|
'via Blog this'
סיפורים יהודיים מרתקים, חידות הלכתיות שידהימו אתכם ואת חבריכם, מאמרים ודברי תורה קצרים לפרשת השבוע ועוד.
|
מאז גירוש ספרד לא נשמעו בעירו של הרמב"ם תפילות יהודים. יוזמה מקומית פועלת לחידושן, לא הרחק מבית הכנסת העתיק
|
בעוד כשבועיים יתחדשו תפילות יום הכיפורים באחת הערים שהובילו את "תור הזהב" של יהדות ספרד – קורדובה שבחבל אנדלוסיה.
התפילות בעיר הולדתו של הרמב"ם לא נשמעו בבית הכנסת שבעיר למעלה מ-500 שנים, מאז גירוש ספרד ב-1492. אתמול (יום ג') הובאו לבית הכנסת שבמקום מחזורי תפילה לקראת יום הכיפורים, בסיוען של כמה קהילות יהודיות מהעולם.
"אני חושב שהתפילות ביום הקדוש הזה הן חובה עבור כל יהודי, לא רק כאן בקורדובה, אלא בכל מקום בעולם", אמר ל-ynet חיים קסס, יליד קורדובה שעומד מאחורי היוזמה. הוא הבטיח כי מדובר בחידושה של מסורת, שתימשך גם בעתיד.
קסס, שעוסק בשנים האחרונות בשימור המורשת היהודית שבעיר, מכין בימים אלה לקראת החגים את בית הכנסת שנבנה במרכז "קאסה דה-ספרד", כ-30 מטרים בלבד מבית הכנסת העתיק ברובע היהודי. המרכז הוא למעשה מוזיאון למורשת היהודית, ומארח בין היתר קבוצות תלמידים מהארץ ומהעולם לפעילות חינוכית על אודות תור הזהב.
לדברי קסס, בשלב זה לא ניתן לערוך את התפילות בבית הכנסת העתיק הנמצא בסמוך, זאת מאחר שהמקום מהווה אתר תיירות המנוהל בידי ממשלת אנדלוסיה, ומבקרים בו כ-2,000 איש מדי יום.
תפילת יום הכיפורים תיערך בנוכחות קבוצות סטודנטים יהודים מהעולם, ויהודים תושבי חבל אנדלוסיה. ב"קאסה דה-ספרד" מספרים כי קהילה זו מונה כ-100 אנשים, וחלקם משתתפים בפעילויות השונות שנערכות במרכז היהודי. התפילות ייערכו לגברים ונשים ללא הפרדה, בין היתר בשל התנאים הפיזיים במקום.
לאה נצר, שמביאה קבוצות תלמידים ומורים לעיר במסגרת "החברה הגאוגרפית", סיפרה ל-ynet כי הוצאת ספרים ממקסיקו היא שתרמה את מחזורי התפילה שהובאו לבית הכנסת, ואלה מותאמים במיוחד לקהל דוברי ספרדית. ספר התורה שבבית הכנסת החדש נתרם על ידי קהילת יהודי מרקש.
הכותב הוא אורח "החברה הגאוגרפית" ואל-על בספרד.
תגיות: רמב"ם | יום כיפור | תפילה |
"וידבר משה אל ראשי המטות... איש כי ידור נדר לה' וכו'" (ל', ב')
רש"י במקום מבאר מדוע דיבר משה אל ראשי בני ישראל בדוקא את ענין הפרת הנדרים יותר משאר המצוות, משום "שהפרת נדרים ביחיד מומחה". שכידוע מי שנודר נדר, הולך אצל החכם והוא מתיר לו את נדרו. ודי בחכם אחד, להבדיל מהפרת נדר בפני אחרים שאינם רבנים שצריכים ג' אנשים להפרה. כשרצה פעם המהרי"ל דיסקין שצ"ל להמחיש לתלמידיו מה הכוונה שהתרת נדרים בפני יחיד מומחה, ולמה דווקא צריך מומחה, היה מספר את הסיפור הבא:
כשישב אבי הגאון רבי בנימין דיסקין על כס הרבנות בלומז'ה, בא פעם אחת אדם צדיק ופרוש אל העיר אשר הפריש עצמו מכל הרגלי העולם, ובא וישב בבית הכנסת ונדר כי לא יצא מפתח בית הכנסת כל חייו, וישב ויהגה בתורה יומם ולילה. דבר זה גרם צער רב לבני העיר שהיו דואגים לשלומו ובריאותו והביאו לו מידי יום ביומו אוכל ושתיה לבית הכנסת, ובמיוחד בימי השבת בהם היה בעיה לטלטל בעיר מאחר ולא היה עירוב בעיר.
