כהונתם) של חנינא בן ליזר ולוליאנא בר יודן כראשי הקהילה, או ראשי בית הכנסת. אזכור תאריכים בכתובות בתי כנסת הוא דבר נדיר. הכתובת מוצגת כיום במוזאון ישראל. מבנה בית הכנסת התקיים עד שנת 640 לספירה בקירוב. באתר ניצבים כיום שני טורים של ארבעה עמודים. חזית בית הכנסת שוחזרה בחלקה בפעילות משותפת של קק”ל ורשות העתיקות. לאחרונה חודשו שלטי ההסבר והונגשה הכניסה לבית הכנסת לאנשים בעלי מוגבלויות.

א

כתיבה: גדי חגאי
צילומים: ארכיון הצילומים קק”ל
מפה: רונן טלמור, קק”ל

פורסם ב-7.9.2010

לכתבה המלאה, כולל איך מגיעים לכל אחד מבתי הכנסת ואפשרויות פיקניק בסביבה: מקדש מעט – בעקבות בתי כנסת עתיקים ב e-ירוק

פגישה ביום שחור - סיפורים מדורות עברו

פגישה ביום שחור - סיפורים מדורות עברו

תרבות - ונהי בעינינו כחגבים

ונהי בעינינו כחגבים 18 זנים שונים ומשונים של בעלי חיים שאינם מקובלים במטבח היהודי, עלו על שולחן סעודה המסורה השנתית. עדי ארבל היה שם - ושרד י"ז אב ה´תש"ע - עדי ארבל