יום אחד הגיע הגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל לעיר לומז'ה להשתתף בשמחת אחד מצאצאיו, ובא לבקר את פני אבי המרא דאתרא. ישבו שני התלמידי חכמים ודברו בדברי תורה, ואף בשיחת חולין של תלמידי חכמים, ותוך כדי שיחה סיפר הרב לרבי עקיבא אייגר על אותו תלמיד חכם היושב בבית הכנסת ומקדיש כל חייו ללימוד התורה, ואף על נדרו של אותו תלמיד חכם סיפר הרב. כששמע זאת רבי עקיבא אייגר אמר לאבא: אם יש כזה תלמיד חכם בעירכם, הלא מן הראוי ללכת ולהקביל פניו בבית המדרש, וברצוני שכבוד המרא דאתרא יתלווה אלי לבית המדרש. וכך עשו... מיד יצאו לכיוון בית המדרש, וכיוון שראו זאת בני העיר נתקבצו ובאו כולם אחרי גדולי התורה לכיוון בית המדרש.
כשבאו לבית המדרש, אמר רבי עקיבא לאותו תלמיד חכם: שמעתי כי מר בן תורה וחפצתי לראותו, אבל מאחר שאינך יכול לצאת מבית המדרש בגלל נדרך, טרחתי ובאתי לכאן. הצטער אותו תלמיד חכם על הטורח הרב שגרם לגדולי הדור ולכל בני העיר, ואמר: אוי לי כי הטרחתי את כבוד תורתכם. אמר לו רבי עקיבא: ואילו היית יודע שכך יהיה, כלום היית נודר? אמר הת"ח: חלילה וחס, ודאי שהייתי מעדיף לרוץ כצבי להקביל פני כבוד הרב. מיד הכריז רבי עקיבא: "מותר לך, מותר לך, מותר לך", וכל העם ענה: "מותר לך, מותר לך, מותר לך", וכך התירו לו את נדרו.
סיים המהרי"ל דיסקין ואמר: בואו וראו עד כמה נכונים דברי חז"ל שאמרו: "הפרת נדרים ביחיד מומחה"! כי תארו לעצמכם מה היה קורה אילו היה רבי עקיבא אייגר קורא לשליח שילך וישכנע את אותו פרוש להתיר את נדרו, ודאי שהיה הפרוש עומד בדעתו ומכריז כי "נדר זה נדר" וצריך לקיימו, וכי כל רצונו להיות פרוש מחיי העולם הזה. אך רבי עקיבא אייגר - אותו היחיד מומחה - הבין עם מי יש לו עסק, ובצורה עקיפה עשה את אשר עשה, ובכך הביא את אותו פרוש להתיר את נדרו, ולהוריד מהעול שנפל על תושבי לומז'ה.
מנהיג האס-אס רוזנבאום קרא את רשימת השמות. "לפתע הוא הצליף בחוזקה על השולחן בשוט שלו", ..."מה זה? רוזנבאום? יהודים! איך מעזים היהודים הארורים האלה לשאת את שמי הגרמני הטוב?"
הוא השליך את הרשימה על השולחן וצעד משם בהפגנתיות. ידענו שיהרגו את בני משפחת רוזנבאום, היה זה רק עניין של זמן.
...
לאחר מכן שלח קצין האס-אס קאפו בלתי חמוש (שוטר יהודי) למחצבה כדי להביא את סמי.
...
סמי הביט בקאפו. "איפה הם?" הוא שאל – "אבא, אמא ופאולה. איפה?" הקאפו רק הניד את ראשו.
סמי הבין. "הם מתים", הוא מלמל...
...
סמי שאל אם יוכלו לעצור לרגע בביתו. כאשר הגיעו לשם, הוא ירד ונכנס לחדר הקדמי והשאיר את הדלת פתוחה. ...
"הוא שם את הכיפה על ראשו והדליק את הנרות. שניים לאביו, שניים לאמו, שניים לאחותו. והוא התפלל. ראיתי את שפתיו נעות. הוא אמר עליהם קדיש".
...אז הניח סמי עוד שני נרות על השולחן, לקח גפרור, הדליק אותם והתפלל.
"הנער ידע שהוא כבר מת", אמר השוטר מאוחר יותר. "הוא הדליק את הנרות ואמר קדיש על עצמו".
סמי יצא והתיישב ליד הקאפו שבכה. הנער לא בכה. ...
הם נסעו לקרחת היער, שם חיכו מנהיג האס-אס רוזנבאום ותלמידיו....
"הגיע הזמן!" צרח קצין האס-אס.
אף מצבה לא נושאת את שמו של סמי רוזנבאום. איש לא היה זוכר אותו אילולא הייתה האישה מראבקה נכנסת למשרדי. אך בכל שנה, באחד הימים בחודש יוני, אני מדליק עבורו שני נרות ואומר "קדיש".
לסיפור המלא והמרגש, מתוך זיכרונותיו של שמעון ויזנטל:
...והוסיף מרן הרב שליט"א, דבר ששמעו מפי ראש ישיבת פורת יוסף רבינו עזרא עטייה. מעשה שהיה בעיר חלאב שבסוריה, באיש ירא ה', ושמו רבי אהרן, שבכל יום היה קובע עתים לתורה, שאחר תפילת שחרית היה לומד "חוק לישראל" בעיון, בהבנת המשנה והגמרא והזהר כפי כוחו, ואחר כך היה לומד בשלחן ערוך בעיון, וכשחזר לביתו כבר היתה השעה מאוחרת, והיה סועד את לבו בפת שחרית, ומברך ברכת המזון, ואז היה לוקח את מפתחות משרדו אשר היה במרכז העיר. כי רבי אהרן היה מומחה בסחורת אבנים טובות ומרגליות, ושמו הולך לפניו כאיש ישר ונאמן. ואשתו היתה מעירה לו על כך שהיה הולך למשרדו בשעה מאוחרת כל כך, ומאין יבא עזרו לפרנס כראוי. והוא היה משיב לה כי הוא בוטח בה' שבזכות התורה שהוא לומד יפרנס את ביתו בנחת ולא בצער.
נישואין חזקים ויציבים הם מתנה גדולה הרבה יותר לילדים שלנו, מאשר הסעה לעוד שיעור פסנתר.
...נישואין חזקים הם מתנה גדולה הרבה יותר לילדים שלנו, מעוד סיפור לילה טוב או הסעה לעוד שיעור פסנתר.
בנוסף, יותר בריא לילדים שלנו (בגיל המתאים) ללמוד לדחות סיפוקים, להבין שאי אפשר להתייחס מייד לכל הצרכים שלהם, ושגם לאנשים אחרים (כמו ההורים שלהם!) יש צרכים. יהיה להם טוב יותר לא להרגיש כאילו הכל וכולם סובבים סביב משאלותיהם ורצונותיהם.
ודאי שגם גברים עושים טעויות בחיי הנישואין (זה כבר נושא למאמר אחר), אבל נראה שהטעות הזאת ייחודית לנשים. קשר האם-ילד יכול להיות כל כך עז, עד שהוא יוצר רושם כאילו אף מערכת יחסים אחרת אינה נחוצה. אבל גישה כזאת לא הורסת רק את הקשר הזוגי, אלא מזיקה גם לילד עצמו. אהבה חונקת אינה סביבה בריאה למימוש המלא של הפוטנציאל האישי ולהשגת בגרות מוצלחת. ויהיו אשר יהיו תקוותיכן הנאיביות שהקשר הזה יספק את צרכיכן הרגשיים, הן יתבדו במהירות עם הופעת הבגרות, אם לא קודם לכן.