הגזע הארי מאחורי הארוחה עומדים שניים: ארי גרינספן וארי זיבוטפסקי, שוחטים מוסמכים כבר 30 שנה שכנראה נכנס להם ג'וק (כשר) לראש. אחרת קשה להסביר את העובדה שהחליטו להקדיש את חייהם לשימור מסורות עתיקות ונדירות של אכילת שלל בעלי חיים. על מנת לשמר את אותן מסורות נדירות, צריך קודם למצוא אותם. לשם כך, שני הארים מכתתים את רגליהם ברחבי העולם ותרים אחרי שוחטים ותיקים, שלא לומר זקנים, אשר מעידים כי שחטו מין כזה או אחר של בעל חיים בימי נערותם. בנוסף, הם אוספים עדויות מיהודים קשישים אשר זוכרים כמה מהמטעמים של אז, שפחות מקובלים היום... הגשתה של כל מנה לוותה בדברי הסבר ובהקרנתן של חלק מהעדויות המתועדות והמצולמות על גבי מסכי ענק שהוצבו במסעדת אקליפטוס שאירחה את האירוע. צריך להודות שחלק מהעדויות מזכירות פניות לכל מיני רבנים קשישים שצלילותם מוטלת בספק על מנת שיכריעו במחלוקות טכנולוגיות סבוכות דוגמת מעלית שבת. מי האמין שדווקא בזכות אלצהיימר ושאר בעיות שכחה המסורת נמשכת? לזכות המארגנים ניתן לומר שהם דואגים להצליב עדויות ולא מסתפקים בעדות מפוקפקת בודדת. מנת פתיחה מחיר הכניסה להשתתפות בסעודה הוא 380 ש"ח. בהתחשב במטרתה של הסעודה, ראוי היה לתת הנחה משמעותית למשתתפים הצעירים. אחרי הכול, הם מעבירים את המסורת לפחות דור אחד יותר מרוב אלה שהשתתפו בסעודה. המספר הגדול של המנות יכול לאפשר בקלות את הפיכתה של הארוחה לסעודת אמנים. אם כי סביר להניח ששידוך לא יצא מהארוחה הזו, בעיקר לאור העובדה שרוב המשתתפים עברו כבר את הגיל של המשחקים, ועכשיו הם עסוקים בלבזבז את הירושה של ילדיהם. משפט הפתיחה המקובל בין יושבי הארוחה הוא "מה אתה עושה בזמן שאתה לא אוכל?". התשובה המתחמקת שאני אימצתי לעצמי לרגל האירוע: "חושב על אוכל". את הארוחה פתחה האנג'רה - הלחם האתיופי. מה לאנג'רה ולסעודת מסורת? פשוט מאד. מסתבר שמכיוון שהעדה האתיופית לא נוהגת לברך על אוכל, לא ברור מה צריך לברך על אנג'רה. פרופ' זוהר עמר, אחד מהחוקרים שליוו את האירוע מבחינה אקדמית, הודיע חגיגית "שהכול נהיה בדברו". אמן. לעומת זאת, לא הוגשו בארוחה מצות, לאחר שלא נמצאה כל מסורת אשר מעידה על הכנת מצה מדם של ילדים נוצרים. תיבת נוח - ועכשיו בצלחת לא אלאה את הקוראים בכל המנות ואסתפק רק בבולטות שבהן. אחרי הכול, את מי מעניין מרק תורים עם ביצים ספק בשריות שנשלו מגוף היונה? השליו הוא עוף קטן וחביב שחושב שהוא דוגמן. אחרת קשה להסביר מדוע יש לו כל כך מעט בשר. השליו האתלטי אילץ את האורחים המנומסים לעבור לאכילה בידיים כבר בשלב מוקדם מאד של הארוחה. אין ספק שהפסיון שאכלתי היה הטוב ביותר שאכלתי מימיי. בשלב מסוים הוגש לנו הודו. מה להודו סטנדרטי בארוחה אקסטרימית. אז זהו, שמסתבר שמבין כל המנות שהוגשו, דווקא ההודו הוא הכי בעייתי מבחינה הלכתית, משום שהוא נמצא לראשונה רק עם גילויו של העולם החדש (אמריקה), ולכן אין לו מסורת שחיטה. דגים לדוגמא מעופות לדגים. מחליפים צלחת... על פי הגמרא במסכת חולין, עבור כל מה שנאסר באכילה, יש תחליף עם טעם מקביל. המקביל של החזיר הוא מוחו של דג השיבוטא. עכשיו כשאפשר להשיג שיבוטא בישראל כמעט בקלות כמו שניתן להשיג חזיר, כל מה שדרוש הוא גוי שיאשש את טענת הגמרא. דג החרב הוא הסמל המסחרי של הארוחה, למרות שבסופו של דבר, יש לו טעם של טונה ומרקם של סלמון. למרות התפוסה המלאה, בשלב זה נצפו כמה כיסאות ריקים. אין מה לדאוג, זה לא שאנשים החליטו לעזוב באמצע הארוחה. היה ניתן למצוא אותם בעיקר באזור השירותים. בא הבשר צלחת נוספת מוחלפת במעבר מהדגים לבשר. בכל זאת, הרי רובנו מעדיפים את הבאפלו הנא שלנו על צלחת נקייה. המנה הכי טעימה הייתה האייל האדום. כל כך טעימה, שכנראה זוהי אינה בהמה כשרה. יש לי תחושה שהרב עמאר החליט שהאייל האדום אינו כשר לאחר שטעם אותו. בעוד לחלק מבעלי החיים הכשרים יש מסורת עתיקת יומין שבעשורים האחרונים נשכחה, אצל חלק מבעלי החיים המצב הוא הפוך, ונמצאה להם מסורת חדשה. שני המקרים מהווים סיבה מספקת עבור תאבי חך כדי להתיר לעוד סוג של בשר להגיע לצלחתם. קטנוניים מתוסכלים מתבקשים לא להצביע על הכשל הלוגי שבדבר, ולהמשיך ולהעסיק את עצמם בסוגיות על קטניות בפסח. תוספות על מנת שלא לבזבז מקום בקיבה, הסלטים הגיעו רק אחרי המנות העיקריות. סלט הביצים הורכב מביצים בשלל צבעים, ולא, אני לא רוצה לדעת איך ביצה הופכת להיות ירוקה וכחולה. יותר מעניין לגלות שהביצים הקטנות הן של דגים והגדולות הן של הודו. יש ביצים שעדיף לגלות באיחור מה מקורן, ומי היה האמיץ שגנב אותן מהשור. סלט הירקות הוגש בשני צלחות נפרדות, עם הבדל אחד ביניהן. חגב. ארבה זה לא טעים. עם או בלי רוטב סויה. מה שכן, מעולם לא ראיתי כל כך הרבה יהודים אמריקאים מסתמכים על מסורת של תימנים. שלב הסיכומים סעודה אחת. שש שעות. שמונה עשרה מנות. 250 משתתפים. אחד אלוקינו. אחת הביקורות הגדולות כלפי החברה הדתית היא שהציבור הדתי מובל על ידי רבניים שמרניים אשר מוסיפים איסורים על איסורים ובכך מגביהים את החומות שבין הציבור הדתי לעולם המודרני. החידוש המרענן של הערב הוא בעמידתם האמיצה של אותם דתיים מודרניים, אשר לא מבטלים את עצמם כחגבים ביחס לגדולי הדור ומבקשים להזכיר את אמירתו של התשב"ץ: כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר, מתוך מחויבות עמוקה להלכה. כיום, הממסד הרבני כמו גם העסקי, טרם נפתח לאותן אפשרויות שהוצגו בפנינו במהלך הערב. על כן, נדיר למצוא מי מבעלי החיים האלה במסעדות הקונבנציונליות, כל שבינתיים, החוויה הזו דמתה בעיניי לאפשרות להיות גוי לערב אחד ולאכול אוכל לא כשר. לכאורה. עשיתי לכם חשק? מעולה! ניפגש בארוחה הבאה, בעוד שמונה שנים...

תרבות - ונהי בעינינו כחגבים