באמת בושה שנהיינו כל כך ממוקדות בלהיות סופר-אימהות, עד ששכחנו להיות סופר-רעיות, משום שזוהי באמת הקדימות הראשונה שלנו. בעלים מתחילים לדבר כעת, וכולי תקווה שהנשים שלהם יקשיבו.
כשאדם מוציא מפיו קללות, הוא משתמש במילים עוצמתיות, כפי שאנו רואים באפקט הפחתת הכאב שיש להן. אבל האם הן שייכות לכל אותם דברים שגורמים לנו להרגיש טוב, אבל מזיקים לנו? האם המילים האלה מרוממות או משפילות אותנו?
מילים שהן גסות עבור ילדים נשארות מילים גסות למבוגרים. עדיין יש להן את אותן הקונוטציות המלוכלכות, רמזים מלוכלכים ומסר בסיסי. כשאדם מקלל, הוא משפיל את עצמו דרך ניצולה השלילי והכפשתה של המתנה הנפלאה ביותר שקיבלנו - הנשמה שלנו, כוח הדיבור.
המלה פֶּה והמלה פֹּה, נכתבות באותו האופן ומנוקדות בצורה שונה. אם נרצה לדעת מה מקומו הרוחני של האדם, כל מה שעלינו לעשות הוא לבדוק מה יוצא מפיו. הרב משה שפירא, אחד מגדולי התורה בירושלים, מציין ששפתיים הן החלק היחיד בגוף שבו העור הפנימי פונה החוצה. זהו השער שדרכו תוכל לגלות כיצד נראית פנימיותו של הזולת.
שליטה בכעס
שנית, ליהדות יש גישה שונה מאוד להתמודדות עם כעס או כאב. התלמוד אומר לנו "המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה" (שבת ק"ה ע"ב). חז"ל מסבירים שכאשר אנחנו מגיבים בצורה שלילית לכעס, אנחנו נשמעים לחלק ההרסני בנפש שלנו במקום להתעלם ממנו. בכל פעם שאנחנו שומעים בקולו, הוא מתחזק מעט, עד שהוא מסוגל להביא אותנו לבצע מעשים שמעולם לא חלמנו לעשות, כמו עבודה זרה.
הדרך הבריאה יותר להתמודד עם תסכול וכאב היא ללמוד לשלוט בעצמנו ולהרגיע את עצמנו בצורה שלא תבייש אותנו מול בת השבע שלנו. במקום לקלל כשמקבלים מכה בבוהן, אנחנו יכולים לשנות את מחרוזת התארים/שמות העצם, להצהרה חוזרת, כגון: "אני יותר חזק מזה", ולהתמקד בכוח השליטה העצמית שלנו במקום בכאב. נשימה עמוקה ואיטית וטכניקות ריכוז/דמיון ממוקד, יכולות לעזור לנו למקד את מחשבותינו מעבר לכאב.
תלמיד של הרב משה פיינשטיין זצ"ל, אחד מגדולי מנהיגי יהדות אמריקה במאה ה-20, סגר בטעות את דלת הרכב על ידו של הרב. הרב לא הוציא הגה מפיו, כדי שהבחור לא יגלה מה הוא עשה, דבר שודאי היה מזעזע ומייסר אותו.
אישי ישראל > פוסק חד ומחודד / הרב אורי דסברג |
"שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים" כאשר הבאיי (מלך תוניס) הורה לראשונה על פתיחת בתי דין רשמיים בארצו בשנת תרנ"ח (1898 - בתי דין אלו החזיקו עד תשי"ח כשחביב בורגיבה נשיא תוניס פקד על סגירתם) מונה הרב ישראל זיתון להיות ראש ועד בית הדין. מלבד היותו תלמיד חכם, וגם תלמידם של חכמים (הרב ישועה בסיס, מחבר הספר אבני-צדק; הרב אברהם יצחקי מחבר משמרות-כהונה; והרב אברהם חג'אג' מחבר 'זרעו של אברהם') היה בעצמו סוחר בשעווה, ובתור איש מסחר היה בקי גם במילי דעלמא, וחכמתו זו עמדה לו בעת שחקר בעלי דין ועדים. עמו ישבו לדין הרב משה חיים זיתון והרב דוד ג'אוי, ועל פסקי הדין שלהם היו חותמים יח"ד - ישראל, חיים, דוד. מבין שלושתם נולד הספר שו"ת משפט-כתוב, אך גם בו נוטל הר"י זיתון את המקום המרכזי. |
גנב נאמןדלת חנות פתוחה, קופה מלאה, זעליג נוטל 18 אגורות ויוצא חרש. "אני אחזיר הכל!" הוא לוחש לחתול נפחד שעבר שם... | |
|
ראוי להוסיף מידע חדש יחסית בנושא אותו הביא הרב מרדכי הוניג מארה"ב, כדלהלן
ד"ר שמחה עמנואל גילה לפני שנים ספורות, כי ב"דרשת הפסח" לרוקח, שהתגלתה לאחרונה בכתב-יד מוקסבה 511, (הנ"ל עומד לפרסם בקרוב [או שבינתיים כבר פרסם] את הדרשה המלאה), כי הרוקח הוא הראשון המזכיר חומרה זו, ונותן נימוק חדש, שלא היה ידוע משום מה לחכמים בתקופות יותר מאוחרות. [הרוקח חי קרוב למאה שנה לפני ר"י מקורביל בעל הסמ"ק] ראה: הנ"ל, "חיבוריו ההלכתיים של ר' אליעזר מוורמייזא, תעודה, טז-יז (תשס"א), עמ' 246-247:
"מנהג אשכנזי מפורסם אחר הוא איסור קטניות בפסח. העדויות הראשונות על איסור קטניות אצל חכמי צרפת במאה ה-13, וכבר בשנות השבעים של אותה מאה לא ידע ר' יצחק מקורבייל, בעל הסמ"ק, מה טעם "נוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים"; האם משום שהקטניות מחמיצות, או משום גזרה, שלא יבואו להחליף בין מעשה קדרה של דגן למעשה קדרה של קטניות. והנה ר' אליעזר מתייחס בדרשתו לאיסור קטניות כדבר פשוט ורגיל, ואין הוא מוצא צורך להרחיב בעניין, אלא מסתפק בתשע מילים בלבד: "ומה שאין אוכלין פולין ועדשים, מפני שיש בהן חיטין" (דף 193ב). למדנו מכאן טעם חדש לאיסור הקטניות - מפני שגרגרי חיטה מעורבים בקטניות - והוא שונה ממה שהציעו חכמי צרפת המאוחרים יותר. עוד נמצינו למדים כי איסור הקטניות ידוע היה כבר בשלהי המאה ה-12 כדבר פשוט, ובגרמניה דווקא. ואפשר אפוא כי מוצאו של המנהג איננו בצרפת, כפי שנראה היה עד כה, אלא בגרמניה, ארץ לידתם של מרבית מנהגי אשכנז".
ושם, הערה 161: "אפשר שעניין זה קשור בשינויים האגרונומיים שהתרחשו בכלכלת אירופה. במהלך ימי הביניים המוקדמים עברו החקלאים באירופה למחזור זרעים תלת-שנתי, שבו נזרעה כל שדה לסירוגין: שנה אחת בתבואה, שנה שנייה בקטניות ובשנה השלישית הוברה השדה. בעקבות זאת גד[ל] מאוד יבול הקטניות, ובמיוחד משנת 950 ואילך (ראה... שיטת גידול זו הביאה בוודאי לצמיחה לא מתוכננת של מעט תבואה בתוך שדה הקטניות, ואולי ספיחין אלו הם שגרמו לחכמים לאסור את הקטניות בפסח".
לכאורה התגלה על-ידי ד"ר עמנואל, מהו הגורם העיקרי, שהביא את חכמי אשכנז לאסור אכילת קטניות בפסח!
בברכה
מרדכי הלפרין
באותם ימים, לא ידעתי כמה התאמצו הוריי לאפשר לבנם העיוור לקחת סיכונים, למרות שהם פחדו שמא אכשל או אפול. הם אפשרו לי לגלות את עולמי בכל דרך – בחצר, מאחורי המחסן, במורד הרחוב. הם ידעו שאני חייב להיות יותר עצמאי.
"הוא באמת צריך לרכב על אופניים?" שאל אבי את אטה אמי. היא רצה לצידי עד שיכולתי לרכב באופניים על המדרכה, למצוא את הפינה ולפנות, ואז לרכב חזרה עד לכניסה אל הבית.
באותו הבוקר פניתי מרחוב לרחוב בדרכי לבית הספר וצעדיי היו קלים ובטוחים. האם היום הצונן התחמם או שהחמימות באה מתוכי?
כשהגעתי אל הרחוב המרוצף, ידעתי שאני עומד לפני החצייה האחרונה. לצדי הייתה גדר מגרש המשחקים. הייתי צריך להתקדם לאורכה עד לכניסה.
"שלום מיכאל." לבי פעם במהירות, אבל הייתי צריך לפעול ברוגע.
"שלום" עניתי לקולו של חברי שמיד הוסיף, "ושלום גברת לוי".
אז בכל זאת לא הלכתי לבית הספר לבד. היא ודאי הייתה קרובה מאוד אם החבר שלי בירך אותה לשלום. מאחורי, אני בטוח ששם היא הייתה. פניתי לאחור בפנים כעוסות. "את לא סמכת עליי!"
כשאתה בן 10, אתה תמיד חושב על עצמך. התגובה היחידה שקיבלתי הייתה המיית גלגלי אופניה של אמי כשהיא פנתה לחזור הביתה...
....
ב-20 בינואר הגעתי שוב לעיירת ילדותי. אחרי שגיסי אסף אותי מהאוטובוס הוא אמר לי שקשה לאמא שלי לנשום.
"היא הפסיקה לנשום לפני שתי דקות", אמרה אחותי כשנכנסתי הביתה. "היא נפטרה".
אולי היא לא רצתה שאני אשמע את ניסיונותיה המחרחרים לנשום. אבל האם היא באמת נפטרה?
לא ראיתי אותה באותה צעדת יחיד ראשונה שלי לבית הספר, ואני לא רואה אותה עכשיו. אני עדיין חש בנוכחותה בכל פעם שאני חוצה צומת, אבל היא אף פעם לא מתערבת.
בדרום קוריאה חיים קרוב ל-50 מיליון איש, וכולם לומדים גמרא בבית הספר. "ניסינו להבין מדוע היהודים כאלה גאונים, והגענו למסקנה שהם לומדים תלמוד", מסביר השגריר. כך הפך רב פפא לחכם מוכר יותר בקוריאה מאשר בישראל
|
ספק אם אביי ורבא תיארו לעצמם שאת הדיונים שלהם בבית המדרש בבבל על ההלכה היהודית, ילמדו מאות שנים אחר כך במזרח אסיה. אבל מתברר שהלכות "ביצה שנולדה ביום טוב" דווקא מאוד מעניינות את הדרום-קוראינים, שהפכו את התלמוד לספר חובה בתוכנית הלימודים.
כמעט בכל בית בקוריאה הדרומית ישנו תלמוד מתורגם. אך שלא כמו בישראל, גם האימהות הקוריאניות לומדות בו ומספרות מתוכו לילדיהן הצעירים. כן, במדינה שבה חיים קרוב ל-49 מיליוני אנשים המאמינים בבודהיזם ובנצרות, יש יותר אנשים שקוראים בתלמוד - או לפחות מחזיקים עותק שלו בבית - מאשר במדינת היהודים. הרבה יותר.
"היינו סקרנים מאוד לגבי ההישגים האקדמיים הגבוהים של היהודים", מסביר שגריר דרום קוריאה בישראל, יאנג סאם מה, שהתארח בתוכנית "תרבות היום". "ליהודים יש אחוז גבוה של זוכי פרס נובל בכל התחומים: בספרות, במדעים ובכלכלה. זה הישג מדהים. ניסינו להבין מהו הסוד של העם היהודי? כיצד הם - יותר מעמים אחרים - מצליחים להגיע לכאלה הישגים מרשימים? איך זה שיהודים הם כל כך גאונים? המסקנה שהגענו אליה היא שאחד מהסודות שלכם זה לימוד התלמוד.
"יהודים לומדים תלמוד מגיל צעיר, וזה מסייע להם, לדעתנו, לפתח יכולות גבוהות. ההבנה הזו הביאה אותנו
יאנג מספר כי הוא עצמו קרא בתלמוד מגיל צעיר מאוד: "זה נחשב ללימוד מאוד משמעותי", הוא מדגיש. "התוצאה היא שיש יותר קוריאנים שמחזיקים בביתם תלמוד, מאשר יהודים בישראל. לי, למשל, יש שני סטים של תלמוד: את האחד קנתה לי אשתי, ואת השני קיבלתי מתנה מחמותי".
הקוריאנים מחבבים את התלמוד לא רק כי הם רואים בו מקדם גאונות, אלא משום שמצאו בו ערכים הקרובים לליבם.
"במסורת היהודית יש חשיבות לערכי המשפחה", מסביר השגריר הדרום-קוריאני. "רואים את זה גם היום, במנהג שלכם להתכנס בכל יום שישי לארוחה משפחתית. גם בארצי המשפחה מאוד חשובה. היחס למבוגר, הכבוד וההערכה שיש ביהדות לזקנים, מקבילים להערכה הגבוה שזוכים לה המבוגרים בארצי.
"דבר נוסף ומאוד משמעותי זה היחס לחינוך. במסורת היהודית יש חובה ללמד את הילדים, ומקדישים לזה המון תשומת לב. גם אצל ההורים הקוריאנים עומד חינוך הילדים בראש סדר העדיפויות. אני חושב שהדמיון הזה הוביל לכך שהיום אפשר לראות בארצות הברית מהגרים קוריאנים שהולכים בעקבות היהודים, ומצליחים באותם תחומים שיהודים מצליחים בהם".
בעקבות התלמוד הגיעה הערכה בתחומים נוספים, ביניהם - התרבות. "היהודים אוהבים תרבות ואמנות. אני גר ברישפון, שזה מושב קטן. ובשבוע שעבר נפתחה שם גלריה לאמנות ולמוזיקה", אומר השגריר. "זה עורר את התפעלותי, שאפילו במושב קטן יש בית לתרבות. לנו אין את האפשרויות שיש לכם, אבל אנחנו לומדים מכם גם בעניין הזה, ומשקיעים כדי שנוכל כמוכם, ליהנות גם מתחומים אלה".
ואם חשבתם שכאן מסתכם החיבור, תחשבו שוב: הביוגרפיה היהודית שנדמית לנו ייחודית למדי, מזכירה לקוריאנים את זו שלהם.
"אני מוצא המון דמיון בינינו - ליהודים ולמדינת ישראל", אומר השגריר. "גם לכם וגם לנו יש היסטוריה ארוכה שכוללת קשיים גדולים. ישראל ודרום קוריאה קיבלו את עצמאותן באותה שנה, 1948, כך שאנחנו בני אותו הגיל, 64. לנו, כמו לכם, יש בעיות של שכנים עוינים. לנו, כמו לכם, אין כמעט מאגרים טבעיים, ועלינו לסמוך בעיקר על ההון האנושי שלנו.
"ב-64 שנות קיומה של ישראל היא מאוד התפתחה. היא חוללה ניסים בכלכלה שלה, וגם אנחנו. האנשים
"כשמתלוננים על איך שאתם נוהגים, אני אומר שמאוד נוח לי לנהוג כאן, כי אתם נוהגים על הכביש כמו שנוהגים אצלנו. יש לכם גם לב חם, כמו לקוריאנים, ולכן לדעתי ישראלים וקוריאנים יכולים להתיידד בקלות, כי אנחנו דומים מבחינה רגשית. גיליתי שכאשר ישראלי מתיידד איתך, הוא עוזר לך מבלי לצפות לתמורה. לכן אני מעריך מאוד את החברות שיש לי עם ישראלים. אנחנו כל הזמן לומדים מכם".
תגיות: תלמוד | דרום קוריאה | ישראל |